כתבות     בתי מלון     מוזיאונים     אירועים     ילדים     כרטיס ביקור     מסעדות    

דיסקברי טיול עולמי | טיול לאוסטריה

 

אוסטריה נתפסת כמדינה של יופי, אצילות ותרבות. כאן נולד מוצארט, כאן הלחינו שטראוס ומאהלר, ופה צולם את סרט המופת "צלילי המוסיקה". בנוסף לאלו ולשניצל הוינאי המפורסם, חופשה באוסטריה כוללת מגוון נופים עוצרי נשימה: מכרות מלח במעבה האדמה, בריכות גופרית הבוקעות מהקרקע, הרים מושלגים אידיאלים לסקי, נהרות רחבים, אגמי ענק, ויערות ירוקים


 כתב וצילם: ד"ר יהושע רוטין

 

מאז המאה ה- 16 הייתה אוסטריה לממלכה השולטת בחלקים נרחבים של מרכז אירופה וצפון הבלקן. ממלכה שהטביעה את חותמה על הארכיטקטורה ועל התרבות, במיוחד בתחום המוסיקה. בעיר זלצבורג, שבאוסטריה, נולד וולפנג אמדאוס מוצרט, המלחין הידוע. בוינה, הבירה, הלחינה משפחת שטראוס את הוואלסים שהרקידו את עשירי העיר באולמותיה הזוהרים (את הרוקדים כינה מוצארט האב: "קלי הדעת"). גם המלחין גוסטב מאהלר היהודי חי כאן. מאוחר יותר צולמה בזלצבורג אחת מיצירות המופת הקולנועיות -"צלילי המוסיקה". אוסטריה מוכרת לכולנו גם בזכות השניצל הוינאי האהוב כל כך, ובזכות בתי הקפה המצועצעים והעוגות המשובחות הנמכרות בהם. במהלך טיול של יום אחד באוסטריה ניתן להיכנס למכרה מלח במעבה האדמה, לגלוש על מדרונות סקי מכוסי שלג עמוק, לטבול במי גופרית חמים הנובעים מהקרקע וביניהם לחצות מעבר הרים שגובהו מעל 2,000 מטר. בערבו של יום פעילות כה אינטנסיבי אפשר לצאת לארוחת ערב של מרק קטניות עשיר ושניצל וינאי המלווה ביין הילולים צעיר - המכונה "הויריגֵן"  או לבחור ביין מקומי בן יותר משנה - המכונה "אָלְטֶה",  וכמובן לקנח בשטרודל תפוחים.


וינה – אסתטיקה, תרבות, אומנות ואדריכלות

 

מיליוני המבקרים בוינה, בירת אוסטריה היום, ובירת הקיסרות האוסטרו-הונגרית או ההאבסבורגית עד מלחמת העולם הראשונה, עושים זאת כדי לחוות את עושרה הייחודי של העיר בכל הקשור לאסתטיקה, לאומנות, לאדריכלות ולתרבות.
טיולי הראשון בוינה התחיל בארמון שנברון, ששימש בעבר בית קיץ לקיסרים וסביבו עומד גן ענק ומטופח. ארמון שנברון הוא התגלמות העושר והפאר של בית המלוכה מצד אחד והמגלומניה, של הקיסר, לאופולד הראשון - שרצה ארמון גדול יותר, יפה יותר וגנים מטופחים יותר מארמון ורסאי, מצד שני. בגלל גודלו של הארמון ושטח הגן הגדול שלו הוא נמצא בשולי וינה. 
הביקור בארמון שנברון דרבן אותי לשוב ולבקר בארמון נוסף, ארמון הופבורג, ארמון המלוכה המצוי בעיר העתיקה ובו מוצג כתר המלכות של בית האבסבורג. רק לאחר ששבעתי ממראות בית המלוכה ומההדר והעושר שלו, נפניתי לטיול רגלי בעיר העתיקה של וינה כדי לצפות בקתדרלה על שם סטפן הקדוש (וגם להכנס לתוכה), לראות את בית האופרה ובית הפרלמנט המפוארים, וכמובן לכתת רגלי במדרחוב המרכזי של העיר העתיקה, ובסמטאותיה הצרות והיפות.
וינה הייתה אחד ממרכזי התרבות בעת החדשה. בעיר התעצבה האדריכלות החדשה המכונה ארט-נובו ופעלו בה אומנים רבים מתחומים שונים. אין ערב בעיר בו לא מצאתי עיסוק תרבותי כזה או אחר, החל מקונצרטים ואופרות של מלחינים דגולים כמו מוצרט, מאהלר ושטראוס שפעלו בעיר וכלה בלגימת יין הילולים, מענבי היין הגדלים בעמק ווכאו הסמוך, באחד מהבארים הייחודיים בשכונת גרינציג.
כמטרופולין, וינה בנויה במעגלים סביב מרכז עתיק, שהוא לב היישות הוינאית. בחלק העתיק של וינה או בצמוד לו, מצויים רוב שכיות החמדה של העיר, מלבד ארמון שנברון על גניו. אזור זה סגור ברובו לתנועת כלי רכב מוטוריים והוא מאופיין במדרחוב רחב ונוח ובסמטאות צרות ויפות. 
סביב מרכז זה מצוי כביש טבעתי ראשון הקרוי Ring. לאורך ה-Ring מצויים חלק מהמוזיאונים, בית האופרה, בית העירייה, הפרלמנט, ארמון הופבורג וכן החניונים המרכזיים לבאים בשערי העיר. לנוחות הנהגים הותקן לאורך הרחוב שילוט אלקטרוני המכוון את כלי הרכב אל החניונים שטרם התמלאו.
סביב כביש הטבעת הראשון נבנו במאות ה- 19 וה- 20 שכונות חדשות המתוחמות בכביש טבעתי נוסף הקרוי Gűrtel. מאז מלחמת העולם הראשונה ממשיכה העיר לגדול במסגרת של רבעים ושכונות גם אל מחוץ לטבעת השנייה, והיום רוב תושבי העיר גרים מחוץ למעגל זה, בשכונות החדשות יחסית.
בשכונות שנבנו בין שני כבישי הטבעת מתגוררים היום גם מהגרים רבים שהגיעו לעיר בעיקר מחצי האי הבלקני, עקב המלחמות שליוו את התפרקות יוגוסלביה, וכן פועלים זרים בעיקר תורכים.

 

אסם טירולי טיפוסי לאיסוף קש וחציר לבעלי החיים לתקופת החורף בה הבהמות אינן יכולות לצאת למרעה

 

החיים מחוץ לטבעת השנייה מנוהלים, כבכל מטרופולין גדול, תוך קשר יום יומי הדוק עם המרכז הוותיק, שהוא גם מרכז העסקים הראשי של וינה, בעיקר באמצעות הרכבת התחתית היעילה של העיר או באמצעות חשמליות. סביב מרכז העיר העתיקה מרוכזים גם משרדי הממשלה, משרדי החברות הגדולות, מרכזי הקניות החדישים וכמובן גם מוקדי התיירות העיקריים של העיר - אתרים, בתי מלון, ומסעדות. לתייר המגיע לעיר ושוהה במלונות בסביבות הטבעת החיצונית מומלץ להגיע למרכז העיר רק בתחבורה ציבורית. למגיעים לוינה ברכב, מומלץ להחנות את הרכב באחד מהחניונים הגדולים בטבעת הפנימית ולצעוד רגלית לתוכה.
הרבעים שמחוץ למרכז העיר הם בעלי אופי בנייה אחיד והרחובות מסודרים ונקיים. בשכונות אלה כמעט כל הבתים כהים ואפורים –מעטים צבועים בגוונים בהירים של ורוד ואוקר (צהוב-חרדל המכונה בפי אדריכלים: "אוקר מריה תרזה") - עם שורות של חלונות בגובה ובגודל אחידים לאורך רחובות ארוכים וישרים. הכי הרבה צבע ומוזרות חשתי בביקור בבית שתכנן ובנה המהנדס ,Hundertwasser בית המייצג את אדריכלות הארט-נובו במיטבה, ועל הקלות בזיהוי בית זה ברחוב הוינאי המשעמם מבחינה אדריכלית, כבר נאמר: You can’t miss it. 
כלי תעבורה אחר המאפשר טיול תענוגות רומנטי בעיר העתיקה הוא הכרכרה הרתומה לסוסים. בכך הוחזרו הסוסים לנוף סמטאותיה הצרות והיפות של וינה העתיקה ואיתם... גלליהם. אך יש לציין במינימום ריח. 
העירייה מנקה את מרכז העיר באמצעות מיכלית מים העוברת במסלולים בהן נעות הכרכרות מספר פעמים ביום, ושוטפת את הרחובות. בנוסף, כל הסייסים חייבים להצמיד לאחורי הסוסים מתקני איסוף מיוחדים להפרשותיהם.
בארצות רבות מצויים בכל קרן רחוב מתקני מכירה של עיתונים יומיים, לוינאים פתרון פשוט עוד יותר. בוינה תמצא על עמודי חשמל, תמרורים ואפילו עצים - שקיות ניילון להן מוצמדת קופסה קטנה. אחת ליום מכניס מחלק העיתונים את מרכולתו לשקית והקונה שולף את העיתון ומשלשל את תמורתו לקופסה. בתקופת בחירות משמשים בסיסי עמודים אלו גם להצבת לוחות פרסומת למועמדים ולמפלגות. בכך, חוסכת עיריית וינה בהקמת לוחות מודעות ובקביעת סדרים לפרסום חוצות.

 


הפארקים של וינה

 

 

נופש בוינה חייב, לדעתי, לכלול גם השקעת זמן איכות באחד או ביותר מהפארקים היפים והגדולים המצויים בה. פארקים אלה שימשו בעבר למסעות צייד, אליהם יצאו מלכים ורוזנים בתקופת הזוהר של הממלכה ההאבסבורגית. היום מבקרים בהם בתדירות גבוהה רבים מתושבי העיר, כחלק מתרבות הפנאי הוינאית.
הפארק הציבורי הגדול ביותר בוינה הוא פארק פראטר (Prater). זהו פארק רחב ידיים, מקסים ביופיו המצוי בין תעלת הדנובה ובין נהר הדנובה עצמו, ממערב למרכז העתיק ובמרחק של כקילומטר ממנו. כל ביקור בפארק ביום שטוף שמש זו חוויה. ביקרתי בפארק באחד מימי ראשון, אז הופך הפארק לחגיגה ספורטיבית. אלפים צעדו, רצו, רכבו על אופניים או החליקו על סקטים לאורך שבילי הפארק, בעוד מבקרים אחרים בילו את זמנם הפנוי במשחקי כדור למיניהם על משטחי הדשא הנרחבים. ובכל זאת, אם כבר הגעת לפראטר, זכור! סיבוב על גלגל הענק הממוקם בסמוך לפתח הפארק ותצפית ממנו על העיר וינה מלמעלה, היא חוויה בפני עצמה. לאחר מכן מומלץ לפתוח פתח לרקיע בפלנטריום הסמוך.
גן נוסף קטן יחסית, יפה, נקי ומיוחד הוא ה- Augarten המצוי מצפון לתעלת הדנובה והעיר העתיקה. בגן זה שתולים, בערוגות ארוכות ולאורך השבילים, ורדים רבים ופריחתם היפה, בשלל צבעים, מרהיבה במיוחד, בחודשי הקיץ המאוחרים. במרכז פארק  Augarten צד את מבטי מבנה בטון גבוה ומכוער, הנראה מרחוק כמו בריכת מים אך מנוקב מפגיעות ירי. זהו אחד משלושה מבנים דומים הקיימים במרחב המטרופולין הוינאי, שנבנו בתקופת הכיבוש הגרמני-נאצי במלחמת העולם השנייה ושימש למערך ההגנה האנטי אווירית שלה. תושבי השכונה הסמוכה לגן טענו באזני כי מתחת למבנה ובסביבתו קיימת מערכת מסועפת של מנהרות ומקלטים (בונקרים) שנבנו בתקופת המלחמה אך הכניסה אליהם נחסמה על ידי הרשות העירונית. מונומנט מכוער זה הוא תזכורת אוטנטית לשיתוף הפעולה בין אוסטריה לגרמניה הנאצית. 
לא ברור כמה מעוניינות ממשלת אוסטריה בכלל ועיריית וינה בפרט להתמודד עם מעללי האוסטרים עצמם ושיתוף הפעולה עם הגרמנים, השותף התרבותי והאתני הטבעי של האוסטרים, בעת שאוסטריה סופחה אליהם, במלחמת העולם השנייה.
גן ציבורי גדול ירוק, עתיר משטחי דשא נרחבים ומטופח להפליא הוא הגן המצוי על האי Dunauinsel שנוצר בין הזרם המרכזי של נהר הדנובה ובין אפיקו החדש של אותו נהר. זהו אי באורך של יותר מחמישה ק"מ ורוחבו מאות מטרים בלבד והוא משמש לספורט ולנופש. האי מוקף שבילים להולכי רגל ורוכבי אופניים, הדשאים נרחבים והחורשות מכסות בצלן מרחבים גדולים. על האי מתקיימים פסטיבלים וקונצרטים באוויר הפתוח בהשתתפות של מיליוני צופים ומאזינים. מסביב לאי הוקמו על הדנובה גשרים ארוכים ויפים המושכים את עין המתבונן בהם עוד מרחוק.
גן נוסף בשם Auf der Schuelz , ייחודי אף הוא, קיים ברובע XV (לרבעי המגורים בוינה יש מספר המצוין גם בכתובתם) ששמו Rudolfsheim Fűnfhaus. גן זה מחולק לשלושה אזורים. האזור ראשון פתוח לקהל הרחב לנופש ולבילוי בשעות הפנאי. האזור השני הוא של גינות פרטיות ובתוכו נבנו, באישור העירייה, קרוב ל-700 בתי עץ קטנים וציוריים המשמשים כמחסנים או כבתי קיץ. האזור השלישי מוקצה לספורט העממי ולספורט המקצועי כאחד ובו הוקמו מגרשי כדורגל, טניס, כדורסל וכדורעף וכן מתקני הספורט והלימוד של המרכז האוניברסיטאי לספורט של האוניברסיטה של וינה.

 

בגנים רבים בעיר נטועים לאורך חלק מהשבילים שורות של עצי ערמון. למי שיגיע לפארקים ויצעד לאורך השבילים המוצלים בתחילת עונת הסתיו צפויה חוויה מפוקפקת בדמות של מטר ערמונים הנופלים ומתנפצים על הקרקע (או על הראש), עם כל משב רוח מרענן. לילדים המתגוררים בשכונות הסמוכות לגן משמשים הערמונים למשחקים כאילו הן גולות (בלורות) או לקישוט ארמונות הנבנים על ידם, בארגזי החול הפזורים בפארק.


כלאו של האביר רי'צארד לב ארי

 

בעייני, ההמשך הטבעי לטעימות היין במסעדות וינה וחיפוש אחר נהר הדנובה הזורם מחוץ לה, הוא יציאה לביקור בעמק ווכאו (Wachau) שעל גדות הדנובה. בעמק זה נטועים כרמי גפנים ועצי פרי ושזורות בו עיירות וכפרים ציוריים. אחרי שייט קצר על נהר הדנובה עצמו חילצתי את עצמותיי ועליתי רגלית למצודה בעיירה דירנשטיין, מצודה בה נכלא האביר ריצ'רד לב-הארי, וצפיתי בנוף המשתקף ממנה שהיה מרהיב ביופיו. להשלמת חווית הביקור בעמק ווכאו עליתי ברכב לעיירה מלק (Melk) לביקור בכנסייה הבנדיקטית המבוצרת שחזיתה הבארוקית היא מהיפות באוסטריה, ונכנסתי לספרייה האוצרת כ- 80 אלף ספרים וכאלפיים כתבי יד עתיקים.


הרים, אגמים, וכפרים עתיקים

 

חבל זלצקמרגוט הוא מהיפים באוסטריה. הוא משלב, נופי הרים ואגמים עוצרי נשימה, ערים וכפרים עתיקים, היסטוריה ייחודית של כריית מלח ושיווקו -מלח (זַלץ בגרמנית) שהטביע את שמו בשמות המחוז והעיר, ואוכלוסייה המקבלת את פניך בחיוך וברוגע.


עיר הולדתו של מוצארט

 

 

זלצבורג היא עיר מחוז קטנה יחסית השוכנת על שתי גדות נהר זלצך. על הר ממערב לעיר ניצבת מצודת הוהנזלצבורג אליה עליתי ברגל (אפשר לעלות גם באמצעות רכבת), כדי להתחיל את ביקורי בעיר. הנוף ממרומי המצודה מרהיב עין והוא כולל את ירוק היערות, כחול מי הנהר ומגוון צבעי גגות העיר. לאחר ביקור בתוך המצודה שבתי לעיר העתיקה לשוטט בסמטאותיה וברחובותיה הציוריות, שהיפה שבהם הוא רחוב Getreidegasse, בו ניצב בית הולדתו של המלחין מוצארט. בהמשכו של אותו רחוב מצוי מרכזו של הגטו היהודי של העיר, ששרידו המרכזי הוא סמטת היהודים (Judengasse). הקתדרלה (דומפלאץ) של זלצבורג נחשבת לגדולה ביותר באוסטריה, בסמוך לה ניצב ארמון המלוכה וביניהם כיכרות שבהם מגוון פסלים ומזרקות.
לאחר מנוחה קצרה באחד מבתי הקפה האוטנטיים בעיר, חציתי את נהר זלצך אל כיכר השוק הישן ופניתי שמאלה אל ארמון מיראבל. ארמון שהארכיבישוף, וולף דיטריך פון רייטנאו, בנה לשלומית אלט, אהובתו היהודייה היפיפייה. שם הם גידלו את תריסר ילדיהם. על אף שארכיבישוף זה שלט בעיר בסוף המאה ה-16 ופיתח בחכמתו את מכרות המלח סביבה תוך הגדלת עושרה, הוא נידון על ידי הכנסייה למאסר ארוך, עקב חייו עם אהובתו היהודייה ומת לאחר חמש שנים במאסר. סביב ארמון מיראבל נטוע גן יפה ומטופח, שעובדות בו גננות מטעם העירייה והן הקוטמות את הפרחים שנבלו ומבליטות באהבה את אלו הפורחים.
ארמון נוסף המצוי כארבעה ק"מ מדרום לעיר, ארמון הלברון, היה ליעד הבא בביקורי בזלצבורג. הביקור בארמון, המוקף גן, הוא חוויתי גם לילדים. בחצר הארמון הוקמה מערכת מזרקות מים המפעילה גם תיאטרון בובות מקסים ועוד הפתעות לצעירים. הסיפורים סביב נסיבות הקמת מערכת המזרקות והשימוש בהם ריתקו אותי, אבל לצאת מהביקור יבש, לא הצלחתי.

 


סיפורים של היהודים ומכרות המלח

 

 

בנסיעה קצרה (15 ק"מ) מזלצבורג דרומה הגעתי לעיירה קטנה בשם האלין (Hallein). כלכלת העיירה מושתת על מפעל לייצור בירה ועל מכרה מלח תת קרקעי - הגובל במכרות המלח הגרמניים. לעיירה זו הגעתי כדי לבקר במכרה המלח, ביקור חווייתי המומלץ מאד גם לילדים מאחר והוא כולל גם גלישה על קורות עץ, נסיעה בקרונית חשמלית והסברים מלומדים הכוללים סיפורים מעניינים (אבל לא בעברית). 
ליד פתח המכרה שוחזר כפר קלטי שלם שבבתיו מוצגים כלים ואביזרים המציגים את חייהם של כורי המלח הראשונים באזור. בעקבות הרצאה שהעברתי, בבית גיל הזהב בנושא מכרות המלח באזור, ניגש אלי מר יצחק קנטור מחיפה, שהיה חייל בבריגדה היהודית וסיפר לי, כי בשנת 1945 הוא העביר כמה פעמים יהודים דרך מכרות המלח מהאלין באוסטריה לגרמניה. הוא מספר שהיו אלה חולים וקשישים, ניצולי מחנות ההשמדה, שלא יכלו לחצות רגלי את הגבול בהרים, לכן הם הורדו למכרה ודרך המחילות הוברחו לגרמניה כדי לשכנם במחנות מעבר, ולהכינם לקראת עלייתם ארצה.

 


עיירות ציורית

 

 

אחת העיירות המקסימות בחבל זלצקמרגוטט היא העיירה האלשטאט (Hallstatt). הנסיעה אליה מזלצבורג נמשכת כשעתיים בלבד. העיירה הוקמה על גדות אגם הנקרא גם הוא בשם האלשטאט והדרך אליו ציורית. גם בעיר זו יש מכרה מלח ומומלץ לבקר בו אם לא נעשה ביקור במכרה שבהאלין. בביקורי בעיר צעדתי רגלית לאורך המזח לכיוון חלקה העתיק, תוך מבט אל הבתים מהצד האחד והנוף האגם מהצד האחר. בתי העיירה הציוריים דבוקים לצלע ההר ובכך יופיים. בהמשך הגעתי עד לכנסיה כדי לבקר בקטקומבות (מערות הקבורה) שבצידיה. 
בדרכי מהאלשטאט צפונה טיילתי בעיירות קטנות ועתיקות, רומנטיות וציוריות, המקיפות את ארבעת האגמים הגדולים: טראונסיי, אטרסיי, וולפנגסיי ו- מונדסיי ובחלקן קיימת האפשרות, אותה לא ניצלתי, לטבול במים חמים (ספא).

 


קניון ליכטנשטיין

 

 

כאיש מדעי כדור הארץ לא יכולתי לוותר על ביקור בקניון טבעי המצוי בקרבת העיירה יוהאן הקדוש, במחוז פונגאו (St. Johann i. Pongau).  מיד עם הכניסה לעיירה פונים לכביש צדדי המוביל לאחד הקניונים המדהימים בעצמת התהליכים הפעילים שבו וביופיים - קניון Lichtensteinklumn. לטיול בקניון חשוב להצטייד בנעלי הליכה טובות במים, במעיל גשם קל ובהרבה ציפיות. משך הטיול בקניון כשעתיים והוא עמוס במפלים ובמים זורמים, המתפתלים בין קירות הקניון הגבוהים ברעש מחריש אוזניים. החיסרון היחיד בהליכה בקניון הוא בכך שיש לחזור באותו המסלול, אך מצד שני דווקא לחזרה כזו יש יתרון בכך שמה שרואים מצד אחד לא רואים מהעבר השני. 
לשוהים באזור והמעוניינים בפעילות נוספת בטבע נפרצו, סומנו ומופו שבילי הליכה רבים ביער המאפשרים טיולים רגליים ומעבר בין עיירות.

 


חבל קארינתייה

 

 

ניגודי הנוף מהגדולים והבולטים באוסטריה מצויים בחבל קארינתייה הדרומי. בגלל רכסי ההרים הגבוהים בצפון חבל קארינתייה, מוליכות אליו שלוש דרכים עיקריות מחבל זלצקמרגוט בצפון: הדרך הראשונה היא דרך מעבר ההרים גרוסגלוקנר (Grossglockner) שגובהו 2505 מטר והוא מעבר ההרים הגבוה ביותר באוסטריה. מעבר זה סגור בחודשי החורף ולעיתים אף בקיץ. בסמוך למעבר מצויות תצפיות נוף מדהימות על פסגות ההרים הגבוהים שחלקם מכוסה בקרחונים ועל העמקים סביבם.
הדרך השנייה היא כביש 167 המצוי ממזרח למעבר ההרים גרוסגלוקנר ולאורכה נכרתה המנהרה הארוכה ביותר לכלי רכב באוסטריה: Tauerntunnel, מנהרה בה הרכב מועלה על קרון מסע.
אחרי שבעבר כבר חציתי ברכב את מעבר ההרים גרוסגלוקנר החלטתי בביקור נוסף לנסוע בציר השלישי, כביש A10. הנוף לאורך הכביש פחות דרמטי מנופי מעבר הרים וגם נכרו לאורכו מנהרות רבות המונעות מהנהגים את הצורך לטפס על רכסי הרים. על אף הדימוי הקר והעוין של חבל קארינתייה בעיני הישראלים, בשל בחירתו בעבר של יורג היידר הפאשיסטי למושל קריניתיה, יש בחבל זה עיירות קטנות וציוריות לרוב. לאחת מהן גמונד (Gmünd), הסמוכה לכביש 10A, ירדתי להפסקת התרעננות. זו עיירה ציורית קטנה המוקפת חומה. את הרכב החניתי לפני הכניסה לעיר העתיקה, באחד החניונים של המרכולים הגדולים וחציתי את הגשר על נהר מלטה. מיד עם כניסתי דרך שער לחלק העתיק של גמונד נחשפה לפני כיכר ציורית ענקית המוקפת בבתים נמוכים. 
את הפסקת הקפה עשיתי בקרבת השער ובחלקה הפנימי של העיר שם מצויה מאפייה ביתית קטנה. טעמו של שטרודל התפוחים שהוגש לי היה כטעמה של "אוסטריה במיטבה".

 


מיני אוסטריה

 

 

קלגנפורט היא בירת חבל קארינתייה. היא עיר עתיקה וחביבה אבל למי שכבר ראה ערים רבות באירופה הקלאסית, האטרקציה הייחודית שלה – מינימונדוס – היא הגורם העיקרי המצדיק את ההגעה אליה. מינימונדוס הוא גן בו פזורים מבנים מיניאטוריים יפים – כולל מסגד אל אקצה על הר הבית בירושלים. אני ביקרתי בעיר ביום ראשון בשבוע ונכונה לי הפתעה נוספת, בדמות נשים הלבושות בבגדים מסורתיים. כחובב צילום הפעלתי מיד את המצלמה ובאמצעות עדשת טלה מתאימה הספקתי לצלם ממרחק סביר כמה מהנשים בבגדיהם גם ללא רשותן עד שהבחין בי אחד המקומיים, נגש אלי ואיים עלי שלא אעיז להמשיך ולצלם אנשים ללא רשות. נאלצתי לחדול מן הצילומים. 
לאחר הביקור במינימונדוס נסעתי לעיירה הסמוכה בשם וילאך וגם שם ציפתה לי הפתעה. מרכז העיר היה חסום והתכנסו בו המונים לחגיגה המלווה בתזמורות כלי נשיפה, בבירה חופשית ובנקניקיות אוסטריות הנמכרות במחיר מצחיק. לשאלתי מהו הגורם שבעטיו חוגגים, נעניתי על ידי אחד המקומיים: "היום יום ראשון אז חוגגים".
בסמוך לעיר ווילאך מספר אגמים. הצפוני והגדול הוא אגם Ossiacher הארוך, שסביבו פזורות עיירות נופש רבות ולידם אתרי קמפינג גדולים. באגם עצמו נפוץ ספורט המים. ביום שמש קיצי מציפים את האגם הכחול עשרות ואולי מאות מפרשיות בשלל גוונים, מראה מרהיב ביופיו.
עיירה עתיקה נוספת על נהר דראו היא ספיטאל. ממזרח לספיטאל מצוי אגם מילשטאטר, שלאורך חופו הצפוני מצויות עיירות נופש קטנות ומקסימות וכן אתרי קמפינג.

 


חבל טירול


החבל המערבי המתויר ביותר באוסטריה הוא חבל טירול. גודלו של החבל הוא מעט יותר ממחצית שטח מדינת ישראל בקו הירוק. בירת חבל זה היא אינסברוק, שהיא העיר הגדולה ביותר במערב אוסטריה. את חבל טירול חוצה נהר אין ולאורכו שזורים עיירות וכפרים קטנים וציוריים. חבל זה מושפע מאד משכניו הגרמנים בצפון, לא רק באדריכלות המקומית אלא גם בסביבת המטבח. החבל כולו הררי והוא מהווה את המשכם של האלפים לתוך אוסטריה. בגלל אופיו ההררי הגבוה, פותחו ברחבי החבל מאות אתרי סקי לספורט החורף ובשוליהם נבנו בתי מלון ובתי הארחה הנותנים שירות לגולשים. בחבל זה גם אגמים קרחוניים רבים.
לחבל טירול הגעתי במטרה לנפוש בחיק הטבע כי חבל זה מפורסם כיעד אידיאלי לנופש, וכמקום נהדר לספורט פעיל כגון שייט, רכיבה על אופניים, טרקים הררים או צעידות במסלולים יומיים. בשבילי ההרים המסומנים צעדו לצידי רבים אחרים, חלקם נראו מבוגרים מאד. אחת מהצועדות הייתה גברת מבוגרת שעלתה במדרונות ההר בקלילות ובמהירות שלא הייתה מביישת ספורטאים צעירים, גילה היה, כך הסתבר לי, 87 שנים. 
באחד האגמים ראיתי ילדים השוחים להנאתם ומשחקים במשחקי כדור. שמחתי על ההזדמנות ונכנסתי גם אני למים. לא עברה דקה וקפצתי אל מחוץ למים, רועד מקור – לא לקחתי בחשבון את העובדה שחלק מהאגמים מנקזים קרחונים סמוכים וטמפרטורת המים בהם היא כארבע מעלות צלסיוס בלבד, לכן רק ילדים תושבי המקום התרגלו לבלות וליהנות מהם.

 

 

הגן ששימש לקבלת פנים בארמון הלברון הסמוך לזלצבורג, על ברכותיו ומזרקות המים שבו

 

אינסבורק המופלאה

 

העיר אינסברוק שוכנת במרכז חבל טירול על גדות הנהר אין (מכאן שמה של העיר: גשר על נהר אין). בחורף משמשת העיר כמרכז לתיירות וכבר פעמיים התארחו בעיר משחקי החורף האולימפיים. העיר נוסדה לפני פחות מ- 800 שנה והייתה לבירתם של הקיסר מכסימיליאן ושל הקיסרית מריה תרזה. בשנת 1809, הייתה אינסברוק המוקד למרד של תושבי טירול נגד נפוליאון, שהשתלט על כל אירופה. במרכז העיר מצויים מבני שלטון עתיקים, קתדרלה, כנסיות וקפלות שלכל אחת מהן היסטוריה וסיפור ייחודיים. מצפון לעיר הוקם גן זואולוגי (Alpenzoo) ובו מגוון רחב של צמחייה אלפינית. סביב העיר יש אתרי נוף יפים כשבחלק מהם, לדוגמה Seegrube, ניתן לעלות ברכבלים לנקודות תצפית גבוהות על ההרים שמסביב.

יהושע רוטין הוא בעל ד"ר במדעי כדור הארץ, העוסק בהכשרת עובדי הוראה ומדריכי טיולים, ומדריך טיולים לחו"ל.