השאנסיונרים אדית פיאף ואיב מונטאן, השחקנית סימון סניורה, הפילוסוף ז'אן פול סארטר, הצייר פאבלו פיקאסו הפסלים שהיו לאהובים אוגוסט רודן וקאמי קלודל, הסופר ויקטור הוגו ואמנים רבים אחרים – כולם היו בניה של העיר פריז בשלב זה או אחר בחייהם, וכולם יצרו בה את מיטב יצירותיהם. בכל פינה בעיר הזו ישנו איזה בית או חצר, מוזיאון או כיכר או אפילו קבר, שלצידו תמצאו שלט המספר על אמן שגר במקום. בעקבות פיקאסו, סניורה ומונטאן, הוגו ופיאף.

מוזיאון ויקטור הוגו

סימון סניורה ואיב מונטאן

עצים עתיקים וחלקות קבר, חלקן בוהקות בלובנן ופשטותן וחלקן מפוארות ונראות כיצירה ארכיטקטונית סבוכה, מקבלות את פני הבאים בשעריו של בית הקברות המפורסם בעולם פר לאשז (Pere Lachaise). כל שועי פריז ועשיריה, כמו גם אישים ממקומות אחרים, נחים שם: בין המצבות העתיקות ניתן לראות את קברו של הסופר אונורה דה בלזאק, של הזמר ג'ים מוריסון וגם של הנאהבים והנעימים איב מונטאן וסימון סניורה, שבחייהם היו על סף פרידה עשרות פעמים, אבל במותם נשארו יחד.

חלקת הקבר המשותפת שלהם, שבוהקת משיש לבן, אינה מעידה במאומה על אחת ממפרשיות האהבה הסוערות ביותר במאה העשרים שהציתה את דמיונם של רבים וכיכבה תדיר במדורי הרכילות של כל עיתון, יומון או מקומון.

השניים – הוא אחד מגדולי השאנסיונרים, היא – שחקנית מוכשרת ויפהפייה, נפגשו על רקע הפגנות השמאל הרדיקלי בימי מלחמת העולם השנייה. בעוד שמרבית מתושבי צרפת ניסו פשוט לשרוד, היו מונטאן וסניורה נושאי הדגל שקרא להשכנת שלום והפסקת המלחמה. הקריאות הנאיביות לא סיימו את המלחמה, אבל הם הצליחו לקרב בין שני הלבבות הצעירים שהפכו עד מהרה לנאהבים לוהטים.

בגיל 32 נישאה סניורה לשאנסיונר הפרטי שלה, לא לפני שהוא התגרש מרעייתו הראשונה. אפשר היה לחשוב שמשהו מאופייה הסוער של הזוגיות ביניהם יירגע, אבל הבגידות החוזרות ונשנות של מונטאן – בין השאר עם אדית פיאף ועם השחקנית מרלין מונרו, כמעט והצליחו להפריד ביניהם. חרף העליות והירידות שאפיינו את יחסיהם המשיכו השנים לחיות כזוג עד למותה של סניורה בגיל 64, ב-1985. שש שנים לאחר מותה של סניורה נפטר מונטאן כשהוא מותיר אחריו מאות שירים שהפכו לקלאסיקה, סיפורים שהפכו למיתוסים וילד קטן שנולד לו ממאהבת צעירה, שנתיים לפני מותו.

כתובת הפר לאשז: 16, rue du Repos

איב מונטן וסימון סניורה

ויקטור הוגו

בפברואר 1802 נולד בעיירה בזאנסון (Besançon) שבמורד רכס הרי האלפים הצרפתיים ויקטור הוגו (victor hugo), שהפך ברבות הימים לאחד הסופרים הגדולים בהיסטוריה. כאשר היה הוגו הצעיר בן 20 החליט להקדיש את עצמו לכתיבה והיה למשורר וסופר מוכר ומוערך. יצירותיו המוכרות, ביניהן "עלובי החיים" וה"גיבן מנוטרדם", בהן מתוארים רחובות פריז וגיבוריה החיים בשולי החברה, מיצבו את הוגו כסופר על וסביר להניח שלו היה חי כיום, היה זוכה לקבל פרס ספרותי כזה או אחר.

פריז, שיודעת להצדיע לאמניה ולהוקיר את זכרם, הפכה את ביתו שבפלאס דה ווז', בלב רובע המארה, למוזיאון הוגו. בבית הזה התגורר הסופר יחד עם רעייתו וילדיו במשך 16 שנה בין השנים 1832 ל-1848.
ב-1902, כחלק מציון 100 שנה להולדתו של הוגו, נפתח הבית כמוזיאון בבעלות העירייה. המוצגים בבית מאפיינים רהיטים וחפצים האופייניים לסופרים בני התקופה: הריהוט המקורי נשאר וכך גם התמונות של בני המשפחה, המכתבים, ואפילו כמה כתבי יד. הביקור במקום אינו כרוך בתשלום, והוא פתוח בכל יום מעשר בבוקר עד שש בערב.

כתובת: Place des Vosges, Maison de Victor Hugo 
טלפון: 33-142721016+ 

אדית פיאף

אדית פיאף

בליל חורף קר ב-19 בדצמבר 1915 נולדה אדית ג'ובנה גאסיון (Édith Giovanna Gassion), שלימים נודעה כאדית פיאף
(Édith Piaf) למשפחה ענייה שהתגוררה בפריז. כשהיתה אדית ילדה קטנה נטשה אותה אמה, והחל מסע נדודיה שנע בין רחובות פריז, ברים אפלים וכן, גם לא מעט גברים - מסע שהסתיים רק עם מותה.

כוכבה החל לדרוך כשאנסיונרית כאשר התגלתה על ידי הבעלים של קברט קרני, לואי לפלה, שעודד אותה לשיר ואף שינה את שם משפחתה לפיאף - שפירושו ציפור דרור קטנה. קולה החזק והמחוספס מעט, השירים הנוגים והמילים הבלתי נשכחות הפכו את פיאף לכוכבת על והיא החלה לנדוד ברחבי אירופה וארצות הברית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

פיאף התפרסמה לא רק ביכולת הווקאלית המדהימה שלה, אלא גם ברומנים הרבים הקבועים והמזדמנים שהיו לה, שהחלו עוד בהיותה נערה ונמשכו עד יום מותה. בין השאר נהלה פיאף רומנים עם המחזאי ז'אן קוקטו, עם המלחין היהודי מישל עמר ועם המתאגרף הצרפתי מרסל סרזן שהיה נשוי ובעל משפחה – מה שלא הפריע לשניים לנהל רומן סוער עד שסרזן מצא את מותו בשנת 1949 בתאונת מטוס. לצד אהבותיה הגדולות ידעה פיאף גם תקופות משבר ודיכאון שנבעו מן הסתם מילדותה הקשה. ב-1963 ירד המסך על הזמרת הגדולה, ודומה כי מאז המיתוס סביב דמותה הטרגית – ססגונית רק הולך וגדל.
פיאף נקברה בבית הקברות פר לאשז, וקברה הפך לאתר עלייה לרגל לאלפי מעריצים שבאים לראות מקרוב את מקום מנוחתה של האישה, שבחייה לא ידעה כמעט אף יום אחד של מנוחה.

מונומנט נוסף לזכרה של פיאף נמצא במוזיאון על שמה, ובו תצלומים רבים, מכתבים ואפילו שמלות בהן הופיעה פיאף.
כתובת:  5, rue Crespin du Gast Paris
טלפון:  33-72-525543+

פאבלו פיקאסו

הצייר הידוע נולד במלגה שבספרד בשנת 1881. אביו היה צייר וממנו שאב פיקאסו את ההשראה ואת הידע האמנותי. הוא למד אמנות בבית הספר לאמנות במדריד (Academia de San Fernando) אך עזב את בית הספר לאחר שנה. לאחר מכן עבר פיקאסו להתגורר בפריז, שם התחילה "התקופה הוורודה שלו", שנמשכה בין השנים 1905-1907. יש טוענים כי תקופה זו החלה בעקבות האהבה החדשה שנכנסה לחייו – דוגמנית צעירה בשם פרננדה אוליבר. במהלך התקופה הורודה החל פיקאסו לצייר ציורים שמחים ועליזים, בעיקר נושאי קרקס, שהצבעים ששלטו בהם היו הכתומים והוורודים.

פיקאסו הוא מייסד של זרם הקוביזם – סגנון אמנותי ייחודי, שבמקום לצפות באובייקט מנקודת מבט אחת, הוא מפרק אותו לגורמיו ומציג אותו מנקודות מבט שונות. זרם אמנות זה יצר מהפכה בסגנון הציור והפיסול, והוא בעצם ההפך הגמור מהסגנון הנטורליסטי שהיה נפוץ באותה תקופה. הקוביזם החל בשנת 1906, והציור הראשון שצייר פיקאסו בסגנון זה הוא "התפוחים". דוגמא טובה לסגנון המיוחד והשנוי במחלוקת הזה הוא הציור העלמות מאבניון (Les Demoiselles D'Avignon), בו ניתן לראות פירוק של הגוף וציורו באופן שטוח ודו מימדי ופירוק הפרצופים והרכבתם מחדש.

ציוריו של פיקאסו הם מהיקרים ביותר בעולם ונאמדים בעשרות מיליוני דולרים. יצירותיו של פיקאסו מוצגות במוזיאונים שונים ברחבי העולם, אחד מהם בפריז עצמה ברובע המארה.

כתובת: 5, rue de Thorigny
לאתר המוזיאון