האגדה מספרת כי בתוך קירות הבתים והבארות בעין כרם חבויים אוצרות זהב, אותם הטמינו יושביו העשירים של הכפר כשנמלטו ממנו ביולי 1948.  העולים החדשים שהתיישבו בבתי הערבים-הנפקדים התייחסו לסיפורים הללו בביטול, וכך גם לקללה העתיקה שהוטלה על מי שבביתו נמצא הזהב. אלא שיום אחד, בסוף שנת 1950, החלה מע"צ להרחיב את הכביש הראשי בעין כרם ולשם כך נאלצה להרוס את הבית שבו שכנה המכולת של מרציאנו. "כאשר קרסו קירות הבית תחת שרשראות הטרקטור, נתגלו מבעד לאבנים ולענני האבק שני פחים גדולים וכבדים", מספר ד"ר משה עמירב, תושב עין כרם וחוקר המקום. "הפועלים ועשרות מאנשי עין כרם עמדו פעורי פה מול מאות ואולי אלפי מטבעות הזהב שמילאו את הפחים עד גדותיהם. מההתרגשות, ולמראה המטבעות הנוצצים, לקה מרציאנו, בעל המכולת, בהתקף לב ונפטר. שנה אחר כך פרצו שני אלמונים לבית שבו גרה גב' דרעי התימנייה. אותם שני אלמונים התנפלו על הישישה, קשרו אותה בידיה וברגליה לכסא וסתמו את פיה בסמרטוט לבל תצעק ותזעיק עזרה. בכדי להרגיעה פנו אליה, בערבית, והסבירו לה כי כל מבוקשם הוא לקחת את האוצר שהטמינו בקירות הבית שלה, אותו בית שלפני שנים רבות היה שלהם. בעודה קשורה לכסא שמעה הישישה את קול הלמות הפטיש בקירות הסלון. לאחר שעה ארוכה נפרץ הקיר והאלמונים הוציאו משם שק גדול ממנו עלו צלצולי מטבעות, העמיסו אותו על כתפיהם, ונעלמו".

אגדה זו, ועוד רבות אחרות כמותה, נקשרו לשמה של עין כרם, שכונת כפר ציורי בתוך עמק קסום, השוכנת במערב ירושלים ומהווה מקום עלייה לרגל למיליון צליינים בשנה. עין כרם  נחשבת  למקום הרביעי בחשיבותו לנצרות בישראל. על פי המסורת  כאן נולד יוחנן המטביל לזכריה הכהן ולאשתו אלישבע, שהייתה עקרה ובדרך נס זכתה לפרי בטן. אלישבע הייתה קרובת משפחתה של מרים אמו של ישו, ובהריונה הפלאי הגיעה מרים לבקר בעין כרם בהיותה בדרך ללידת בנה בבית לחם, ושתתה ממי המעיין, שזכה לכינוי 'מעיין מרים'.  האתר החשוב ביותר בעין כרם היא כנסית יוחנן המטביל הניצבת במקום בו הוא נולד. בחצר הכנסייה קבועים 21 לוחות קרמיקה, שעליהם כתובה ב-21 שפות תפילת ה'בנדיקטוס' - תפילתו של זכריה, אביו של יוחנן, לאחר הולדת בנו, שנולד במערה אליה ניתן לרדת מתוך הכנסייה.





אך לא רק צליינים נוצרים מגיעים למקום. גם כ-200 אלף ישראלים מבקרים בעין כרם בכל שנה בזכות הנופים המדהימים, הריכוז העצום של מטפלים אלטרנטיביים מכל הסוגים,הבזארים, מרכז המוסיקה ובו קונצרטים, וגלריות לאמנות הפתוחות לקהל.

שיעור בהיסטוריה

ראשיתה של עין כרם במאה ה-14, אז נוסד, סביב המעין שבמקום,  כפר ערבי שנקרא עין כרם, ויש המזהים בו את כרם המקראית. במאה ה-19  התפתח המקום והפך לאתר עלייה לרגל לנוצרים מרחבי העולם. במלחמת העצמאות נכבש הכפר בידי כוחות צה"ל ושטח  הכפר סופח לגבולותיה המוניציפאליים של ירושלים. בתחילה יושבו הבתים הערביים הנטושים בעולים ממרוקו ורומניה, אך במרוצת השנים מצאו ירושלמים רבים את הקסם שבשכונה הכפרית והציורית, ואט אט התחלפה אוכלוסייתה בבעלי מקצועות חופשיים, אמנים ואוכלוסייה אמידה. בשנות ה-60 נבנה בסמוך לשכונה המרכז הרפואי הדסה מתוך מטרה "למשוך" את התפתחות העיר לכיוון מערב, אך לאחר מלחמת ששת הימים השתנה סדר העדיפויות לגבי כיווני התפתחות העיר, ובמשך שנים רבות נותרה עין כרם ככפר פסטורלי המרוחק מתנופת הפיתוח של העיר. כיום נחשבת עין כרם כפנינה תיירותית. במקום מסעדות רבות וצימרים המציעים אירוח באווירה כפרית אותנטית במרחק של דקות נסיעה ספורות  מלב ירושלים.