"כל אדם עם לב חייב לבקר את האגם וסביבתו גם אם ייאלץ לוותר על החולצה שלעורו כדי לממן את הנסיעה". כך כתב הסופר הצרפתי מארי אנרי בייל שידוע בכינויו סטנדל.
אזור האגמים באיטליה הפך למקור השראה עבורו ועבור סופרים נוספים בעלי שם כמו דיקנס, פלובר והמינגווי שבחרו בצפון איטליה כמקום מועדף לכתיבה. בהתחשב בעובדה כי האזור משופע באגמים בצבע תכול עמוק, אוויר נקי וצלול ושפע של צמחיה מרהיבה אפשר להבין כיצד הפך האזור לאבן שואבת לאמנים, ציירים וסופרים.  

אזור האגמים הפך מקור השראה עבור סופרים. צילם: יצחק בן עוזר

קרבתם של האגמים לאזורים מתויירים מאפשרת לשלב טיול בדולומיטים, בסלובניה או טיול בשוויץ. מאחר והאגמים מפוזרים על שטח לא קטן ניתן להתמקם במלון באזור מילאנו (אפשר לאתר מלון ברמה סבירה ובדיל זול יחסית שממוקם באחת הכניסות לעיר מהאוטוסטראדות המקיפות אותה) ולנסוע מידי יום לאזור האגמים.

האזור כולל מספר אגמים גדולים ושורה ארוכה של אגמים קטנים. הבולטים שבהם:

אגם אורטה (Orta) שהוא המערבי ביותר והקטן מבין כולם: אורכו המירבי 12 ק"מ ורוחבו 2 ק"מ. במפרצון שבחופו המזרחי נמצא את אורטה סאן ג'וליו (Orta San Giulio) עיירה יפהפייה עם בתים עתיקים מהמאות ה-17 וה-18. משם אפשר להפליג בסירת מנוע לאי קטן מימדים בליבו של האגם שבמרכזו כנסייה מהמאה הרביעית לספירה.

אגם מאג'ורה (Maggiore) הינו האגם המפורסם ביותר מבין האגמים. מזג האוויר הנוח והצמחייה המגוונת הכוללת פרחים, פירות הדר ועצי דקל תורמים לקסמו של האזור ומהווים גורם משיכה ונופש עיקרי לתיירים.

לשפת האגם שורה ארוכה של עיירות נופש שמציעות שירותים ברמה גבוהה לתיירים מכל השכבות. אורכו של האגם 65 ק"מ ורוחבו המירבי 5 ק"מ. אגם לוגאנו (Lugano או Cresto) נמצא ברובו בשטחה של שוויץ.

ההרים המקיפים אותו קרובים יותר לקו המים מאשר באגמים האחרים וכתוצאה מכך הנוף פראי יותר והשיפוע שנוצר בין ההרים לקו המים תלול יותר. מעבר לשיט באגם מומלץ לטפס להר מונטה ג'נרוסן (Monto Genroso), לבקר בעיר לוגאנו או במלידה שם ממוקם האתר מיני שוויץ – Swiss Miniature.

אגם קומו (Como או Lario) הנו אגם שבנוי משלוש זרועות שמתחברות בסמוך לעיירה נפלאה בשם בלאג'יו (Bellagio). האגם שוקק חיים וניתן למצוא בו ספינות תיור, ספינות דיג לצד ספינות המשיטות מטענים. אורכו כ-50 ק"מ ורוחבו המרבי כ-5 ק"מ.

אגם גארדה (Garda או Benaco) הוא האגם האיטלקי הגדול ביותר. אורכו 52 ק"מ אך בחלקו הדרומי רוחבו מגיע עד 18 ק"מ. מזג האוויר הנוח, והצבע הכחול של מימיו הפכו אותו ליעד נופש פופולארי כבר בתקופה העתיקה.

אמנים ומשוררים כמו וירג'יל, פליני ומאוחר יותר גטה, בילו כאן זמן לא מבוטל מחייהם. העיירה סירמיונה, פארק השעשועים גארדלנד ופארק המים Caneva World  הם הבולטים מבין האתרים התיירותיים האטרקטיביים שמסביב לאגם זה.

השושלת השלטת

לא ניתן להפריד בין אגם מאג'ורה (Maggiore) לבין משפחת בורומיאו (Borromeo) ששלטה באזור כ-400 שנה. ניתן להצביע על ויטיליאנו בורומיאו כמייסד השושלת. בנם של מרגריטה בורמיאו וג'יאקובינו ויטאליני עוזב את העיירה סאן מיניאטו (San Miniato) ליד פיזה שבטוסקנה ועובר לגור עם דודו ג'ובאני בורומיאו.

במילאנו הוא מתחבר לדוכס פיליפו מאריה ויסקונטי והופך להיות איש הכספים של הדוכסות. בשנים 1445 – 1439 הוא מקבל אדמות באזור ארונה (Arona) שבחוף הדרומי של אגם מאג'ורה. צעד זה היווה מעין תקיעת יתד של השושלת באזור האגם. בינתיים ממשיך פיליפו בנו להרחיב את עסקי הבנקאות של המשפחה וחובר לפרנצ'סקו ספורצה האיש שהחליף את ויסקונטי בתפקיד הדוכס של מילאנו.

למשפחה, כמו למשפחות אצולה אחרות באירופה של אותם הזמנים, היה סמל משלה. בסמל יש שלוש טבעות  המייצגות את הקשרים ההדוקים (קשרים חברתיים וקשרי נישואים) בין משפחות בורומיאו, ספורצה וויסקונטי ששלטו בצפון איטליה. בארמון ובגנים בארונה ניתן למצוא במקומות שונים עיטור שמזכיר סמל זה.

אחד מבניה המפורסמים של המשפחה היה קארלו בורומיאו. הוא נולד בשנת 1532 וכבר בגיל צעיר העדיף את חיי הרוח על העיסוקים המשפחתיים המסורתיים של המשפחה. בגיל 21 סיים את לימודיו באוניברסיטת פאביה (Pavia) ושנה לאחר מכן מונה על ידי האפיפיור פיוס הרביעי לקרדינל של רומא.

בשנת 1564 אף מונה לארכיבישוף. פסל ענק שלו שמתנשא לגובה של 23 מטרים ממוקם בארונה. ממשיכי השושלת תרמו להקמתן של ספריות וגלריות אך גולת הכותרת של עשייתם היא הרכישה והפיתוח של שלושת האיים שבין סטרסה (Stresa) לורבאניה (Verbania).

יעד נופש פופולארי. צילום: יצחק בן עוזר

האי המתויר ביותר נקרא האי היפה (Isola Bella). עד 1630 האי היה רצועת אדמה סלעית ובלתי מפותחת. בני משפחת בורמיאו החליטו להפוך את האי לאחד האיים היפים שיש. קארלו השלישי (1586 – 1652) נתן לאי את שמו הראשון "איזבלה" – על שמה של רעייתו. רבים טוענים כי שמו הנוכחי של האי - איזולה בלה - נגזר משמו המקורי. ויטליאנו הרביעי (1620 – 1690) החל לבנות את הארמון והגנים. שני מרכיבים אלה תוכננו כיחידה אחת והאי תוכנן כך שתתקבל תמונה המזכירה ספינה כאשר הארמון נבנה בצידה הצר (סיפון קדמי) והגנים בחלק הרחב (סיפון אחורי). התכנון והעיצוב בוצעו לאורך השנים על ידי שורה של ארכיטקטים איטלקיים בעלי שם כמו ג'ובאני אנג'לו קריוולי, פיליפו גאגאנולה, קארלו פונטנה, קוזימו מורלי ועוד. 

הבנייה נמשכה מאות שנים ומי שהשלים את המלאכה היה ויטאלינו העשירי שחי בין השנים 1892–1982 – אז הושלמה בנייתו של האולם הגדול בארמון. 

הארמון טובל ביצירות אמנות גדולות ומפוארות והוא מזכיר ארמונות אחרים באירופה. הארמון זכה לתהילה בעבר ובין האורחים המרשימים שביקרו כאן ניתן למנות את נפוליאון ואשתו ג'וזפין שבילו לילה באחד מחדרי השינה. באולם הכנסים שבארמון התכנסו בשנת 1935 מנהיגי בריטניה, צרפת ואיטליה במגמה לגבש צעדים כנגד התפשטותו של היטלר באירופה. 

האי השני מאדרה (Isola Madere) הוא הגדול בשטחו מבין שלושת האיים. הוא שייך למשפחת בורומיאו מאז שנת 1500. הארמון שנפתח לקהל המבקרים בשנת 1978 מציג שטיחים, ריהוט וציורים שנאספו ממבנים שונים שהיו שייכים למשפחת בורומיאו. 

הארמון שנבנה על ידי רנאטו הראשון במאה ה-16 פחות מרשים מזה שב- Isola Bella, אך יש בו אוסף מעניין של בובות צרפתיות וגרמניות שמהוות מעין מוזיאון של תיאטרון בובות. 

השטח מסביב לארמון שהיה במקור פרדס הוסב לכרם זיתים ובסופו של דבר פותח כאן גן מרהיב בסגנון אנגלי שבחלק אחד שלו פרחים בשלל צבעים ובחלק השני צמחים נדירים. בינות לשיחים ניתן להבחין מדי פעם בתוכים, טווסים ופסיונים. אי זה, כמו אתרים אחרים באזור, הצליח להרשים ולהתחבב על אמנים שונים. הסופר הצרפתי גוסטב פלובר שכתב את הרומן השערורייתי "מדאם בובארי" הוקסם מהאי וביטוי לכך אפשר למצוא בציטטות הבאות: 

"Isola Madre is the most sensual place that I ever seen in the world. Isola Madre is aparadise on earth. Trees and Leaves made golden by the sunlight." 

ובתרגום חופשי: "איזולה מדרה הוא המקום החושני ביותר שראיתי מימי והוא נדמה כגן עדן עם העצים והעלים שנצבעים באורה הזהוב של השמש". 

האגם המוזהב

אגם מאג'ורה (Maggiore) הוא השני בגודלו באיטליה אחרי אגם גארדה. קצהו הצפוני שייך לשוויץ בעוד שחלקו הדרומי ממוקם על שטחן של הפרובינציות האיטלקיות: Piedmont ו – Lombardie (פיימונטה ולומברדיה). מזג האוויר הנוח, הצמחייה המגוונת ובתי המלון המצוינים הפכו את האגם לאזור אטרקטיבי לתיירים.  

אלה נהנים כאן מהיצע מגוון של ספורט ימי (דיג, סקי מים, סירות מפרש, סירות מנוע, קאנו ושחייה). התיירות פרחה כאן גם במאות שעברו ועדות לכך ניתן למצוא בבתי מלון מפוארים שהוקמו עוד לפני תחילת המאה ה-עשרים. בחלק השוויצרי שלו ממוקם קנטון טיצ'ינו (Ticino) שהוא הקנטון ה "איטלקי" של הפדרציה השוויצרית.

כאן מדברים איטלקית, השילוט באיטלקית, וגם המנטאליות דומה יותר לאיטליה מאשר לזו המאפיינת את הדיוק והרצינות של הקנטונים הגרמניים. הערים הבולטות מצידו השוויצרי של האגם הן לוקארנו (locarno) ואסקונה (Ascona). שתי ערים אלה הן מרכזי תיירות ונופש מפורסמים שבהם מספר רב של בתי מלון ודירות נופש. הן מארחות אירועי תרבות רבים ביניהם פסטיבל הסרטים של לוקארנו ופסטיבל ג'אז שמתקיים בתחילת קיץ באסקונה.

חלקו הגדול של האגם נמצא בשטחה הטריטוריאלי של איטליה ואם צריך להתמקם במקום אחד אז הבחירה היא סטרסה (Stresa) - עיירה יפה ונעימה המשמשת מקום מוצא לטיולים רבים באזור. מומלץ לעצור גם בעיירות השכנות ולספוג מהיופי הויזואלי, הטעמים, הניחוחות והשלווה האינסופית בעיירות סביב האגם.

בעיירות ארונה ובאבאנו (Baveno) אפשר לראות שרידים רומיים, כנסיות עתיקות ווילות נופש מפוארות והדורות ששימשו ועודן משמשות את שועי איטליה ועשיריה. אחת האורחות המפורסמות של וילה ברנקה (Villa Branca) למשל זכתה לרשום בספר האורחים שלה את המלכה ויקטוריה.

ורבאניה (Verbania) נוצרה כתוצאה מאיחוד של מספר עיירות קטנות. בשנת 1939 אוחדו העיירות פאלאנצה (Pallanza ) ואינטרא (Intra). בראשונה ריכוז מדהים של וילות וגנים פורחים ואילו באינטרא נמצא הנמל המסחרי הגדול באגם ומדי שבת מתקיים בה שוק.

מחזה מהמם לכל רואיו. צילם: יצחק בן עוזר

 

העיר סטרסה (Stresa) שהוזכרה לעיל, ממוקמת במרכז המפרץ בין ההר מוטארונה (Mottarone) ושפת האגם. העיר הפכה ליעד תיירותי כבר לפני מאות שנים. בתי המלון המפוארים שלה שנבנו סמוך לקו המים במאה ה-19 מהווים עדות לכך. 

סופרים ומשוררים רבים הגיעו לכאן על מנת לכתוב כאן את יצירותיהם. כאן נכתב בין השאר ספרו של המינגווי "הקץ לנשק" ועד היום ניתן ללון בסוויטה הקרויה על שמו במלון המפואר שבעיירה תמורת סכום  לא סמלי של כ–2,750 (!) יורו ללילה. למי שמגיע לעיירה מומלץ להחנות את רכבו בצד הדרך ולטייל ברגל על שפת האגם. המראה המרהיב של האיים על רקע המים הכחולים מחד, ההרים מנגד שחלקם עטורים בשלג לבן – מהמם את כל רואיו. 

בירידה מהכביש ניתן לראות וילות יפהפיות כדוגמת וילה פאלויציני (Villa Pallvicino) שיש בה גנים מטופחים וגן חיות קטן. 

ההפלגות לאיים יוצאות מהמזח שבכיכר מארקוני (Marconi). הכיכר מנוהלת בקצב של צב ובשיטות המזכירות יותר את סיציליה מאשר את צפון איטליה, אבל סוף טוב הכול טוב ואחרי הפרוצדורה הארוכה כל תייר מוצא את עצמו על אחד האיים. 

הר מוטארונה (Mootarone) שמתנשא לגובה של 1,430 מ' מעל פני הים, הוא אחד מאתרי החובה באזור. מראה האגם והעיירות הציוריות שמסביבו שנשקפים מפסגתו, מהווים סיבה מצוינת להעפיל אליה. אפשר להגיע להר עם גונדולה היוצאת מהעיר סטרסרה, או לטפס עם הרכב במעלה הכביש אל פסגת ההר . הדרך – שאורכה 9 קילומטרים – עוברת בפארק טבעי עתיר צמחיה ועיירות יפהפיות. 

משם אפשר לרדת חזרה לאורטה. מומלץ לעצור ב- Orta San Giulio ולהעפיל ל- Sacre Monte - אתר שבו בנו כעשרים כנסיות בשנים 1590–1770, או לצאת לשיט לאי סאן ג'וליו עליו ממוקמת בזיליקה עתיקת יומין מהמאה הרביעית לספירה שעברה שורה ארוכה של שיפוצים ותוספות בתקופות מאוחרות יותר. 

הגן של וילה טאראנטו (Villa Taranto) נחשב לאחד הגנים הבוטאניים היפים והמרהיבים באירופה. בגן שבילים עם ערוגות פרחים צבעוניות, מזרקות, חממות ושבילים המאפשרים לצלם את כל היופי הזה מזוויות שונות. הגנים פתוחים למבקרים ולתיירים בין אפריל לאוקטובר ותצוגת הפרחים בו משתנה מידי חודש. כך למשל בחודש אפריל הפרח השולט כאן הוא הצבעוני ומי שמבקר בו אז רואה מרבד משגע של כ-80,000 צבעונים בשלל צבעים – ממש כמו בהולנד. 

הווילה נקנתה ב-1930 על ידי קצין סקוטי בשם Neil Boyd McEachern שהתאהב במקום והוא זה שנטע סביבה אלפי צמחים. במהלך מלחמת העולם השנייה נטש הקצין את הווילה אך חזר אליה לאחר המלחמה. בשנת 1952 הועברה הווילה לידי ממשלת איטליה והגן נפתח למבקרים (לווילה עצמה אין כניסה). 

אורכו של אגם קומו (Como) כ-48 קילומטרים ורוחבו נע בין 1–4 קילומטרים. אורך החוף מגיע ל-170 ק"מ ושטחו ל-145 קמ"ר. הוא בנוי משלושה ענפים (Branch או Leg) שמתאחדים סמוך לעיירת הנופש בלאג'יו (Bellagio). הענף הדרום מזרחי מתחיל בלאקו (Lecco) ואילו הענף הדרום מערבי מתחיל בעיר קומו. 

הדרך היפה יותר מחברת את קומו ובלאג'יו. כביש מספר 583 הנושק לקו המים מוביל אותנו לתוך עיירות הנוגעות בסמוך למימי האגם. הנסיעה בכביש זה היא איטית אך מאתגרת (בחלקים מסוימים שלו הוא צר למדי ומחייב שיתוף פעולה עם הנהגים שנוסעים ממול). רצוי לנסוע בו בשעות הבוקר כאשר הקפה של ארוחת הבוקר עדיין שומר אותנו ערים, ובסופו של היום למצוא נתיב אחר בדרך חזרה. הנוף מדהים, אך המלצתי לנהג שיתיר את ההנאה ליתר הנוסעים ברכב כאשר הוא מרוכז כולו בנסיעה. 

מבלאג'יו ניתן לחצות את האגם באמצעות מעבורת לאחד המעגנים שבחופו המערבי של האגם (Cadenabbia או Menaggio). כשיורדים בגדה השנייה פונים דרומה בכביש 340 ונוסעים בו עד וילה קארלוטה (Villa Carlotta). וילה זו נבנתה בשנת 1690 על ידי המרקיז Giorgio Clerici שהיה בן למשפחה אמידה שעסקה בענף הטקסטיל. 

המשפחה החזיקה בנכס עד 1801 ואז הוא נמכר למשפחת סומאריווה. הרוכש שהיה מדינאי, נטש את הפוליטיקה והתמסר לאיסוף של יצירות אמנות. אוסף הפסלים המרשים בוילה של הפסל האיטלקי אנטוניו קנובה והפסל הדני טור ולדסן, מעיד על חיבתם של בעלי הבית לפיסול ואמנות. 

משנת 1927 נמצאת הווילה בטיפולה של קרן מיוחדת שדואגת לשימור ותחזוקה של האתר. הווילה מוקפת בגן יפהפה שתוכנן במקור כגן אנגלי אך כיום משלב בתוכו גן יפני, פסלים, קקטוסים, עצי סקויה ועוד זנים נדירים של צמחים שהובאו לכאן מרחבי העולם. בתקופת הפריחה הגן טובל בצבעים מרהיבים. 

מכאן ממשיכים דרומה בכביש 340 לכיוון קומו. בדרך אפשר לעצור בשתי וילות מקסימות הפתוחות לקהל המבקרים: Villa D'este שהפכה למלון בקרנוביו (Cernobbio) ווילה קומו, היפה והמעוצבת. 

העיר קומו מעניינת לא פחות מהדרך אליה. העיר ממוקמת בין הר ברונאט (Brunate), מצודת, מצודת באראדלו (Baradello) ומימיו הכחולים של אגם קומו. מיקום אסטרטגי זה הפך את המקום לבעל ערך כבר בתקופת שלטונה של רומי. מחקרים היסטוריים מצביעים על כך שהעיר נכבשה על ידי לגיונותיו של הקונסול הרומי בשנת 196 לפני הספירה. 

העיר שנבנתה על הגבעות התפשטה למפלס האגם (מיקומה הנוכחי) בתקופתו של יוליוס קיסר. עם כיבושה של העיר על ידי קארל הגדול בשנת 774 לספירה היא הפכה למרכז מסחרי שבו התקיימו שווקים וירידים. בתחילת האלף השני עסקה העיר במלחמות מול מילאנו שהביאו במאה ה- 12 לבניית חומה ומגדלים סביב לעיר (מצודת בארדלו היא השריד היחיד של פרוייקט "בטחוני" זה). מלחמות ומאבקים עקובים מדם שכללו כוחות מקומיים וזרים (צרפתים, ספרדים ואוסטרים) היו המאורעות המרכזיים עד שנת 1859 בה שוחררה העיר על ידי גריבאלדי ומאז היא חלק בלתי נפרד מאיטליה המודרנית. 

גם אם לא מתכוונים להתמקם ללינה בקומו, מומלץ לעצור את הרכב בכיכר קאוובר (Cavour) ליד הדומו, לסייר רגלית בסביבתה ואחר כך להעפיל ברכבל לברונאט (Brunate) משם יש תצפית נהדרת על האגם. 

אפשרות שנייה היא לנסוע דרך הענף הדרום – מזרחי של אגם קומו. כדאי לעזוב את כביש 583 המשיק לקו המים המוביל ללקו ולפנות לכביש צר ומתפתל שמוליך לתצפית מעניינת – Madonna D. Ghisallo. הקטע בו עולים ממפלס האגם ידוע בשם Bellagio Ladders ומאפשר תצפיות נוספות על האגם. 

בין בתי המפורסמים שצצו כפטריות אחר הגשם בעיר לאס וגאס, ניתן למצוא כמה בתי מלון שעוצבו כמו ערים שונות בעולם. הרשימה כוללת את ניו יורק, פריז, וונציה ובלאג'יו שבצפון איטליה. הכללתה של בלאג'יו לצד הערים הגדולות והמעיינות בעולם ברשימת בתי המלון המפורסמים של עיר ההימורים מעידה על מעמדה הגבוה של עיירת נופש זו במפת התיירות העולמית. 

כביש 583 מתפצל לשניים: חלקו האחד נושק לקו המים. אם עולים מדרום לצפון מקומו או מלקו, מגיעים לבורגו (Borgo) הרובע העתיק והתיירותי של בלאגיו. הרובע יושב ממש על קו המים ומהווה חלק קטן אך פופולארי משטחה של בלאג'יו, הנחשב גדול למדי בשל העובדה כי תחת השם בלאג'יו אוחדו מספר כפרים ושכונות. 

התיירים מתרכזים כאמור ברובע העתיק – שם מחנים את הרכב ומשם מגיעים ברגל לאתרים שונים. 

המקום הראשון שכדאי לבקר בו נקרא וילה מלצי (Villa Melzi). פרנצ'סקו מלצי נמנה על נאמניו של נפוליאון וזה גמל לו כאשר מינה אותו לסגן נשיא הרפובליקה. תכנון הווילה והגן הוטל על ארכיטקט בשם ג'יקונדו אלברטולי שביצע את העבודה בשנים 1808–1810. בגנים המשיקים לקו המים יש שני מסלולי הליכה (אחד במפלס המים והשני במפלס גבוה יותר). הגינה צבעונית, מטופחת ומאוד פוטוגנית – כך שהמצלמה עובדת כאן במלוא הקיטור. 

משם חוזרים לכיכר היפה המשופעת בבתי קפה, חנויות, מלונות קטנים וגלריות. מטפסים דרך אחת הסמטאות המדורגות המלאות בחנויות קטנות למפלס הגבוה יותר, שם נמצאת כנסיית סן ג'ובאני ווילה סרבלוני. נקודה זו מזמנת תצפיות נהדרות על אזור האגם: משם ניתן לראות את שלושת הענפים של אגם קומו ואת הגנים המטופחים שבמפלסים (הטראסות). אחד מעוצב בסגנון אנגלי, אחד בסגנון איטלקי ואחד בסגנון ים תיכוני. 

הווילה שייכת היום לקרן רוקפלר. הקרן מעניקה ל-40 חוקרים ממדינות שונות בעולם מלגות קיום. הללו מכסות חודש מחייה במקום מקסים מאין כמוהו. השקט והרוגע מהווים חלק מהאווירה במקום ומשרים על החוקים מרוח המקום. זו הסיבה אגב, בגינה סגורה הווילה וגם הסיור המאורגן העובר במקום אינו עובר בסמיכות למגורי החוקרים. 

מקום נוסף הנושא שם דומה וראוי לביקור והצצה הוא מלון Grand Hotel Villa Serbelloni. זהו המלון המפואר ביותר בבלאג'יו. המלון ממוקם במבנה ישן ובשנת 1872 נפתח לקהל וצבר מאז פופולאריות רבה. רשימת האורחים ששהו בו כללו פוליטיקאים כמו הקיסר וילהלם, ראש ממשלת בריטניה בתקופת מלחה"ע השנייה וינסטון צ'רצ'יל, נשיא ארצות הברית דאז רוזוולט, שחקני קולנוע מפורסמים ואיילי הון כמו אונאסיס. 

נקל להבין מרשימה נכבדת זו כי המלון נחשב לאחד היוקרתיים והיקרים באירופה. חלק מקסמו נעוץ בעובדה כי הוא משקיף על האגם. לכך מתווסף העיצוב, המטבח האיטלקי המעולה והמוניטין שנצבר במהלך השנים מאז נפתח לקהל. כל אלה מסבירים את העובדה כי לילה במלון עולה כ-350 יורו ללילה. אם לא זכיתם בלוטו עיברו על פניו (לא לפני שהצצתם קצת בפנים) ותרדו בכיוון הסמטאות המדורגות לכיוון הכיכר שלחוף האגם. 

כעת אחרי שעליתם, ירדתם ושוטטתם, אתם ודאי רעבים. בקרבת החוף ישנן מסעדות רבות – רובן אינן זולות וחלקן מהוות מלכודת תיירים טיפוסית עם אוכל בינוני ומחירים מרקיעי שחקים, אבל גם אם איתרע מזלכם ונפלתם על אחת כזו סביר להניח שנוף האגם, הסירות והאווירה הכללית מפצים על החור בכיס. 

מידע על אתרי תיירות ונופש בצפון איטליה ניתן למצוא בכתבות נוספות באתר דיסקברי טיול עולמי Discovery