בילוי בפרובאנס - צרפת

בילוי בפרובאנס הוא חווייה קסומה. ריחות, צבעים, טעמים ואור חזק ובוהק מקבל את פני הבאים בשערי פרובאנס, אותו חבל ארץ בדרומה של צרפת שהתפרסם בזכות הנופים הציוריים, האתרים ההיסטוריים והכפרים הקטנים


מאת: אביטל ענבר
צילומים: יונית קמחי, לשכת התיירות של פרובאנס, סיגל לוי


פרובאנס, שם החל כמעט הכול. במערת ואלונה שליד מארסיי נמצאו העקבות הקדומים ביותר, מלפני יותר מחצי מיליון שנה, לנוכחות ההומו ארקטוס בצרפת. במערת טֶרָה אַמַאטָה שבפרברי ניס נמצאו העקבות הקדומים ביותר באירופה, מלפני 400,000 שנה, לרתימת אש לשירותו של האדם: סימן הבישול הראשון ביבשת. בפרובאנס החל גידול הגפן ודריכת היין בצרפת, ונתגלתה חבית היין העתיקה בעולם, בת יותר מאלפיים שנה.

 

<p>סזאן. צילום: אביטל ענבר </p>

סזאן. צילום: אביטל ענבר

גבולו הצפוני של עץ הזית 

פרובאנס, חבל ארץ של ניגודים ושל השלמות, משתרעת בין הים להרי האלפים. שעה אחת של נסיעה מקשרת בין חוף הים לאתרי הסקי הקרובים, ובאותו היום אפשר להשתזף ליד המים ולגלוש על השלג.

 

שניים מארבעת גבולותיה ברורים מאליהם: הים התיכון בדרום והגבול האיטלקי במזרח. את סוגיית הגבול המערבי פתרתי בנקל: פרובאנס "שלי" נעצרת בנהר הרון, קו-גבול שהוא גם טבעי, גם נכון. הקושי הוא בצפון. פרובאנס העילית עולה צפונה אל תוך האלפים. בעיני, למן נעורי, פרובאנס היא חבל-ארץ שעיקרו גבעות. אין לה חלק ונחלה באלפים. לפיכך אין אנו מטפסים לגבהים, ולא חוצים מעברי-הרים נישאים. בחרתי בקצה איזור גידולו של הזית, וזית הוא מלה נרדפת לפרובאנס.קו הרוחב 44 ומשהו צפון.

בפרובאנס, יש מן הכול. פאר ומותרות בריביירה, אמנות על כל צעד ושעל, כפרים עתיקים תלויים על צוקים, דרכים צרות ומפותלות מעל עמקים עמוקים הטובלים בצמחיית שיחים עבותה. ריחות רוזמרין ואזוביון, שבעונתו צובע את הטבע בכחול-סגול ומשלים את הצהוב העז של המימוסה. מבטא מתנגן כמו שיר, משחקי פֶּטַאנק אינסופיים בכפרים, גביעי הפאסטיס המלווים את משחקי הבֶּלוֺט בבתי-הקפה, שירת הציקאדות, וה"בלגן" הים-תיכוני - כל זה על רקע שרידיה של תרבות רומית מפוארת, שידעה להשליט סדר בכל דבר.

ישנה פרובאנס התיירותית ה"רשמית". אתרים גדולים, פנינים של ארכיטקטורה, היסטוריה, אמנות. לעולם אעדיף תגליות קטנות בנוף כפרי. לצד האתרים המונומנטליים, אני משרטט מסעות המתרחקים מאותם נכסי צאן ברזל של התרבות האוניברסלית לטובת הצאן שבשדות, נקיקי הנחלים, הכפרים היפהפיים - בפרובאנס פזורים רבים מאותם ארבעים כפרים, הנחשבים רשמית ליפים ביותר בצרפת - קאפלות עתיקות, מצוירות או לא, מוזיאונים כפריים, יקבים, סדנאות אומנים - ושווקים.

שוק הוא אירוע שאין להחמיץ: תצוגה, לעיתים מדהימה, של מיטב התוצרת האזורית, פרחים, מלאכת-יד ועוד. המראות, הריחות, הצבעים, הטעמים, הקולות, התנועות, שפת הגוף, כל אלה מעלים הצגה מרתקת, המהווה מרכיב חשוב במטען הרשמים שסופגים. השווקים מוקמים השכם בבוקר, מפורקים בצהריים, והרוכלים נודדים לכפר אחר. כמעט בכל מקום מצוין מתי מתקיים השוק. מומלץ להצטייד בסכין מתקפל מסוג אופינל (Opinel), או לאיול (Laguiole), שהוא יקר יותר. בלי סכין זמין, מחמיצים הרבה הזדמנויות - טעימה.

 

ריחות, צבעים, טעמים. צילום: סיגל לוי
ריחות, צבעים, טעמים. צילום: סיגל לוי


נתיב האמנות 

בעיקולה של דרך טיפוסית צרה ופתלתולה בצפון-מערב החבל, בינות לכפרים ועיירות ועצי זית לרוב, ראיתי לפתע אנשים יושבים בשדה. עצרתי את המכונית: מה הם עושים שם? הם ישבו וציירו, איש איש לפני כַּן הציור שלו. אל-מולם, על רקע שמי התכלת המושלמים, נגזרה בשמש סילואטה נהדרת של כפר עתיק, אוֺרֶל שמו. אני סמוך ובטוח ש-95 אחוזים מהצרפתים ורובם של תושבי פרובאנס עצמה אינם יודעים על עצם קיומו של הכפר. אורל, צללית יפה, שרבות כמותה, ויפות ממנה, מצפות למשוטט בפרובאנס.

 

הסתפקתי במראה: בתים עתיקים, טירה וכנסייה בראש תל. לא נכנסתי לרחובות הצרים, המטפסים על צלע הגבעה. ייתכן שאורל, כמו הרבה כפרים קטנים בפרובאנס, הוא כמו תמונה: יפה מבחוץ.

טיול בפרובאנס הוא מסע לחושים, ובעיקר לעיניים. בסיורי שם, לא פעם נעתקה נשימתי נוכח יפעת הטבע, צבעי הים, הרקיע וההר, וגם הדר אתרים שהם מעשה ידי-אדם. מה נפלא האיזור ברבגוניותו. הוא יפה כמו ציור של ואן גוך, שישב בארל והשתגע מרוב יופי. כמו ציור של סזאן, שחי באקס-אן-פרובאנס. כמו ציור של מאטיס.

מה רבים הציירים שבחרו לחיות בפרובאנס! רובם חיו כאן לסירוגין, אחדים השתקעו באיזור בשלב זה או אחר בחייהם. הם רכשו בתים שבהם יצרו, אהבו וסבלו - וגם מתו. הם התמזגו בחיי האיזור, ציירו ופיסלו גם מחוץ לבית, מותירים חותמם על סביבתם. פרובאנס היא חבל האמנות, כשם שהיא ממלכת הזית, האזוביון, הפאסטיס והפטאנק. האמנות טבועה בחייה.

זו הסיבה לכך שהחלטתי לפתוח את הספר "תענוגות פרובאנס" בהומאז' לאמנים - מחווה לפרובאנס של האמנים, שהתבשמו מצבעיה, אורה ונופיה, שהתבשמו מיופיה.

עשרות אמנים חשובים חיו ויצרו בפרובאנס, רבים מהם זרים. רובם ככולם הלכו לעולמם. כולם הותירו אחריהם עבודות במוזיאונים, באוספים פרטיים, בחוצות. אחדים הותירו מורשת פרובאנסאלית - בתים שחיו בהם והם כאנדרטאות לזכרם. 

 

מסע מופלא בנתיב האמנות. צילום: יונית קמחי
מסע מופלא בנתיב האמנות. צילום: יונית קמחי

מזון לגוף ולנפש   
 
ערב אחד באתי בשעריה של מולן דה מוז'ן (הטחנה של מוז'ן), האכסניה של הטבח רוז'ה ורז'ה, אגדה אזורית, שבינתיים פרש. היא שוכנת בשולי הכפר מוז'ן, שבו מת פיקאסו, מעל קאן שבריביירה. ב-2003 מלאו שלושים וחמש שנה למסעדה המהוללת, שהפכה במרוצת השנים למקום התכנסות לאמנים חשובים החיים, או שחיו, בסביבה. כולם חבריו של ורז'ה, והם מציירים את תפריטיו וגודשים את ביתו ביצירות. 

המסעדה וגינתה הם כמוזיאון. יש בה פסלים של סזאר, שהיה אולי הנודע באמני פרובאנס ברבע האחרון של המאה העשרים. סזאר איש מארסיי, שהיה כה פופולארי בזכות המכוניות שמעך לקוביות, והלך לעולמו בדצמבר 1998 מסרטן, והונצח לעד על-ידי תעשיית הקולנוע הצרפתית, שהפסלון "סזאר הזהב" הוא האוסקר שלה. לצד עבודותיו של סזאר, ציורים של טוביאס, עבודות של בן והרבה יצירות של ארמאן, הפסל הנודע, מראשי הניאו-ריאליזם הבונה סדרות של כלים - כלי-נגינה, וגם כלי-מטבח כמו כפיות, מזלגות, כדי-קפה. אסכולה שלמה, ובעצם שתיים, במסעדה אחת. ערב קודם לכן, במסעדה של ז'אק מאקסימן בואנס, סעדתי ליד שתי עבודות של ארמאן, תלויות על הקיר, משזר מזלגות ומשזר כפות. והנה ארמאן עצמו, גדול האמנים החיים הפועלים בריביירה, אולי הנודע באמני צרפת דהיום, יושב עם ידידים ואוכל, בין יצירותיו. ביתו של ארמאן בואנס, החבוי בשולי שביל ואפילו ורז'ה אומר שהוא מתקשה למצוא אותו בכל פעם מחדש, מצופה אינספור תופים של מכונות כביסה. מוזיאון חי ופעיל של יצירותיו. 
 


מידע נוסף על אתרי תיירות, נופש, טיולים ומסלולים ניתן למצוא באתר דיסקברי טיול עולמי Discovery