האגדה מספרת כי בתוך קירות הבתים והבארות בעין כרם חבויים אוצרות זהב אותם הטמינו יושביו העשירים של הכפר שנמלטו ממנו ביולי 1948. העולים החדשים שהתיישבו בבתי הערבים הנפקדים התייחסו לסיפורים הללו בביטול, וכך גם לקללה העתיקה שהוטלה על מי שבביתו נמצא זהב.

למצוא את המטמון
יום אחד, בסוף שנת 1950, החלה מע"צ להרחיב את הכביש הראשי בעין כרם ולשם כך נאלצה להרוס את הבית שבו שכנה המכולת של מרציאנו, שהתגורר במקום. "כאשר קרסו קירות הבית תחת שרשראות הטרקטור, נתגלו מבעד לאבנים ולענני האבק שני פחים גדולים וכבדים", מספר ד"ר משה עמירב, חוקר המקום. "הפועלים ועשרות מאנשי עין כרם עמדו פעורי פה מול מאות ואולי אלפי מטבעות הזהב שמילאו את הפחים עד גדותיהם. מההתרגשות למרבה המטבעות הנוצצים לקה מרציאנו בהתקף לב ונפטר.

שנה אחר כך פרצו שני אלמונים לבית שבו גרה גברת דרעי התימניה. אותם שני אלמונים התנפלו על הישישה, קשרו אותה בידיה ורגליה לכיסא וסתמו את פיה בסמרטוט. כדי להרגיעה פנו אליה בערבית והסבירו לה כי כל מבוקשם הוא לקחת את האוצר שהטמינו בין קירות הבית, שהיה לפנים שלהם.
בעודה קשורה לכיסא שמעה הישישה את קול הלמות הפטיש בקירות הסלון. לאחר שעה ארוכה נפרץ הקיר, והאלמונים הוציאו ממנו שק גדול ממנו עלו צלצולי מטבעות ונעלמו.

אגדה זו, ועוד רבות כמותה, נקשרו לשמה של עין כרם, שכונת כפר ציורי בתוך עמק קסום השוכנת במערב ירושלים ומהווה מקום עליה לרגל למיליון צליינים בשנה. עין כרם היא המקום הרביעי בחשיבותו לנצרות בישראל. למעמד זה הגיעה השכונה בשל היותה מקום הולדתו של יוחנן המטביל, בנם של זכריה הכהן ואשתו אלישבע, שהיתה עקרה ובדרך נס זכתה לפרי בטן. אלישבע היתה קרובת משפחתה של מרים – אמו של ישו, שהיתה אף היא בהריון (מרוח הקודש), ובדרכה ללדת את בנה בבית לחם עצרה בעין כרם לביקור ושתתה ממי המעיין, שזכה לכינוי מעיין מרים".

שיעור בהיסטוריה
ראשיתה של עין כרם במאה ה-14, אז נוסד סביב המעיין שבמקום, כפר ערבי שנקרא עין כרם, ויש המזהים בו את כרם המקראית. במאה ה-19 התפתח המקום והפך לאתר עליה לרגל לנוצרים מרחבי העולם. במלחמת העצמאות נכבש הכפר בידי כוחות צה"ל ושטח הכפר סופח לגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, יחד עם כפרים ערביים נוספים שתושביהם נטשו את בתיהם במהלך המלחמה.

בתחילה יושבו הבתים הנטושים בעולים ממרוקו ורומניה, אך במרוצת השנים גילו ירושלמים רבים את הקסם שבשכונה הכפרית והציורית, ואט אט התחלפה אוכלוסייתה בבעלי מקצועות חופשיים, אמנים ואוכלוסיה אמידה. במגמה להמשיך ולפתח את מערב העיר נבנו בעין כרם בשנות ה-60, מוסדות רפואיים כדוגמת המרכז הרפואי הדסה עין כרם ובית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.

לאחר מלחמת ששת הימים השתנה סדר העדיפויות לגבי כיווני התפתחות העיר, ובמשך שנים רבות נשמר צביונה הכפרי של עין כרם, אם בשל הרצון לשמר את יופיה ואם בשל המרחק מירושלים ומתנופת הפיתוח שהיתה מנת חלקה בשנים אלו. יחד עם זאת, בשל יופיו של המקום, בתי האבן הציוריים, האוויר הצח והנוף מסביב, המזכיר במידה רבה נוף אירופאי ציורי, הפכה עין כרם לפנינה תיירותית מהמעלה הראשונה.

כיום פועלות במקום מסעדות רבות וצימרים המציעים אירוח באווירה כפרית אותנטית במשך כל השנה: בעונת החורף נהנים המבקרים מאירוח באווירה רומנטית, בקיץ האוויר הצח מצנן את הרוחות הלוהטות, ובחודשי החורף נהנים המבקרים ממראה השקדיות הפורחות בגוונים של ורוד ולבן.
לבד מצליינים מגיעים בכל שנה לביקור במקום גם כ-200 אלף ישראלים שבאים למקום בזכות הנופים היפים, הריכוז העצום של המטפלים האלטרנטיביים, הבזארים השוקקים, מרכז המוזיקה ובו קונצרטים והגלריות הפתוחות לקהל.

בעקבות הצליינים והמאמינים
כנסיית יוחנן המטביל, הניצבת במקום בו נולד, נחשבת לאתר החשוב ביותר עבור הנוצרים המאמינים. בחצר הכנסיה קבועים 21 לוחות קרמיקה, עליהם כתובה ב-21 שפות תפילת "הבנדיקטוס" – תפילתו של זכריה, אביו של יוחנן, שהתפלל לאחר הולדת בנו, שנולד במערב, אליה ניתן לרדת מתוך הכנסיה.

הכנסיה בנויה בצורת בזיליקה – אולם תווך ואולם משני בכל צד. האפסיס (פירוש השם: קשת הבנויה בצורת חצי מעגל) האמצעי של הכנסיה מוקדש להורי יוחנן, זכריה ואלישבע, ולקרובת משפחתו, מרים, אמו של ישו.
באפסיס הימני ניצב מזבח המוקדש לאלישבע, ומעליו קבועה תמונה המתארת את "מפגש הנשים" – תמונה שככל הנראה צוירה על-ידי הצייר המפורסם אלגרקו. באפסיס השמאלי ישנה ירידה לתוך המערה.

למי שמעוניין ללכת בעקבות המאמינים ולהתרשם מאתרי העליה לרגל, מומלץ להתחיל ברחוב המעיין, בו ניתן לפגוש מעת לעת צליינים שבאים וממלאים בקבוקי מים במי המעיין תוך כדי תפילה. אגב, מעל המעניין מתנוסס לו "מקאם", מקום קדוש למוסלמים שהוא בית תפילה ומסגד שנבנה שם לפני למעלה מ-100 שנים. המבנה שימש כבית ספר לילדי המוסלמים בכפר, אות ועדות למוצאו המוסלמי.

מנזר האחיות ציון השוכן בעין כרם נחשב אף הוא לאתר עליה לרגל עבור הצליינים. המנזר הוקם על-ידי שני אחים מומרים ממוצא צרפתי, תיאודור ואלפונס רטיסבון, שהחלו לפעול עוד בצרפת. בשנת 1855 הגיע אלפונס רטיסבון לירושלים, ומיד החל בהקמת המנזר בדרך הייסורים, הויה דולורוזה.