"כשגרגור סאמסא התעורר בוקר אחד מחלומות לא נעימים הוא גילה שהפך במיטתו לחרק ענק... מה קרה לי? הוא חשב. זה לא היה חלום. חדרו, חדר שינה אנושי רגיל, רק די קטן, נח בשקט בין ארבע קירותיו המוכרים... אולי אמשיך לישון ואשכח את כל השטויות האלה, חשב, אבל זה היה בלתי אפשרי, כיוון שהוא היה רגיל לישון על צדו הימני, ובמצבו הנוכחי לא יכול היה לסובב את עצמו"... (קפקא, "הגלגול", 1916)

מציאות מעוותת, בדידות ומאבק חסר תקווה מול מערכת ביורוקרטית וגורל שרירותי – רעיונות קפקאיים אלה מוכרים וידועים היטב לאזרחי המאה ה-21. אלא שבתחילת המאה הקודמת, בעת שהסופר היהודי-צ'כי פרנץ קפקא התגורר וכתב בפראג, הם נחשבו לחדשניים. הסופר, שמת בגיל צעיר משחפת, היה מהראשונים שהיטיבו לבטא רעיונות אלה בדייקנות רבה והפך לאחד המשפיעים ביותר במאה העשרים. הוא התפרסם רק לאחר מותו, בשנת 1924, כשכתביו הפכו לסמל הניכור ואי הוודאות של האדם המודרני בעולם עוין, בלתי מובן ואדיש.

ביתו של קפקא

על הסופר

קפקא נולד בפראג ב-1883 וגדל במשפחה יהודית מן המעמד הבינוני, בצל אביו השתלטן. יחסיו עם האב השפיעו על יצירתו, השפעה שניכרת בין השאר ביצירות "המשפט" ו"הטירה", במאבק חסר תקווה שמנהלים גיבוריהן מול כוח רב עוצמה.

אמו של קפקא הגיעה ממשפחה אינטלקטואלית-רוחנית של סוחרים יהודים וממנה ירש את טבעו העדין ורגישותו הרבה. לקפקא היו מערכות יחסים עם נשים והוא אף היה מאורס, אך מעולם לא נישא.

ב-1901 סיים את הגימנסיה הגרמנית בפראג, ובשנת 1906 קיבל תואר דוקטור במשפטים. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד בחברת ביטוח, אך פרש ב-1922, בשל הידרדרות במצבו הבריאותי. המקצוע שלו חידד את השפה הקרה והרשמית של כתביו, בהם נמנע מהבעת רגשות. החל משנת 1917 החל קפקא לבלות פרקי זמן ארוכים בבתי הבראה, עקב מחלתו.

בשנת 1908 פרסם קפקא שמונה סיפורים קצרים, תחת הכותרת "התבוננות". בשנת 1912 כתב את הסיפור "גזר הדין", ובאותה שנה הוא החל לכתוב את הסיפור "הגלגול", המתאר את קורותיו של סוכן מכירות נוסע, שהופך לחרק ענק. בשנת 1914 הוא החל לכתוב את "במושבת העונשין" ואת ספרו המפורסם "המשפט".

קפקא לא היה מקורב ליהדות, אולם בהמשך ימיו התקרב לדת, למד עברית ואף שקל לעלות לארץ ישראל. הוא סבל מדיכאון קליני, חרדה חברתית, נדודי שינה ושחפת, שהסתבכה עם דלקת גרון אשר גרמה לאובדן קולו לפני מותו.

בשנת 1923 הוא פגש את חברתו, דורה דיאמאנט, שהגיעה מקהילה חסידית בפולין, בעת שהיתה בת 19. קפקא כתב להוריה מכתב בקשה לשאתה לאישה, אולם בקשתו נדחתה כיוון שהוא הציג עצמו כיהודי חילוני. לאחר מותו פרסם חברו לאוניברסיטה, מקס ברוד, רבים מכתביו של קפקא, בניגוד לצוואתו של הסופר, שביקש להשמידם.

קפקא נולד והתגורר מרבית חייו בעיר העתיקה של פראג. בעת ביקור בעיר, ניתן לקיים סיור בעקבות נקודות ציון בחייו של הסופר, אשר ביטא את יחסיו עמה כשכתב: "פראג אינה עוזבת אותך, לזקנה הזו יש ציפורניים".