הולנד זה לא רק אמסטרדם. כדי להכיר את הולנד האמיתית, לחוש את אופייה ולבקר באתריה הייחודיים מומלץ לעזוב את העיר הגדולה ליום או יומיים, ולצאת ממנה לפרקי זמן קצרים למספר שעות, יום או יומיים. הללו מתאפשרים בזכות העובדה כי אחרי הכול מדובר במדינה קטנה ששטחה הנו 41,526  קמ"ר (פי שתיים ממדינת ישראל בתחומי הקו הירוק),  ובזכות מיקומה המרכזי של אמסטרדם המאפשר לצאת לטיולים הללו; באוטובוס, ברכב או ברכבת, בהתאם ליעד הנבחר, ולעת ערב לחזור ל"בסיס האם", באמסטרדם. 

 

זר פרחים טרי וריחני נחשב מאז ומעולם למתנה נפלאה, במיוחד כשמדובר בגבר המחזר אחרי אשה. אחרי הכול חוץ מיהלומים, פרחים צבעוניים משובבים כל נפש ויכולים לרכך גם את הנשים הקשוחות ביותר. ההולנדים הבינו את זה מזמן וזרי פרחים נחשבים מאז ומעולם למתנה הפופולארית ביותר בהולנד. ארץ השפלה ידועה בטיפוח  זני פרחים – צמחי פקעות בכלל וצבעונים בפרט. ההולנדים הם עם הפרח ופרחים בהולנד הם חלק מהחיים בה.

עד לפני שנים מספר ניצבו בכל פינת רחוב ובכל מרכז הומה אדם דוכני הפרחים – עגלות וסביבן דליים מלאים בפרחים בשלל גוונים וריחות. מחירי הפרחים האמירו מאד עם החלפת הפלורין, המטבע המקומי, באירו, המטבע הכלל אירופאי, והיום מספר דוכני הפרחים קטן בהרבה מזה שהיה בעבר. בכל זאת ההולנדים ממשיכים ומביאים פרחים בכל אירוע אפשרי. אחת הדרכים המומלצות להתרשם מ 'מעצמת הפרחים'  ההולנדית היא באמצעות ביקור 

בבורסת הפרחים הבינלאומית המצויה באלסמיר (Aalsmeer). 

הביקור בבורסה כולל את חדרי המסחר בהם חולפות עגלות פרחים מול עיניהם של הסוחרים המציעים -  כמו בכל בורסה – את המחיר אותו הם מוכנים לשלם עבור הפרחים. המחיר ההתחלתי מוצג על צג ענק והוא יורד עד שמישהו מחליט לקנות. הכניסה למקום למבקרים עולה 4 אירו. לילדים מתחת לגיל 12 הכניסה חינם. המכירות מתקיימות בימים ב' עד ו' החל משעה 7:30 ועד 9:00. 

אגב, מקור המילה בורסה היא בשפה ההולנדית ומשמעותה חנות למסחר. הבורסה באלסמייר היא מרכז שיווק בינלאומי גם לפרחים הרבים שמייצאת ישראל לאירופה. הפרחים מגיעים במטוסי מטען לשדה התעופה סכיפהול, הסמוך, או לשדה התעופה של בריסל מועברים ישירות משדה התעופה לבורסה, נמכרים ומוסעים ליעדיהם החדשים.

באביב, מומלץ לבקר בגן היפה ביותר בהולנד להצגת פרחי פקעות. מדובר בגן קויקנהוף (keukenhof) הנמצא בסמוך לעיירה ליסה (Lisse). ביקור בגן הוא חוויה של צבעים וריחות והוא מהווה שיעור קצר ומהנה למדי, בכל מה שקשור  לפרחי הפקעות וטיפוחם.  

הגן מחולק לאזורים פתוחים ולחממות תצוגה. בשטחים הפתוחים, בינות לעצים נשתלו ערוגות של פרחי פקעת, בעיקר נרקיסים וצבעונים בשלל גוונים וצורות. ייחודו של הגן מתבטא בשיטות הטיפוח הייחודיות באמצעותן  פורחת סדרת פקעות חדשה של צבעונים אחת לשבוע בכל ערוגה, בכל תקופת האביב (בין חמישה לשישה שבועות). 

כל פריחה בערוגה של צבעונים הנה בגוון שונה מקודמתה. כדי להשיג שונות כזו במועדי הפריחה וצבעיה, מקררים את הפקעות לפרקי זמן משתנים ושומרים אותן בטמפרטורות שונות. ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר, מועד הפריחה יתאחר. בחממות הגן  מוצגים פרחים,  הזקוקים להגנה מפני פגעי מזג האוויר. כאלה הן  האורכידיאות. 

השנה פתוח הגן מה- 22 במרץ ועד ה- 20 במאי. התערוכות המלוות את הפריחה של הצבעונים, יתמקדו השנה במומחה לבוטניקה, השוודי קרלוס לינאוס, שנולד לפני 300 שנה. לינאוס תרם רבות להבנת משפחות צמחי הפקעת ובשיטה שפיתח ממוינים הצבעונים היום. ההולנדים החליטו להנציח את שמו באמצעות שתילת  פרחים בצבעי צהוב וכחול -  הצבעים השבדיים הלאומיים. גימיק נוסף שמתוכנן: ערוגת פרחים צבעונית ובה תמונת פסיפס של הפרוטרט של פיפי לונגדאסק, מגיבוריה של הסופרת השבדית אסטריד לינדגרן.

את הביקור בקויקנהוף מומלץ לסיים בסיור בנסיעה חופשית בפולדר בו גדלים בשדות רוב פקעות הפרחים בהולנד. לשם כך צאו מליסה צפונה לכיוון הארלם עד Bennebroek ומשם המשיכו מערבה ודרומה על כביש 206 לכיוון נורדווייק (Noordwijk, שם תוכלו לצפות  במשטחי הפרחים הססגוניים ושמהווים חגיגה לעין ולנפש. בקיץ אוספים החוואים את הפקעות, ממיינים אותם לפי גדלים וצבעים ומכינים אותם לקראת שתילתם בסתיו. 

ליידן "עיר הפליטים" הצבעוניים

אם הגעתם עד הלום, מומלץ לבקר בעיר ליידן (Leiden) הסמוכה. בעוד שיישובי קבע בסמוך לגדות נהר הריין נוסדו רק במאה ה- 10 לספירה בליידן עצמה נמצאו שרידי התיישבות כבר מהמאה ה- 5 לפנה"ס. האוניברסיטה של ליידן, שהיא מהוותיקות והידועות בהולנד, הוענקה לעיר על ידי מייסד הממלכה, ויליאם מבית אורנייה, כבר בשנת 1575 כתודה וכהערכה על הישרדותה במצור הספרדי בשנים 1573-1574. בתקופה זו הציפו  ההולנדים מרחבים גדולים ובכך גרמו לנסיגתה של ספרד מארצם. 

המאה ה- 17 נחשבת ל"תור הזהב" של ליידן: האוניברסיטה של העיר שגשגה והתפרסמה, תעשיית הטקסטיל פרחה, וציירים הולנדים ידועים כמו רמברנדט  פעלו בה. שגשוגה של העיר ופרסומה הפכו אותה לאבן שואבת ולעיר מקלט לעשרות אלפי צרפתים, פלמים וזרים נוספים ולכן עד היום היא מכונה "עיר הפליטים".

במרכזה של ליידן טחנת רוח גבוהה ששימשה, להבדיל מרוב טחנות הרוח בהולנד, לטחינת דגנים. הטחנה מוקמה בסמוך לחומות העיר בתקופת ימי הביניים והוגבהה באופן שבו יוכלו  הרוחות לסובב את כנפיה ולספק אנרגיה להנעת אבני הרחיים. בעיר ליידן היו 19 טחנות רוח וכולן נבנו על חומות העיר.טחנת הרוח  היחידה ששרדה קרויה De Valk. 

הטחנה נבנתה מעץ בשנת 1667. בשנת 1743 הבטיחה העירייה מענק למי שיגביה אותה לשפר את קליטת הרוח. זו הסיבה בגללה גובהה של הטחנה מגיע ל- 29 מטר. במאה ה- 19 עברה הטחנה הסבה לשימוש במנועים הפועלים על דלקים פוסיליים וכך היא פעלה עד המאה ה- 20. בניין הטחנה כולל 4 קומות (שימו לב: קומת קרקע קרויה בהולנד "קומת כניסה" והיא אינה נספרת  במניין הקומות). קומת הקרקע מרוהטת ומאובזרת כבית הולנדי טיפוסי במאות ה- 18 וה-19. הקומות מעל משמשות היום כחדרי תצוגה. בקומה הראשונה מוצגים חדרי שינה הולנדים מסורתיים וכן תצוגה אורקולית להיסטוריה של הטחנה. בקומה השנייה יש תצוגה מוזיאונית על ההיסטוריה של הטחנה ושל המסחר בדגנים בהולנד. הקומה השלישית שימשה בעבר כמחסן תבואות של הטחנה ולכן הוסבה למוזיאון בנושא הדגנים והתבואות, ואילו בקומה הרביעית מוצגות מכונות הטחינה (ארבעה אבני רחיים) וגם ניתן לצפות ממנה על הסביבה. 

מוזיאון נוסף שכדאי לבקר בו בליידן, הוא המוזיאון הלאומי לעתיקות. במחסני המוזיאון מצויים כ- 80 אלף פריטים וממצאים ארכיאולוגיים מרחבי העולם. בפתח המוזיאון מוצבת פירמידה מצרית משוחזרת ובתוך בניין המוזיאון קיים אגף שלם המוקדש לחפירות במצריים העתיקה ומצויות בו גם מומיות מצריות. ביתר חלקי המוזיאון יש תערוכות מתחלפות.  

הדבר החשוב ביותר – לליידן לא מגיעים ביומי שני. ביום זה כל המוזיאונים בעיר סגורים.

צילם: ד"ר יהושע רוטין

איים בזרם

 

האי טסל הוא הגדול ביותר מבין האיים בים הצפוני, אורכו 25 ק"מ ורוחבו מגיע ל- 9 ק"מ. יש המכנים אותו "אי הצפורים" בגלל מיקומו על הציר הצפון מערבי של נדידת העופות, המעדיפות לעוף לאורך גבולות היבשת במקום מעל הים הצפוני, לנחות באי, לאכול, לנוח ולהמשיך בנדידה. כמו כל האיים בצפון הולנד, טסל הוא אי חולי עם שרידי דיונות מכוסות בצומח. הדיונות העיקריות באי מצויות בחלק המערבי של האי. היום אזור הדיונות הוא שמורת טבע המכוסה בחלקה צומח. חופי החול סביב האי רחבים מאד, בעיקר בצידו הדרומי. תופעת הגיאות והשפל גורמת למי הים להתרחק ולהתקרב אחת לשש ורבע שעות. בשעות השפל נחשפים שטחי ים נרחבים בהם חיים סרטנים, צדפים ועוד יצורים ימיים. יצורים אלה חסרי סיכויי חיים עת יעוטו עליהם העופות הטורפים,  הנמצאים כאן בשפע המקננים באי ומוצאים מזונם מבעלי חיים הימיים. 

מספר המתיישבים על האי קטן אך יש בו מספר רב של בתי הארחה, צימרים ושרותי הסעדה מעולים המאפשרים לכמה עשרות אלפי איש לבקר באי או לשהות בו מדי יום. 

למבקר באי בחודש יוני צפויה הפתעה ייחודית; מדי שנה בחודש זה פורחות בכל האי מעל מיליון (!) אורכידאות, כולל בשולי דרכים. המראה אז מרהיב באמת. 

בשנת 2006 זכו תשעה חופי רחצה באי טסל בדגל הכחול הבינלאומי שמהווה ציון לשבח לחופים הנקיים מכל זיהום סביבתי. לתיירים ישראליים, הרגילים למי ים חמימים ונעימים, לא ממש מומלץ לנסות לטבול  במי הים הצפוני מאחר ווהטמפרטורה שלהם אינה עולה על C140 ברוב ימות השנה. ראו הוזהרתם. חופי רחצה אלה הם חלק מ- 30 קילומטרים של חוף סביב האי, שבו שני נמלי מעבורות ומרינה שאף היא זכתה בדגל כחול על  השירות, הבטיחות והניקיון.

איך להגיע: את הביקור באי מומלץ להתחיל  במעבר במעברת מהעיר דן-הלדר (Den Helder) ומשם בנסיעה לאורך כבישי האי לכיוון דה-קוך (De Koog) העיירה הגדולה ביותר במרכז האי. בהמשך, בכיוון צפון מזרח נמצאת  העיירה המזרחית ביותר דה-קוקסדורפ (De Cocksdorp). לאורך הדרך מומלץ להחנות את הרכב בשולי הכביש (במקומות מותרים בלבד) לרדת אקראית לאורך שבילים לחוף או להיכנס ליערות, ולספוג את ניחוחות האי וקסמו.

בהולנד ישנן מעל אלף טחנות רוח. חלק מהטחנות מצויות סביב כפר קטן בשם קינדרדייק (Kinderdijk) – הסכר של הילדים. על פי האגדה, מקור השם קינדרדייק בתינוק שניצל מטביעה באזור. התינוק שהה בעריסה שצפה על המים ולא טבע מעוצמת הגלים ותנודותיהם.  חתול שאחז בעריסה ברגלו של התינוק, שמר על איזונה על פני המים. 

בסביבות הכפר קינדרדייק נבנו בשנת 1740 כעשרים טחנות רוח והן שמורות היטב ופועלות עד היום. תפקיד הטחנות היה לשאוב את עודפי המים מהפולדר (שטח דיונות שיושר לצורכי חקלאות) של אלבלאסרווארד (Alblasserwaard), הנמוך מפני הים, אל עבר נהר לק הזורם מכאן מערבה ונשפך לים הצפוני. מאז 1927 מתבצעת השאיבה מהפולדר באמצעות משאבות דיזל מודרניות המסוגלות להעלות מעל 1500 מטר מעוקב של מים בדקה, לנהר לק. 

בעת הצורך, טחנות הרוח עומדות הכן והן יכולות להתחיל בשאיבת מים עודפים מהפולדר בכל רגע נתון. בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר נוצר מחסור בדלק והיה חשש להצפת הפולדר, הוכיחו טחנות הרוח את יעילותן, ותרמו למאמץ המלחמתי בשאיבת המים ומניעת הצפה.  

אתר הטחנות הסמוך לכפר הוכרז בשנת 1997 על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית והוא פתוח לביקורים לציבור הרחב ללא תשלום. באתר ניתן לבקר (בתשלום) בטחנת רוח מוזיאונית ובה כלים, קערות, נעלי עץ ועוד חפצים הולנדיים מסורתיים. בנוסף ניתן ללמוד על אופן הפעלתה. מומלץ לצאת לטיול רגלי נינוח בין הטחנות בכפר או לרכב על אופניים, לאורך תעלות המים. אפשר להגיע לטחנות הרחוקות מהחניון באמצעות שייט שאורך כ- 30 דקות בסירה, הנגישה גם לנכים על כסאות גלגלים. השייט מוגבל לעונה החמה (מה- 1 במאי ועד סוף ספטמבר).

איך להגיע: לקינדרדייק ניתן להגיע ברכב פרטי מכל מקום בהולנד או מנמל רוטרדם באמצעות שייט בספינה הקרויה "נהלניה". השייט אורך שלוש שעות ומחצה והוא מאפשר להכיר את הגשרים שבעיר רוטרדם, את נהר המאאס (Maas) החדש ואת נהר לק (Lak) הסמוך לקינדרדייק.

מקור השם הוא במצודה על נהר אם ((Eem הסמוך. כבר בשנת 1295 העניק הבישוף של אוטרכט הסמוכה את התואר עיר לאמספורט. בימי הביניים התרחבה העיר והוקפה חומה. רחובות העיר סדורים במעגלים סביב המרכז העתיק, כאשר לאורך מרבית הרחובות נחפרו תעלות ששימשו להעברת סחורות ולניקוז. העיר שימשה במשך מאות שנים כמרכז למסחר ולאספקת מזון ושתייה (בירה – המשקה האהוב על תושבי הולנד שסבלו מזיהום מי השתייה בתעלות, מאז ימי הביניים). עם הגידול באוכלוסיית העיר והגברת תחושת הביטחון של תושביה, הוסרו במחצית הראשונה של המאה ה-19 חלק ניכר מחומות העיר ושעריה ושכונות חדשות צמחו מסביב לגרעין העתיק שלה. 

כדי להכיר את העיר מוצע לצאת לשייט בתעלותיה. נקודת המוצא והחזרה היא בחלק המרכזי של העיר, ברחוב Krommes מספר 5. השייט מתקיים יום יום בשעות הצהריים החל מ- 1 במאי ועד 31 באוקטובר, ואת הסירות מפעילים מתנדבים (פנסיונרים מקומיים), המלווים את השייט בהסברים בשפה ההולנדית בלבד. מומלץ לבקש, בעת רכישת הכרטיסים במשרד, את תיאור המסלול, שתורגם למספר שפות והודפס בפורמט הכולל תמונות של האתרים השונים לאורך המסלול. קיימים שני מסלולי שייט, המערבי והמזרחי החולפים בתעלות העיר העתיקה וכן מסלול נוסף העוסק בנושאי סביבה וטבע. 

באמרספורט חיה עד מלחמת העולם השנייה קהילה יהודית קטנה ותושביה היו מעורים היטב בכלכלה ובמסחר בעיר. מפעל הטבק שפעל בעיר (ונסגר בינתיים)  הוקם על ידי אחת המשפחות היהודיות בעיר. במאה ה-19 פרחה הקהילה היהודית ושגשגה: שלושה יהודים תושבי העיר  נבחרו לתפקיד ראש העיר  בזב אחר זה – תופעה ייחודית בחברה הנוצרית של אירופה. במהלך שייט בתעלות במזרח העיר חלפנו בסמוך לבתי מגוריהם של ראשי העיר היהודיים והמדריך טען שדווקא הם תרמו יותר מכל ראש עיר אחר להתפתחותה של העיר.

באותו הלילה חלמה אחת מנשות העיר כי עליה למשות  את התמונה מהתעלה.  בבוקר, כאשר משתה האישה את התמונה היא גילתה שהתמונה נשארה יבשה, והפיצה סביבה אור מיוחד. האשה הציבה את  התמונה בקפלה של הכנסייה, ומאז הפכה זו לסמל ועולי רגל רבים באו להתפלל מולה לבקש את עזרתה של הבתולה. 

מבקרים רבים טוענים בלהט כי בעקבות הביקור בכנסייה והתפילה בקפלה, חוו נסים רבים. השמועות הללו גרמו לאלפי מאמינים לפתות את ליבם וכיסם ולתרום לקפלה. התרומות סייעו להפיכת הכנסייה לאחת הגדולות בהולנד.  כיום מתנשא במקום מגדל שגובהו מגיע ל-100 מ' והוא מהווה מקור לגאווה עבור התושבים. 

העיר המייצגת יותר מכל עיר אחרת את הגבינה ההולנדית הידועה, היא העיר גאודה (Gouda), ממנה נגזר שמה של הגבינה, והיא  ממוקמת דרומית מזרחית לדן-האג. מאמצע יוני ועד סוף אוגוסט פועל בגאודה, מאז ימי הביניים שוק גבינות. 

שוק גבינות נוסף הפעיל בימי שישי, פועל  בעיר אלקמאר (Alkmaar) הצפונית לאמסטרדם. אך דווקא השוק של גאודה  מאפשר למבקר בו לראות  מקרוב את תהליך ההכנה לשוק הכולל הצבת כדורי/גושי הגבינה בדוכנים,  בדיקת בשלות הגבינות וטיב הגוש על ידי מומחי הגבינות , תהליך מכרז המכירה ובסיום -  נשיאת כדורי הגבינה אל מחוץ לשוק. 

בקרבת שוק הגבינות מתמקמים בימי חמישי סוחרי מציאות ומזכרות, וביתר ימות השבוע מוקמים דוכני מכירה המהווים דוגמה לשוק הולנדי הטיפוסי. בכל יום חמישי נמכרים בשוק חטיפים  הקרויים "סטרופ-וופל", העשויים משני וופלים ממולאים בקרמל -   פצצת קלוריות טעימה ומתקתקה. 

אטרקציה נוספת בגאודה: כלי חרסינה עדינים מצויירים בגווני כחול לבן. לחרסינה זו קוראים "כחול דלפט" (על שם העיר בה הם מיוצרים) המיוחד בכלים אלה הוא שהחומר המצויר בגווני אפור ושחור על הגלזורה הופך בעת שריפתו לכחול. בסמטאות העיר ישנן סדנאות ותצוגות של כלי אומנות המבוססים על "כחול דלפט" וגם בגוונים נוספים. כתובת לדוגמה לתצוגת קדרות כזו היא Pottenbakerij Adrie Moerings ברחוב Peper מספר 76.

צילם: ד"ר יהושע רוטין

 מערות גיר בדרום מזרח הולנד

העיר עצמה מוקפת חומה עוד מימי הביניים, אך מקורותיה עתיקים יותר. בסביבות העיר קיימים שרידי התיישבות מלפני למעלה מ- 8 אלפי שנה.  במאה ה- 5 לפנה"ס התגוררו באזור שבטים קלטים. הרומאים שהגיעו לאזור היו הראשונים שבנו גשר על הנהר. בימי הביניים הייתה העיר תחת השפעה הולנדית ובלגית, כשבלגיה הייתה במשך שנים תחת חסות צרפתית. מאבקי הכוח והקרבות סביב העיר השפיעו עליה ולא תמיד היו לטובת תושביה. עם ירידתו של  נפוליאון מבמת ההיסטוריה,  ברבע השני של המאה ה- 19, צורפה מאסטריכט להולנד. 

החלק הראשון של ביקורנו יוקדש לסיור מדרום לעיר בגבעת הקדוש פיטר (St. Pietersberg) שם מצויות מערות (בהולנדית: Grote) גיר, שנחצבו לפני כמאתיים שנה כדי להוציא מהן חומר בנייה. הסיור במערות הוא בליווי  מדריך מוסמך המצייד חלק מהמשתתפים בו, בפנסי גז. המערות החצובות בסלע גירני רך אינן מערות קארסט ולכן גם אין בהן נטיפים וזקיפים. במהלך הסיור נחשפים המטיילים לציורי קיר מלהיבים שציירו החוצבים על קירות הגיר הלבנים, באמצעות פחמים ששימשו אותם לחימום מזון ולתאורה. משך סיור כזה כשעה ורצוי לבקש להצטרף למדריך דובר אנגלית.

בלשכת התיירות בעיר  (VVV) ברחוב Kleine Staat 1 מומלץ לרכוש במחיר  סמלי ( לא יותר מ- 2.5 אירו) דף הכולל מפה והסברים ל- City Walk.  משם אפשר לצאת לסיור רגלי לאורך אתריה העתיקים של העיר. למי שמבקש להשיב את נפשו בקפה, מאפה ואולי איזו ארוחה קלה, כדאי לנסות את אחד מבתי הקפה או המסעדות בעיר ולבלות בה כמה שעות של נחת.  

 

טירות יש גם בהולנד

 

טירת הארזאולין (Haarzuilen) היא הגדולה בטירות הקיימות בהולנד. הטירה מצויה במרכז הולנד בקרבת העיר אוטרכט (Utrecht), ממנה ניתן להגיע לטירה באוטובוס מספר 127 היוצא מהתחנה המרכזית שלה או בנסיעה ברכב בכביש 2A היוצא מאמסטרדם דרומה.

הטירה המוקפת חפיר המלא במים עד היום, הוקמה במאה ה- 14 לספירה על גדות נהר הריין במרכז הולנד, והייתה לביתם של משפחת De Haar. משפחה זו שלטה בפרובינציה של אוטרכט תחת שרביטו של הבישוף/דוכס של העיר. המשפחה הייתה קשורה בקשרי נישואין עם משפחת האצולה הגרמניתVan Zulyn  ולכן ישנו דמיון רב בין טירה זו לטירות שנבנו בגרמניה בתקופה המקבילה. הטירה עברה שיפוץ יסודי ובנייה מחודשת בסוף המאה ה- 19 באחריות הארכיטקט ההולנדי ד"ר קאויפרס. סביב הטירה פארק גדול ובו עצים גדולים ועתיקים וכן גנים מרהיבי עין המשתרעים על שטחים נרחבים.

 הכותב, שהה בהולנד תקופה ארוכה, ובה סיים את לימודי הדוקטורט בתחום מדעי כדור הארץ באוניברסיטה העירונית של אמסטרדם.

 הגודל כן קובע

איכרי הסביבה שהגיעו לעיר עם סחורתם נהגו  לשקול אותם לפני מכירתם בשוק. 

בימי הביניים חשדו בנשים הרזות שהן מכשפות ולכן השתמשו במאזניים הגדולות גם לשקילתן של הנשים החשודות. אשה שמשקלה התאים למקובל בחברה ההולנדית, קיבלה תעודה 'מתאימה' המעידה כי אינה מכשפה. לעומתה, מי שנמצאה רזה מדי נחשדה בכישוף והועלתה על הגרדום. מי שרוצה לבדוק מה היה עולה בגורלה לו חיה באותה תקופה, מומלץ להישקל במאזניים הגדולים התלויים להם מהתקרה ולקבל "תעודת יושר" מקורית.