הספינה הגדולה התנודדה מעדנות, כשפניה אל הנמל. על סיפונה עמדו 190 גברים, שהביטו בכמיהה אל העיר וחיכו בקוצר רוח לעגינתה במפרץ. זה שנתיים וחצי שלא ראו את אמסטרדם, והבתים הצרים, שנראו היטב מעל גבי הסיפון, מלאו את ליבם באושר רב. על הדגל שהתנופף מעל גבי הסיפון היו טבועות שלוש אותיות, מוכרות היטב בכל רחבי אירופה: VOC, ראשי תיבות של Veringde Ost Indish Company "החברה ההולנדית לאיי מזרח הודו". כאשר עזבו את מולדתם, נשיהם וילדיהם, שירתו על הסיפון 300 אנשים. מאז מתו אחדים ממחלות טרופיות והשאר העדיפו להישאר על אחג האיים הטרופייפ עם אישה חדשה וחיים חדשים.

הספינה הייתה עמוסה לעייפה בכמויות גדולות של תבלינים שהובאו מאיי מאלוקו. האיים הללו הביאו להולנד עושר גדול. אלפי אחוזי רווח היו טמונים בגרגירים הקטנטנים, תבלינים כמו פלפל, קינמון, אגוז מוסקט וכמובן ציפורן, לא היו מוכרים בהולנד עד לפני כמה שנים. המכירות היו מטורפות, וכל אחד מעשירי העיר השתדל לשים יד על התבלינים החדשים שהפכו לסמל של סטטוס ויוקרה והעשירו את העיר. 

צילם: גיא נוימן

 

הפלא האירופאי

בתחילת המאה ה-17 היו מראות של ספינות מעין אלו, השבות מאיי מזרח הודו (אינדטנזיה של היום) חזיון יום יומי. במהלך המאה שיפרה מאוד הולנד את הצי הימי שלה, והפכה להיות למעצמה החזקה בעולם. ביד דורסנית החלה לנגוס בעוצמה הימית ובקולוניות שהיו ברשות פורטוגל וספרד וכמו כן שלחה משלחות לכיוונים שונים בעולם כדי "לגלות" מקומות ולהביא אליהם את התרבות הנאורה של הולנד.

לתקופה קצרה התיישבו ההולנדים בברזיל ובצפון אמריקה, שם הקימו את אמסטרדם החדשה, שהפכה לאחר 38 שנים ליורק החדשה ( ניו יורק), אך אין ספק כי גולת הכותרת של הקולוניאליזם ההולנדי היתה השליטה בארכיפלג האינדונזי. שם שלטו כ- 350 שנה, משם הביאו את עושרם האדיר, ובמאה ה-17 הפכו את בירתם למפוארת בערי העולם.

ההולנדים נאלצו לעזוב את אינדונזיה כאשר זו נכבשה במלחמת העולם השנייה בידי היפנים, אך לאחר המלחמה ניסו במשך 4 שנים לחזור ולכבוש את שרשרת האיים עד שבלחץ בינלאומי ויתרו והותירו את האינדונזים עצמאיים (1949). 

הוכחה ניצחת לרצונם של ההולנדים לשוב מצויה באנדרטה הלאומית, הניצבת בכיכר דאם, שבמרכז אמסטרדם. מאחורי האנדרטה, המוקדשת לכל הנופלים במלחמת העולם השנייה, מצויים 12 ארונות אבן ובהם אדמה מכל מחוזות הולנד. אחד הארונות מכיל אדמה, שהובאה מאינדונזיה. תקופה זו היא תור הזהב של אמסטרדם, אז הונחה התשתית למערכת העירונית המסובכת של העיר, על גדת תעלת הפאינסנגראכט (primcengrachr) נבנו בתי אלו שהתעשרו מהמסחר.

בסוף המאה ה-16 היתה אמסטרדם של המאה ה-17 פלא לא מובן. כל התנאים הבסיסיים היו לרעתה: העיר שוכנת בלב אזור ביצות טובעניות, הסובלות משטפונות שנתיים, מזג האוויר הפכפך ואפור, רוחות חזקות מנשבות על פני המישורים הבוציים ואוצרות טבע אין.

כיצד קרה אם כן, שתוך זמן קצר הופכת העיר למפוארת שבערי העולם? התשובה לשאלה טמונה בכושר ההמצאה של ההולנדים, באנשים עצמם ובמסורת שאמסטרדם השכילה לפתח. מסורת, שהדגישה חברה פתוחה מתחשבת בדעות הציבור, נטולת רוח נקמה או נטירת איבה ורצון עז לעסוק במסחר בכל מצב. במשך עשרות שנים נלחמו ההולנדים עם כוחות ספרד – אפילו אז לא פסקו מלסחור עם האויב. שגשוג כלכלי הפך למטרה עליונה. אמסטרדם הייתה עיר חופשית ואוטונומית שחרתה על עצמה עיקרון חשוב לפיו יש להפריד בין הדת למדינה. במשך יותר – 400 שנה לא קיבל אף מוסד דתי בהולנד ולו פרוטה אחת מן הממשלה.

השמירה על חופש הדת והמצפון, היושר הפוליטי והניהול הנבון של העיר האוטונומית משך אליו עד מהרה משקיעים מכל רחבי אירופה, שהעדיפו לשמור את כספם במקום שנראה מבטיח הרבה יותר מאשר המונרכיות העתיקות של אירופה.

ההולנדים הפכו להיות עם של סוחרים מוצלחים שיצא אל העולם, הפיץ את שמעה של העיר ומשך בעקבות הקשרים משקיעים וכסף נוסף שזרם לעיר.

התחנה המרכזית. צילם: גיא נוימן

 

עיר על המים

אמסטרדם היא עיר, הבנוייה על המים. כבר במאה ה-12 החלו יושבי האזור לנסות ולתעל את הביצות לתעלות מסודרות באמצעות שימוש בסכרים ובתחנות רוח. הבעיה העיקרית היתה כמויות המים האדירות, שהביא אתו נהר האמסטל (כן, כמו הבירה). תיעול הנהר לסדרה של תעלות אלפיסיות הנראות יפה במפת מרכז העיר היה הפרוייקט החשוב ביותר בתכנונה של העיר והוא שנתן את שמו לעיר: הסכר (דאם) שעל נהר האמסטל הפך לאמסטל דאם, ולבסוף לאמסטרדם. את הנהר ניתן לראות באזור כיכר רמברנדט וצפון העיר, הסכר הוא למעשה לב ליבה של העיר – כיכר הדאם עליו נמצא גם המונומנט הלאומי, ארמון המלוכה (כיום בית העירייה ומוזיאון), הכנסייה החדשה (Nieuwe kerk) ומוזיאון מאדאם טוסו. 

מעל 100 ק"מ של תעלות חוצות את אמסטרדם ולאורכן מעקה קטן בגובה של כ- 15 ס"מ שעלה לעיריית אמסטרדם כ- 50 דולר למטר. הסיבה להשקעה הגדולה היתה מספר גדול של מכוניות, שנפלו אל תוך התעלות. מאז הנחת המעקה פחת מאוד המספר והוא עומד כיום על ממוצע של מכונית לשבוע. מדי כמה שנים, בעת מבצעים לניקוי התעלות (סגירת סכרים וניקוז המים) מוציאים מנופים מקרקעית התעלות טונות של אופניים חלודים.

קרקע תמיד הייתה משאב יקר מציאות באמסטרדם, לכן נקבעה בעיר שיטה לחישוב מיוחד של הארנונה – לא על פי כמות המטרים הרבועים אלא על פי רוחב החזית. פקידי שומה היו מגיעים אל הבית לאחר בנייתו ומודדים את הגמלון (המשולש המעוטר הנמצא בראש הבניין). לכן השתדלו כולם לבנות בתים עם חזיתות צרות. פתח הבית היה צר ולכן על מנת להכניס רהיטים גדולים כמו פסנתר, ארון וכו' היו מעלים את הרהיט דרך וו גדול הקבוע במרכז הגמלון היישר אל החלון העליון שהיה רחב יותר מן הדלת. בשל מחסור במקום אכסון היו רבים מן הסוחרים הופכים את עליית הגג למחסן גדול ורחב ידיים. הסחורות היו עולות היישר מן הסירות אל מחסן בקומה שנייה או שלישית. וו כזה מצוי בכל הבתים העתיקים שנבנו באמסטרדם. גם כיום מוסף וו כזה לרבים מן הבניינים החדשים הנבנים בעיר לא רק כאלמנט קישוטי, אלא לצרכים אמיתיים. 

הגמלון, שקבע למעשה את המס, הפך להיות אלמנט קישוטי והעיד על מעמדה הכלכלי של המשפחה: ככל שהמשפחה היתה עשירה יותר כך היה הגמלון מעוטר ומקושט יותר. סירות התיירים המספקות שיט תעלות עוברות תמיד בתעלת פרינסחראכט (prinsengracht), שם מצויים חלק גדול מבתי העשירים של אמסטרדם.

ציורים מזויפים ופרחים יקרים

הפריחה המהירה של המאה ה – 17 באה לידי ביטוי גם באומנויות שונות. באחת מעליות הגג עבד איש עני, שכיום שמו נודע לתהילה ברחבי העולם: היה זה רמברנדט ואן ריין (1606 – 1669), הצייר הגאון. כאשר נשא רמברנדט אישה עשירה נראו חייו מבטיחים, אך במהרה נחתו עליו אסונות: הוא איבד את רוב משפחתו בתאונות ומחלות וחייו הפכו לעלובים ועצובים. הוא מת במצב כלכלי ירוד וללא שמץ של מושג על מליוני היורו או הדולרים בהם יימכרו ציוריו כ- 300 שנה מאוחר יותר.

רמברנדט הוא רק אחד מארבעת הגאונים, שבחרו באמסטרדם כביתם. השלושה האחרים הם פרנץ הלס, יאן וורמיר ווינסנט ואן גוך בן המאה ה- 19.

מידי פעם מסעירות את הולנד החלטות "הפרוייקט לחקר רמברנדט ((RRR , וועדה זו שהוקמה בשנת 1968 מורכבת משישה הולנדים, שמטרתם לקבוע אילו ציורים מבין מעל 1,000 תמונות שמן השייכות לרמברנדט הן אותנטיות. התמונות עוברות בדיקות מקיפות ומדוקדקות במעבדות, שכוללות גם בדיקה באור אולטרה סגול וצילומי רנטגן. כמו כן נבדק סוג הצבע, העץ (זמן כריתתו) ואיכות התמונה.

חישבו על אדם שקנה תמונת רמברנדט במכירה פומבית בסכום של מאות אלפי יורו ולאחר מספר שנים מודיעה לו הוועדה, כי האותנטיות של תמונתו מוטלת בספק. הערך הכספי של התמונה אובד מיד. אנשים שהשקיעו את כל הונם בתמונה או שתיים כהשקעה עסקית איבדו הכל במחי יד.

הציור 'משמר הלילה' הגדול ואולי המפורסם מבין כל ציוריו של רמברנדט מוצג באמסטרדם במוזיאון המלכותי (Rikes museum) ומשתרע על פני קיר שלם. אמסטרדם, אם לומר את האמת, כבר ראתה דברים מוזרים מאלה. היו זמנים באותה תקופה מפוארת של המאות ה- 17 וה- 18 בהם לקו תושבי העיר בטוליפמניה – שיגעון הצבעונים (Tulpen woede). היום תוכלו לקנות פרח צבעוני גדול ומפואר ב- 2, 3 יורו, אך היו זמנים בהם שילמו אנשים עבור בצל טוליפ סכומים בהם ניתן היה לקנות סירה או אפילו בית.

פרחי הטוליפ, הצבעונים שהגיעו במקור מפרס ומערבות אנטוליה הפכו ליקרי המציאות והרצון להשיגם התפשט אצל כל עשירי אירופה. בהולנד הפך העניין לשיגעון של ממש. באחד המסמכים משנת 1636 המתועד בארכיון העיר נכתב "תמורת בצל צבעוני מזן המשנה למלך ישולמו שני אסמי חיטה, אסם שעורה אחד, ארבעה שוורים מפוטמים, שמונה חזירים שמנים, שנים עשר כבשים, שנים עשר נאדות יין משובח, שתי חביות חמאה, חצי טון חריצי גבינה, מיטה ומצעים, חליפת בגדים וגביע כסף – סך הכל סכום השווה ל- 2,500 גילדן הולנדי".

פרחים באמסטרדם תוכלו לראות בשוק הפרחים הסמוך לכיכר מונט פליין (mont plein), שם גם אפשרו לקנות זרעי מריחואנה. מקום מפורסם נוסף הקשור לפרחים הוא בורסת הפרחים הנמצאת קרוב מאוד לשדה התעופה סחיפהול. מערכת גשרים עוברת מעל אולמות הענק ובהם עשרות טונות של פרחים המגיעים מכל רחבי העולם ומובילה אל אולמות המכירה. זו מתבצעת בעזרת מכשור מודרני ומסכים אלקטרוניים, המציגים את סוג הפרח, מדינת המוצא, שם המגדל ועוד פרטים מקצועיים.

 

צילם: גיא נוימן

 

אתרים מומלצים

מאת: שלומי גל

 

הבית הכי צר בעיר – בעבר נקבע גובה המיסוי על בית המגורים (הארנונה של פעם) על פי רוחב הבית. זו הסיבה שתושבי אמסטרדם השתדלו לבנות בתים בעלי חזות צרה. הבית ברחוב Oude Hoogstraat מס' 22, נחשב לבית הצר בעיר. רוחבה אינו עולה על 2.02 מ' וארוכו שישה מ' בלבד. השטח הכולל של הבית הנו 12 מ"ר רבועים בלבד, מה שהופך אותו ככל הנראה, לבית המגורים שתופס את השטח הקטן ביותר באירופה כולה. הבית מהווה ציון דרך לכל מדריך תיירים בעיר וחובב היסטוריה.

המוזיאון לתולדות אמסטרדם -  מי שרוצה ללמוד מעט על ההיסטוריה של עיר התעלות מוזמן להגיע למוזיאון ההיסטורי של אמסטרדם (Amsterdam Historich Museum +5231822). מי שרוצה לאכול פנקייקס טובים יכול לנוח מעט במסעדה שבמקום. גלריית המשמר האזרחי (Civic Guard Gallery) הנמצאת בקרבת מקום מציגה דיוקנאות ענקיים של חברי המשמר האזרחי. 

כיכר סאפו (Spui) – כיכר אמסטרדמית חיננית שמהווה מקום מפגש לאינטלקוטאלים ואנשי רוח. בסביבתה בתי קפה נעימים, פאבים וחנויות ספרים בהתאם לרוח המקום. בכל יום שישי מתקיים במקום שוק ספרים.

רובע יורדאן – רובע עתיק, ירוק ויפהפה. חלק מהבתים מהווים פנינה ארכיטקטונית וסביב רבים מהם גינות מקסימות ומעוצבות. 

כיכר רמברנדט (Rembrandtplein) - אחת הכיכרות הציוריות והיפות בעיר, שבמרכזה ניצב פסלו של רמברנדט, הצייר ההולנדי הגאון. סביב הכיכר בתי קפה, פאבים ומסעדות אליהם נוהרים מידי ערב רבים מצעיריה של העיר לבילוי סוער ופרוע.