סיפורים רבים עוטפים את האזור שסביב לונדון. האזורים הפסטורליים, המבנים המרהיבים המעוצבים בפאר והדר צופנים בחובם סיפורים ואירועים מסמרי שיער, בהם מאבקי שלטון, זימה, ואפילו רצח. סיור מרתק בעקבות הסיפורים של סביבות לונדון.

ארמונות וטירות הצופנים בחובם סיפורים לרוב. צילם: גיא נוימן

בשנת 1785, למרות איסור אביו, ג'ורג' השלישי, נשא בחשאי הנסיך ג'ורג' מאנגליה לאישה את אהובתו, מרי פיצהרברט, והשניים עבור להתגורר בברייטון (Brighton), אחת העיירות הרומנטיות והנעימות ביותר באנגליה.
נישואין לאישה קתולית היו אסורים על פי החוק הבריטי. הנסיך לקח סיכון רב כשויתר על אישור אביו, והיה עלול להפסיד את ירושתו. שנתיים לאחר מכן הוכחשו הנישואין בפרלמנט על ידי ראש הממשלה, ואפילו הנסיך בעצמו הכחישם מאוחר יותר.

ג'ורג' נאלץ להמתין 20 שנים נוספות עד שהשיג את מבוקשו. עד מות אביו והכתרתו כג'ורג' הרביעי היו חייו מלאי אכזבות והשפלות. ברייטון, המקום בו נישא לאהובת ליבו, נותרה נחמתו הגדולה של הנסיך המושפל, וכאן הוא ניהל מסיבות נוצצות ופרועות לבני האצולה. בשנת 1815 מינה הנסיך את האדריכל ג'ון נאש (John Nash) להפוך את ביתו לארמון שאין כמוהו בעולם. המזרח הרחוק נתן את ההשראה, ותוך שבע שנים מיום הבנייה עמד במקום בניין מפואר וייחודי שקיבל את השם הביתן המלכותי (The Royal Pavilion). מבחוץ הזכיר המבנה את הטאג' מהאל ההודי – המבנה המפורסם בעולם שנבנה עבור האהבה, ומבפנים דומה הבניין לארמון סיני מפואר. האטרקציות העיקריות בארמון הן אולם הנשפים עטור הדרקונים והמטבח רחב הידיים, בו ממוקמים גם כיום מאות הסירים וכלי המטבח המבריקים בהם הוכנו ארוחותיו של המלך.

רוחו של הנסיך ג'ורג' עדיין שורה בברייטון, לא רק בביתן המלכותי, אלא גם במוניטין שיצאו לעיר כיעד אידיאלי לסופי שבוע פרועים במלונות קטנים ודיסקרטיים. כמו כן הפכה העיר בשנים האחרונות ל"בירת" ההומוסקסואליים והלסביות. כמעט כל מועדון מכובד בעיר מקדיש לפחות יום בשבוע לקהילות אלו.

סמטאות מרכז העיר (The Lanes) כיום הן סבך חנויות עתיקות שהיו בעבר גרעין כפר הדייגים ברייטלמסטון (Brightelmstone), הם מקום אידיאלי לשוטט ו"ללכת לאיבוד".
כיום ברייטון היא אבן שואבת להמוני צעירים הנוהרים בימי הקיץ לחוף הים, ובשאר השנה למועדונים ולאתרי בילוי, שמציעה עיר החוף הפופולארית ביותר בחצי הדרומי של האי הבריטי.
פסטיבל האביב של ברייטון חל בתחילתו של חודש מאי. בתקופה זו מגיעים לעיר עשרות להקות וקבוצות מוסיקה, מחול ובידור, והרחובות הופכים לים ססגוני של מבקרים שמחים וצוהלים.

הרצח שקידם את התיירות

קנטרובורי ממוקמת על הדרך הראשית בין לונדון לדובר. חשיבותה האסטרטגית הוכחה כבר בימי שלטון הרומאים, כאשר הקימו במקום מצודה ויישוב קטן. 

רציחתו של הארכיבישוף תומאס בקט (Thomas Becket) בשנת 1170, שארעה בקנטרובורי על רקע סכסוך בין הדת למלוכה, הביאה לעיר פרסום ויוקרה. שנה לאחר הרצח הכריזה הקהילה הכנסייה הקתולית על קדושתו של תומאס בקט, וקברו שהפך למוקד משיכה להמוני צליינים, שיפר מאוד את מעמדה של העיר כולה, ששגשגה והפכה להיות למרכז הדתי החשוב באנגליה.

כ-200 שנה לאחר מות הארכיבישוף כתב ג'פרי צ'וסר, שנחשב למשורר החשוב הראשון של אנגליה, את "סיפורי קנטרבורי". הספר מגולל את סיפוריהם של צליינים בדרכם אל העיר הקדושה. הם אמנם במשימת קודש אישית, אך הסיפורים שהם מספרים זה לזה מלאים באהבה, זימה, שחיתות ובגידות.

העיר שמרה בצורה נפלאה על אווירת ימי הביניים שלה. הקתדרלה של העיר, הנחשבת לאחת היפות במדינה, טומנת בחובה עשרות פסלים ויצירות מופת וכן ויטראז'ים בני כאלף שנה.
קנטרבורי היא מקום אידיאלי לשבת בשעת אחר הצהריים באחד מבתי התה שבמרכז העיר וללגום תה של אחר הצהריים, הנחשב במקומות מכובדים לארוחה של ממש.

החצר בארמון ווינדזור. צילם: גיא נוימן

הבית האהוב של מלכי בריטניה

בשנת 1066 כבשה קבוצת אצילים צרפתים מחבל נורמנדי את שטחה של אנגליה, ארץ הסקסונים. על הקבוצה פיקד וויליאם, שלימים קיבל את הכינוי וויליאם הכובש.
הסקסונים לא היוו אתגר של ממש, בעיקר משום שהתרבות החומרית שקדמה להגעת הצרפתים (הנורמאנים) הייתה נמוכה. המקומיים חיו בתנאים קשים בבתי בוץ והגיעו, אם היה להם מזל, לכל היותר לגיל 35.

וויליאם הכובש הקים שרשרת מצודות בכל האזור של דרום אנגליה. מצודת לונדון היא חלק משרשרת מצודות אלו. מרחק שלושים קילומטרים ממצודת לונדון, הקים וויליאם את מצודת ווינדזור, שהפכה לארמון המלוכה הגדול בעולם, המשמש למגורים. למעט 11 שנים בימי מלחמת האזרחים, בהם הופסקה המלוכה, משמש הארמון כמקום מגורי משפחת המלוכה, כבר למעלה מ-900 שנה ברציפות. הטירה הייתה כה מרכזית בחיי משפחת המלוכה, עד שבשנת 1917 קבע המלך ג'ורג' החמישי (זה אותו המלך ג'ורג' מירושלים, תל אביב וחיפה) ששם משפחת המלוכה וצאצאיה יהיה מעתה והלאה ווינדזור.

טירת ווינדזור הייתה חביבה גם על המלך הנרי השמיני, שכרת בה את ראשה של אשתו השנייה, אן בולין. בלילות חסרי ירח, טוענים שומרי הארמון, מסתובבת הרוח כרותת הראש במסדרונות הארוכים של הארמון ומבהילה את העוברים ושבים.
למרות שריפת הענק שפרצה במקום ב-1992 עדיין נחשב הביקור בארמון כדרך הטובה ביותר להציץ על החיים הזוהרים של משפחת המלוכה. המלכה תמיד טענה שווינדזור הוא ביתה האמיתי ואל ארמון באקינגהאם שבלונדון היא מעדיפה להתייחס כאל משרד.
גם הילדים אוהבים את ווינדזור. מרחק נסיעה קצר מהארמון נמצאת ארץ הלגו, הלגולנד, שנפתחה לפני מספר שנים ונחשבת לאחת האטרקציות העיקריות של הטיולים המשפחתיים בבריטניה.

הפרפרים של שייקספיר

השם סטרטפורד מעלה אצל רוב האנשים אסוציאציות הקשורות לשייקספיר. כאן, לצד נהר האבון (Avon) השקט, הקשור לשם העיירה (Stratford upon Avon) נולד המחזאי והמשורר הנודע, וכאן שכן הבית בן המאה ה-16, שהפך לאתר התיירות העיקרי באזור. מעטים יודעים שבעיירה שוכנת אחת החוות היפות והמקסימות באירופה, אתר חובה לכל מבקר בבריטניה – חוות הפרפרים של סטרטפורד.

כאלפיים פרפרים טרופיים מוחזקים כאן בחממה גדולה, המכילה גם צמחייה מדרום מזרח אסיה, שושנות מים ואפילו כמה איגואנות. כאן אפשר לטייל ולהתבונן מקרוב במאות פרפרים גדולים וצבעוניים, העושים רק טוב לנשמה. בחלק קטן של החממה, בתוך מספר תיבות זכוכית, מוחזקים גלמים לפני בקיעה. עם קצת מזל אפשר לצפות בפרפרים צעירים,הבוקעים מתוך הגולם ומיישרים את כנפיהם הרטובות בכדי שיוכלו לייבשן לקראת המעוף הראשון.

אדריכלות באוקספורד. צילם: גיא נוימן

הגלימה הנחשקת של אנגליה

סיפור אוקספורדי מפורסם מספר על סטודנט למשפטים בשנתו השלישית, שקרא לבוחן מספר דקות לפני תחילת המבחן, וביקש בנימוס שיביאו לו כוס בירה. הבוחן שלא ידע אם לכעוס או לצחוק, עמד המום מול חוצפתו של הסטודנט, אך זה הוציא העתק מספר החוקים מהמאה ה-17, ובו כתוב כי סטודנטים למשפטים בשנה השלישית זכאים בזמן מבחנים לכוס של שיכר. הבוחן בלע את רוקו, ירד והביא לסטודנט, שחבריו התקשו להסתיר את חיוכיהם, את כוס הבירה בה חשק.

אך הסיפור לא הסתיים כאן. מספר חודשים אחרי כן, במבחן סיום השנה, נפגשו שוב הבוחן והסטודנט. הפעם חסם הבוחן את דרכו של הסטודנט, והסביר לו בנימוס כי הפעם לא יוכל להיבחן. הוא שלף את אותו ספר חוקים, והראה לסטודנט ההמום כי על סטודנטים בשנה השלישית למשפטים, להגיע לשיעורים חגורים בשריון ובחרב.

שמרנותם של האנגלים בכלל, ושל האוקספורדים בפרט, גרמה למסורות ומנהגים שבני העיר חיים על פיהם. לדוגמא: בקולג' Christ Church מצלצל הפעמון טום הגדול (Big Tom), שמשקלו 8.5 טון, מידי ערב 99 פעמים ומציין את שעת כיבוי האורות.

העיר עברה כברת דרך רצינית מאז ששימשה כנקודת מעבר לשוורים (Ford for Oxen) בנהרות התמזה והצ'רוול. במאה השמינית הוקם כאן בית לנזירות קתוליות, שהפך במאה העשירית למקום לימוד כנסייתי. בתחילת המאה ה-13 הוקמה כאן האוניברסיטה הראשונה של אנגליה, ואחת הראשונות באירופה. גם כאן כמו בקנטרבורי, נהלו הכנסייה ומוסד המלוכה קרבות מרים" הכנסייה רצתה לשמור על מונופול הלימודים ואילו בית המלוכה שאף להביא לשחרורם של הקולג'ים מהכנסייה.

המלוכה כידוע ניצחה את הכנסייה, אך טביעת האצבעות של אנשיה ניכרת במקום, לפחות בכל מה שקשור לשמות הקולג'ים: כנסיית ישו (Christ Church), השילוש הקדוש (Trinity Colege) גוף ישו (Corpos Christy) ועוד. עד שנת 1880 היו חייבים כל המרצים כמו הכמרים, להישאר ברווקותם ולהינשא הורשו רק הפרופסורים וראשי הקולג'ים.

מבקרים רבים המגיעים לאוקספורד תוהים היכן ממוקמת האוניברסיטה המפורסמת של העיר. התשובה על שאלה זו היא "בכל מקום ובשום מקום". אוקספורד היא למעשה מקבץ של 39 קולג'ים אוטונומיים היוצרים יחדיו עיר אוניברסיטאית אחת בעלת אופי ייחודי, המשמשת בית לכ-15 אלף סטודנטים.
האוניברסיטה היא הגוף המחלק את התארים והיא מחזיקה את הספרייה העתיקה הכוללת 6,127,500 ספרים מכל התקופות.

העיר כולה מסתחררת סביב הקולג'ים והסטודנטים הרודפים אחר הגלימה הנחשקת. בנוסף חיה בעיר אוכלוסיית מהגרים גדולה, בעיקר מארצות אסיה ואפריקה. שתי קבוצות אוכלוסייה אלה זכו במשך השנים לכינוי "העיר והגלימה" (The Town& the Gown) .

טיול באוקספורד הוא חזרה אל ימי הביניים. בניינים עתיקים, מאות עיטורים מפוארים של מפלצות (Gargolis), שמוקמו לפני כ-800–700 שנהה כמרזבים וכעיטורים על קירות המבנים, בכדי להזכיר לכל עובר אורח שהחיים על פני האדמה קצרים הם, שהרוע תמיד אורב, ושזהו הזמן לחזור בתשובה ולהראות נוכחות בכנסיות.

הרחוב הראשי של אוקספורד העתיקה הוא High Street, הנחשב לאחד הרחובות היפים באנגליה כולה. בהצטלבות עם רחוב Cormmarket ממוקם השוק המקורה, הדומה לריבוע ססגוני של עשרות דוכני מזון, פירות וירקות שביניהם משובצים מעט דוכני מזכרות לתיירים. לאחר סיור בחלק מהקולג'ים העתיקים, הפסלים וספיגת אווירה בריטית שמרנית, זהו המקום האידיאלי להתרווח בו על כוס של קפוצ'ינו איטלקית.

מידע נוסף על טיולים, אתרי תיירות ונופש בלונדון ואנגליה ניתן למצוא בכתבות נוספות באתר דיסקברי טיול עולמי Discovery