בשעת ערב מאוחרת של שנת 1660 יצא המלך צ'ארלס השני אל חצר המצודה, וניגש בעצלתיים אל הטלסקופ הגדול שעמד על מדרגת אבן גדולה. אחד משומרי המצודה כיוון עבור המלך את המכשיר לעבר אחד הכוכבים הבוהקים שנצנצו בשמיים, אך לפתע קפץ המלך בבהלה. על ראשו נחת גוש לבנבן וחם, שנזל על צווארו ועל חולצת המלמלה שלבש. המלך הרים מבט מופתע אל השמיים, והספיק לראות את עורב שחור מתרחק. המלך הזועם ציווה לתפוס מיד את כל העורבים ולהשמידם. יועציו של המלך הסבירו לו את הסכנה הטמונה בהוראה שנתן - העורבים הם הערובה לביטחון המצודה והמדינה כולה. אגדה עתיקה מספרת, כי אם ייעלמו מהמצודה אסון גדול יבוא על העיר, על המצודה ועל שומריה. העורבים נמצאים במצודה מימי הביניים, וגם כיום מייחסים להם את השמירה על המצודה, על העיר ועל האימפריה כולה. המצודה (Tower of London) היא האתר המתוייר ביותר בבריטניה, והוכרזה על ידי אונסק"ו, כאתר מורשת עולמית. מעל שניים וחצי מיליון איש עומדים בכל שנה בקופות, כדי לחזות באתר ההיסטורי. במשך השנים ראו חדרי המצודה וחצרותיה תככים, מעשי רצח, מאסרים ועינויים: המלכה מרי, מלכת הסקוטים, נכלאה במצודה על ידי אחייניתה, אליזבת' הראשונה; חלק מנשותיו של המלך הנרי השמיני מצאו כאן את מותן האכזר; וריצ'ארד השלישי הוציא כאן להורג בחניקה את שני אחייניו הצעירים. מול המצודה ניצב גשר המצודה. בשנת 1894, כשהושלם הגשר, הוא נחשב לאחד הפרויקטים הגדולים ביותר של התקופה הוויקטוריאנית.

מבט על המצודה של לונדון. צילם: גיא נוימן

הסיטי של העיר

המצודה היא השריד החשוב בעיר, אך המקום בו החלה לונדון את דרכה, הוא הסיטי. כאשר פלש יוליוס קיסר לאנגליה, בשנת 55 לפני הספירה, הוא הקים על שפת הנהר יישוב קטן וכינה אותו בשם לונדוניום. עם הזמן הפך היישוב לעיר מוקפת חומות שגדלה במהירות. במאה השלישית לספירה כבר התגוררו בה למעלה מ-50 אלף איש. הסיטי של לונדון היא הלב הפיננסי של העיר ואחד המוקדים החשובים בכלכלה העולמית.

בלילות ובסופי שבוע מתרוקנים רחובות הסיטי אך בשעות העבודה מתמלאים מאות בנייני המשרדים בים של אנשי עסקים וברוקרים מעונבים. לונדון מנצלת היטב את מיקומה הגיאוגרפי המרכזי בין אסיה לבין אמריקה - הבורסה פועלת בין זמני הפתיחה והסגירה של הבורסות ביבשות אחרות. הבורסה של לונדון היא למעשה החשובה באירופה.

בתחומי השטח המצומצם של הסיטי ידעה לונדון שלוש קטסטרופות גדולות, הראשונה היא המגיפה שפרצה ב-1665 והפילה אלפי חללים. שנה לאחר מכן פרצה שריפה באחת המאפיות בסיטי. האש התפשטה במהירות בין הבתים בנויי העץ, ובלילה אחד חיסלה 13,200 בתים. השריפה עשתה רק טוב עם לונדון: חומותיה נהרסו והיא החלה להתפשט ולגדול. רחובות חדשים ורחבים נסללו, בתי קפה ומועדונים יוקרתיים צצו והופיעו. במוזיאון של לונדון (Museum of London), הממוקם בסיטי, מוצג חיזיון אור קולי של השריפה.

הצרה השלישית שפקדה את העיר הייתה הבליץ במלחמת העולם השנייה, במהלכו הופצצה לונדון במשך 57 ימים ולילות רצופים. הנאצים רצו לחסל את המוקד הפיננסי של בריטניה, ומיקדו את מאמציהם באזור הסיטי.
אזור הגדה הדרומית של התמזה, בה נמצאת נקודת התצפית על בתי הפרלמנט, נחשב בעבר לחלק הרע של העיר אך הפך לאחד המקומות החמים שלה. טיילת חדשה עם עצים, ספסלים ופנסי רחוב מעוטרים מאפשרים טיול רגלי נעים ביותר ותצפיץ על הביג בן, מגדל השעון המפורסם הנישא לגובה של 106 מטרים.

מסתכלים מלמעלה על העיר. צילם: גיא נוימן

על מסורת אנגלית

האנגלים רוחשים כבוד גדול למסורת העתיקה שלהם. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא בית הלורדים של אנגליה. בית הפרלמנט מכיל את בית נבחרי העם, המכונים עד היום "הפשוטים" (House of Commons), כהוכחה לכך שהממשלה מורכבת מפשוטי העם, ואת בית הלורדים (House of Lords) המורכב כביכול מאצולת הממלכה. היו זמנים באנגליה שהאריסטוקרטיה האנגלית והמלך ניהלו את המדינה, אך עם הזמן חל פיחות במעמדם והכוח האמיתי עבר לעם. למרות זאת, נותרו מוסדות המלוכה ובית הלורדים על כנם.

החייל של מדאם טוסו

אני עובר ברחוב וויטהול (Whitehall), חולף על פני סמטת דאונינג, שם גר ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר. לא הרחק משם נמצא מוזיאון חדרי המלחמה (Cabinet War Room) הממוקם בחדרים מהם נוהלה מלחמת העולם השנייה. בהמשך הרחוב אני לא יכול להתעלם משתי הבחורות היפניות הצעירות ההולכות ומצחקקות בקול גדול. השתיים נעמדות מול החייל שניצב זקוף ללא ניע על גבי הסוס שבחזית בית משמר הפרשים. אחת מהן שולפת פתק ובמהירות משלשלת אותו אל תוך מגפיו הבוהקים של השומר. תוך כדי צחקוק היסטרי הולך וגובר נעלמות השתיים מן המקום. אני מעיף מבט בוחן בעיני החייל הניצב על הסוס - שום דבר! מדאם טוסו הייתה יכולה להיות גאה בו. אין זו הפעם הראשונה, שבחורות מנצלות את העובדה שלחיילים הנאים אסור לזוז, ומשלשלות פתקים עם מספרי הטלפון אל מגפיהם.

כיכר פיקדילי. צילם: גיא נוימן

כיכר פיקדילי

סוף הרחוב מביא אותי אל כיכר טרפלגר. בפינת הכיכר ניצבת במה גדולה ועליה בחורה בעלת חזות ערבית. אני עוצר רגע להקשיב - הפגנה לוהטת נגד ישראל. אני מעיף מבט בנלסון, העומד בראש העמוד - גם הוא נראה לי מוטרד, ואני עולה לצד הגלריה הלאומית לכיוון כיכר פיקדילי (Piccadilly). על המדרגות שמתחת לפסלו של אל האהבה, קופידון אני רואה ארבעה צעירים - שיערם צבוע במגוון צבעים, גופם שופע פירסינג וקעקועים, והם מאובזרים במגפי ומעילי עור ושרשראות מתכת כבדות. מזה שנים משמשת הכיכר כנקודת מפגש לפנקיסטים.

תחנת הרכבת של פיקדילי, שנפתחה בשנת 1928, היא אחת הגדולות והמסועפות בעולם. הרכבת התחתית הראשונה בעולם החלה לפעול בעיר כבר בשנת 1863. הרכבות הראשונות פעלו על פחם ורק בשנת 1890 עברה לשימוש בקטר חשמלי. וכיום היא נחשבת למערכת הרכבת התחתית המסועפת והמורכבת בעולם. מעל 700 מיליון איש נוסעים בה מדי שנה.
ברחוב פיקדילי נמצאת האקדמיה המלכותית לאמנות (Royal Academy of Arts), אחת הגלריות המפוארות של לונדון. ממש באותו מבנה ממוקם מרכז הקניות המפואר ברלינגטון (Burlington Arcade) שנבנה עוד בסוף המאה ה-19.

תה של ערבית

המשך הרחוב מוביל אותי אל מלון ריץ. אני מביט בשעוני – השעה 17:00. בדיוק הזמן לתה ערבית. המנהג האנגלי של תה אחר הצהריים (Cream Tea) התחיל בראשית המאה ה-19, והיה נהוג למרבית ההפתעה כמאה שנה קודם לכן, בצרפת. למעשה אין זה רק תה, אלא ארוחה של ממש, הכוללת כוס תה (או קפה), עוגיות מיוחדות הנקראות סקונס (Scones) ומגיעות עם ריבה וקרם (ומכאן שם האירוע כולו), סנדוויצ'ונים קטנים ודברי מאפה. אני לוגם את המשקה באיטיות, מתענג מכל רגע, וחושב על מה שאמרו אריסטוקרטים רבים במשך ההיסטוריה: "העולם נעצר כאשר מחזיק אדם בידו כוס של תה ראוי".

מידע נוסף על טיולים, אתרי תיירות ונופש בלונדון ואנגליה ניתן למצוא בכתבות נוספות באתר דיסקברי טיול עולמי Discovery