מאז השתחררה בולגריה מהחיבוק הסובייטי היא הפכה ליעד תיירותי לרבים בחברה הישראלית. נופיה ההרריים, המנזרים המבודדים, הכנסיות, המסגדים, השרידים הרומאיים והביזנטיים הם רק חלק קטן ממה שיש לבולגריה להציע. המדינה הבלקנית מציעה מגוון רחב של אטרקציות, ההופכות אותה ליעד אפשרי לכל סוגי המטיילים: יש הנוסעים לבולגריה לטיול ג'יפים בהרי רילה, יש הנוסעים לביקורי משפחות או בעקבות שורשים משפחתיים, יש המבקרים בה על מנת לראות וללמוד את נופיה ולהכיר את אתריה ההיסטוריים והתרבותיים, יש שחשקה נפשם בסקי בחורף, יש הצמאים לרביצה על חופי הים השחור בשעות היום ויש כאלו שיבחרו להנעים את זמנם במתקני הימורים.

ורנה - השער לחולות הזהב

מטיילים רבים בוחרים לנחות בורנה (Varna), העיר הגדולה ביותר במזרחה של בולגריה.

תושביה הראשונים של העיר היו טרקים ולדעת חוקרים על אף  שהם היו רועי צאן ולא השאירו תיעוד כתוב, הם היו הראשונים מתושבי כדור הארץ שמצאו זהב, הבינו את ערכו ולמדו לרקוע אותו. 

וארנה המודרנית היא עיר נופש קוסמופוליטית עם שפע חופי רחצה, בתי מלון, בתי קזינו ופארקים נרחבים. טיול בוארנה יכלול שילוב של תרבויות וסגנונות אדריכליים שונים, ואווירה ססגונית וחופשית.

בצמוד לעיר הוקם שדה תעופה, שדה המשרת את המגיעים למזרחה של בולגריה, ובתוכה הוקמו כמה בתי מלון. לעיר חוף חולי המשרת את תושבי המקום ואת הבאים בשעריה. בין העיר לחוף הוקם בסוף המאה ה-19 פארק גדול, שעם הזמן נוספו בו אמפיתיאטרון וכן מצפה כוכבים (הראשון בבולגריה) הכולל פלנטריום. בעיר עצמה יש שדרות עצים וגנים ציבוריים המשרים אווירה נעימה. 

מתחנת האוטובוסים הראשית ניתן להגיע רגלית למרכז העיר ולחוף. מרכז העיר כולל שדרת חנויות ובתי קפה. המרכז אמנם בנוי מבליל סגנונות, אך היפה במבנים היא חזית התיאטרון של ורנה, שנבנה בסגנון וינאי, ומשמש היום גם כבית אופרה ואולם קונצרטים. רבעי המגורים של ורנה מצויים סביב העיר המרכזית. אל הרובע על שם חאן אספרוך מוביל הגשר הגדול ביותר בבולגריה, גשר אספרוך.

בעיר הוקם בשנת 1932 דולפינריום ובו תצוגה של דולפינים וכן קיימים בה מוזיאונים שונים ביניהם המוזיאון לאומנות והיסטוריה, המוזיאון הימי, המוזיאון האתנוגראפי והמוזיאון לרפואה, היחיד בבלקן, הכולל כלי ניתוח מודרניים מצד אחד ותרופות על בסיס צמחי מצד שני.

ורנה מהוה נקודת מוצא לרבים הנופשים לאורך חופי הים השחור באתרים כמו אלבנה (Albana), נסבאר (Nesbar) ובורגאס (Bourgas).

 

 

למלכה מריה היו שלוש בנות, שתיים התחתנו עם יורשי עצר של בתי מלוכה, כמצופה מנסיכות, ואילו בתה השלישית, איליאנה, שלא נישאה שטה באחד הימים בים, סירתה טבעה ודייג טורקי הצילה. לזכר אותו אירוע צוירה תמונה גדולה המצויה בפתח הארמון. בגן יש גם בית מרחץ, כמאתיים מיני קקטוסים, כנסייה שפורקה באי כרתים והורכבה כאן מחדש ואטרקציות נוספות. אחרי מלחמת העולם השנייה הוחזר השטח לבולגריה וגופת המלכה מריה הועברה לסנייה שברומניה לקבורה.

 

בורגאס (Bourgas) היא עיר נמל גדולה עם כמאתיים אלף תושבים השוכנת בחלקו המערבי של מפרץ חולי יפה מדרום לורנה ובמרחק של כשעה וחצי נסיעה ממנה. המקום עצמו מיושב כבר מהתקופה הרומאית, אך רק לאחר שחרורה של בולגריה מחיק העותומנים היא גדלה והפכה לעיר הנמל המרכזית בחופי הים השחור של בולגריה. בעיר מספר מוזיאונים כמו המוזיאון המחוזי להיסטוריה - הבנוי על אתר ארכיאולוגי ומציג פריטים מכל המרחב, המוזיאון האתנוגרפי והמוזיאון לטבע ולמדע – הכולל תצוגות גיאולוגיות בוטניות וזואולוגיות, בניהן תצוגה של כ- 140 זני דגים. לאורך החוף הצפוני של העיר הוקם פארק גדול שעם הזמן נוספו לו אנדרטאות, תיאטרון פתוח, גן חיות קטן ואפילו קאזינו.

בנסבאר יש את המספר הגדול ביותר של כנסיות (41 במספר) ביחס למספר התושבים. חלק מהכנסיות משומרות היטב, כמו הכנסייה ע"ש יוחנן המטביל מהמאה ה- 10, וחלקן הרוסות חלקית. הכנסיות כמו בתי העיר בנויות מלבנים בגוון אדום שהודבקו זו לזו. בעיירה גם שוק תבלינים בצמוד לנמל הדייגים. 

מאחר ובאזור מתפתחות רוחות חזקות מהים השחור נאלצו התושבים להתמודד עם פרץ הרוחות בסמטאות העיר. לכן הם בנו את הקומה השנייה בכל אחד מבתיהם מקירות עץ, בצורה מדורגת, כך שנוצרו בלטים שחסמו את הרוח ושברו את כיוונה.

במרכז העיירה ניצב מעיין והותקנה מערכת מים לשתייה. בנסבאר מומלץ להסתובב באופן חופשי, להתבונן אל ועל הבתים והחצרות, לדדות רגלית בסמטאות ולהתמכר ליופייה הייחודי. סביב לעיירה מוצע לתיירים שייט של כשעה ויותר.

 

 

לגדול תמיד מבלי להזדקן

כתוצאה מההיסטוריה הבולגרית הארוכה ורבת התהפוכות קיימים בעיר מונומנטים מתקופות שונות. ברחבה שבמרכז משכן הנשיאות המודרני של היום, נחפרה העיר הרומית ובמרכזה הפורום שמעליו הוקמה מאוחר יותר כנסייה הנחשבת לעתיקה ביותר בבולגריה.

הקתדרלה על שם אלכסנדר נייבסקי, קרויה על שם הנהר העובר בסנט פטרסבורג ברוסיה והיא נבנתה על ידי הצאר אלכסנדר בשנת 1912. השייש לבניית הקתדרלה, מקורו באיטליה וכיפתו של המבנה מצופה ב- 6 ק"ג זהב. בחלל הפנימי יש מקום לחמשת אלפי מתפללים. בכיכר שמול הקתדרלה מצוי גם משכנו של הפאטריארך של סופיה.

בעיר סופיה הוקמו בתקופה העותומאנית 11 מסגדים גדולים ועוד כמה עשרות מסגדים קטנים. כיום בעיר נותרו רק שלושה מסגדים. המסגד הגדול, הממוקם מול משכן הנשיאות, הפך עם הזמן למוזיאון הארכיאולוגי והמינרט שלו הוסר.

במרכז העיר הוקמה בשנים 1912-1914 גם כנסייה רוסית ע"ש הקדוש ניקולאי. אמנם פנים הכנסייה כולל כלי פולחן וריהוט רוסיים, אך במציאות שימש המבנה, במהלך התקופה בה שלטו הקומוניסטים בבולגריה, כמפקדה של הקג"ב הרוסי.

לא הרחק מהכנסייה ניצב התיאטרון הלאומי ע"ש איוון וזוב, סופר ריאליסטי ולאומני של בולגריה, שחי בשנים 1850-1921 ונקבר בסמוך לכנסיית סופי הקדושה ומצבתו, על פי בקשתו, היא חלוק אבן שמקורו בהר ויטושה הסמוך.

בסמוך לכנסייה על שם סופי הקדושה הוקמו גם האנדרטה לזכר החייל האלמוני והאנדרטה של יהודי בולגריה, כתודה למלך בוריס השני ולעם הבולגרי על פועלם להצלת יהדות בולגריה מהשמדה, במלחמת העולם השנייה.

השריד עיקרי ליהדות בולגריה העשירה הוא בית הכנסת הממוקם במרכז העיר והביקור בו הוא חובה לכל ישראלי.

את סופיה חוצה נהר ולאדאיסקה ועליו שני גשרים האחד בשם Luvov Most - גשר האריות והשני Orlov Most - גשר הנשרים. בסמוך לגשר האריות, לכיוון מרכז העיר, מצוי שוק גדול וססגוני.

הכבישים בעיר רחבים, כאשר בין המסלולים של הרחובות הראשיים המובילים מהמרכז אל שכונות המגורים, נעה רכבת חשמלית. 

מסופיה מומלץ מאד לצאת לסיור על הר ויטושה הסמוך.  במרחק של כחצי שעה נסיעה ממרכז העיר ניתן לצפות עליה מגובה של קרוב ל- 500 מטר וכן לטייל לאורכו של "נהר האבן", אפיק נחל המכוסה בחלוקי סלע ענקיים בקוטר של אפילו יותר ממטר.

 

סקי בהרי רילה

במאה ה-10 ייסד איוון רילסקי, פטרונה של בולגריה את מנזר רילה, על הר בגובה של 1147 מטר. על אף שהמנזר חווה מספר רעידות אדמה ושריפה גדולה הוא מהווה סמל לא רק לעקשנות ולנחישות של הנזירים שהתגוררו בו, ששימרוהו היטב ואף הקימוהו מחדש אחרי כל אירוע, אלא גם  לרציפות השלטונית והחופש הטריטוריאלי של בולגריה כולה. בתקופת השלטון העותומאני שימש המנזר המבודד והמנותק כמרכז לשימור המורשת השלטונית של ממלכת בולגריה השנייה.

את אופי השימור וחפצים ומסמכים שנשמרו כאן ניתן לראות במוזיאון המצוי היום בתוך חצר המנזר. סביב חצר המנזר מתנשאות החומות שנבנו בימי הביניים ולאורכם שורת מבנים שרובם עשויים עץ בגובה של שלוש קומות. במרכז חצר המנזר מוקמה כנסיית המנזר ועל קירותיה שפע של פראסקות מדהימות המתארות בין השאר את החטא הקדמון, את המאבק בין התמימות והרוע, את סיפורי התנ"ך, את סיפוריו של ישו ואת חזון אחרית הימים.

בביקור במנזר רצוי לשים לב למצבות הנזירים הזרועות בחצר ולאופיו הארכיטקטוני הייחודי של המנזר.

למעוניינים בהתרעננות, מסעדות ובתי קפה מצויים מעבר לפתח הרשמי של המנזר.

 

 

אוכלוסיית העיר פלובדיב מעורבת. בעיר חיים נוצרים, מוסלמים ויהודים. עירוב זה בא לידי ביטוי גם בסמיכותם של בתי התפילה של שלוש הדתות: כנסייה, בית כנסת ומסגד, הממוקמים במרכז העיר. 

בתקופת השלטון המקדוני נקראה העיר פיליפוליס. הרומאים, ששלטו בעיר מאוחר יותר, בנו בה תיאטרון גדול ובו כשלושת אלפי מקומות ישיבה. סמטאות העיר העתיקה מרוצפים עדיין באבנים אותם הניחו הרומאים. 

בעיר קהילה יהודית בת כ- 400 חברים, מהם מגיעים לבית הכנסת כחמישים איש להתפלל מדי יום שישי. 

סיפור מופלא קשור לגורלם של ספרי התורה בבית הכנסת בתקופת השלטון הנאצי. אחרי שתושביה היהודיים של העיר הוצאו ממנה אל ההרים כדי להצילם מהשמדה, אחד התושבים הגרים בסמוך לבית הכנסת, גוי, שהיה מודע לחשיבותם הדתית של הספרים, הוציא את שלושת ספרי התורה שהיו בארון הקודש עטף אותם היטב וקבר אותם באדמה. אחרי המלחמה, כאשר יהודי העיר חזרו העירה, הוא הראה להם היכן החביא את הספרים. על מעורבותם של היהודים בחברה הבולגרית יעיד גם שלט הזיכרון שהוצב בבית הכנסת, שלט שעליו חרוטים שמות החיילים היהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה.

ועוד שתי המלצות חמות לבילוי מהנה בעיר: ההמלצה הראשונה היא לבקר במוזיאון האתנוגראפי שהוקם באחד מבתיהם של עשירי העיר, שעזב ליוון ובשלב מאוחר יותר עבר ביתו לרשות העירייה. ההמלצה השנייה מיועדת לשוהים בעיר בשעות הערב - הרחוב המרכזי בחלקה החדש והמודרני של העיר, שהופך לעת ערב למדרחוב. בתי קפה, מסעדות וגלידריות נפתחים ורבים מבני העיר מעבירים לאורכו את הערב במפגשים חברתיים.

 

 

העיר שומן (Shoumen) שוכנת 90 ק"מ מערבית לורנה באזור מישורי. מדרום לעיר מתנשאת גבעה ועליה הוקמה בתקופת השלטון הקומוניסטי בבולגריה אנדרטת ענק שמשקלה 1300 טון, לזכרם של אלף שלוש מאות שנות השלטון הבולגרי ובחזיתה פסל אריה, הסמל של בולגריה. האנדרטה שנחנכה רשמית בשנת 1981, מציגה את ההיסטוריה של בולגריה מאז שלטונו של חאן אספרוך דרך תקופות של עושר תרבותי, וההתנצרות והיא כוללת פסיפס מדהים, מוזהב בחלקו, על קיר בשטח של כחצי דונם המתאר את בחירת הכתב.

אמנם בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו בעיר שרידי התיישבות כבר מהאלף השלישי לפנה"ס אבל מקור שמה הנוכחי הוא בשפת השבטים הסלבונים שאת פיתולי הנהר היפים הם כינו כך.

מבחינה פוליטית-מדינית וליקו טרנובו קיבלה משמעות רבה כאשר הפכה לעיר הבירה בשנת 1187 לספירה בעקבות המרד של אסן ופטר בשלטון הביזנטי, מרד שהסתיים בניצחון בולגרי, אז הקימו המנצחים את הממלכה הבולגרית השנייה. שרידי העיר המבוצרת בה התגוררה משפחת המלוכה מצויים על גבעת צרבץ, הסמוכה לעיר המודרנית והחדשה. על הגבעה מצויים עדיין שרידי הארמון, כנסייה פעילה ועוד מבנים שרובם נהרסו עם הכיבוש העותומאני ועם השנים, מלבד החומה והמבצרים שלאורכה ששרדו יפה. שער הכניסה לגבעת צרבץ מעוטר בפסלי אריות כיאה לבית המלוכה הבולגרי. 

העיר עצמה כוללת מרכז ותיק, בתי מגורים הבנויים לאורך מדרונות ההר, מספר גלריות לאומנות, כנסיות, בית עירייה - הבנוי בסגנון אוסטרי שבחזיתו גן מעוטר בפסלי עץ מודרניים ובסמוך לו כיכר שבמרכזה הוצבה אנדרטה לזכר הרוגי בולגריה במלחמת העולם הראשונה.

 

מידע נוסף על טיולים, אתרי תיירות ונופש באירופה ניתן למצוא בכתבות נוספות באתר דיסקברי טיול עולמי Discovery.