הנסיכה קרלוטה שכבה במיטה וקיללה את מר גורלה. דווקא היא מכולן הייתה צריכה להיוולד למשפחת אצולה שהחיים בה נסבו סביב גינויי  טקס, חובות והתנהגות מעושה. כעת הגיע הרגע ממנו חששה יותר מכל : היא נאלצה לוותר על אהובה, בשביל להתחתן עם נסיך סקסוניה, שמעולם לא פגשה. הוריה, אלברט מפרוסיה ומריאן לבית נסאו לא שעו לכל תחנוניה ופסקו בקשיחות: "החובה המשפחתית והמדינית קודמת לכל משובות הנעורים". בדמיונה ראתה קרלוטה את עצמה בורחת מהמציאות ,נעלמת לעד וחיה חיי איכרים פשוטים הרחק מכל הארמון והפאר.

קרלוטה לא ענתה, אך בחודשים הבאים סיפקה לה המתנה נחמה פורתא. המתנה "הקטנה" הייתה ווילה יפהפייה למרגלות האלפים ומול מפגש האגמים לקו וקומו באיטליה.

את הגינה הצנועה (ששטחה 70,000 מטרים רבועים) שהיו מסופחים לווילה, טיפחה הנסיכה באהבה, והפכה אותם לגנים בוטאניים נהדרים. הקרקע הפורייה ושפע המינרלים בהם התברכה אדמת מורנה (Morena -  'רסק' סלעים שנישאו בעבר הגיאולוגי בידי הקרחונים שגלשו מהאלפים) עליה בנויה הווילה המפוארת יצרו תנאים יוצאי דופן לצמיחתם של צמחים מרהיבים וכיום נחשבים גני וילה קרלוטה למגוונים וליפים באיטליה כולה. יעד תיירות אמיתי.

בשנת 1859 איבדו האוסטרים את שליטתם באזור, והוא סופח לאיטליה - המדינה החדשה שנוסדה ביוזמת המלך ויטוריו עמנואל השני וחבר הפוליטיקאים שסבבוהו.

67 שנים מאוחר יותר (בשנת 1927) הוקמה "קרן ווילה קרלוטה", הפועלת מאז לשימור המקום, וטיפוח הגנים. הללו מהווים גורם נופש ותיירות בעיקר בזכות גן הבמבוקים היפני ובזכות 150 מיני הרודודנדרון (Rhododendron) והאזליאה (Azalea), המפארים את הגנים.   

הגנים משופעים בפסלים, ואחד מהם ריגש במיוחד את הנסיכה הענוגה: היה זה פסלו הרומנטי של קנובה (Canova) "קופידון ופסיכה", המתאר את סיפור האהבה המרגש בין אל האהבה עצמו לנסיכה בת תמותה.

הסופר של אזור האגמים

עבור האיטלקים תהיה עיירת הנופש הקטנה לקו (Lecco), שלמרגלות האלפים, קשורה לעד לשמו של הסופר אלסנדרו מנצוני (Alessandro Manzoni). בשנת 1860, שנת איחוד איטליה, נערכה פגישה סוערת בין קבוצת פוליטיקאים, אנשי צבא, ואינטלקטואלים. הנושא שהלהיט את הרוחות היה השפה של איטליה.

עד 1860 הייתה איטליה מפוצלת בין ישויות מדיניות שונות: בדרום שלטו הספרדים, בצפון האוסטרים, ובמרכז האפיפיור ומספר דוכסויות עצמאיות. מדינת האפיפיור הגדולה עדיין לא הייתה חלק ממדינת איטליה, והקבוצה שהתכנסה ניסתה למצוא את החוט המקשר בין המחוזות שאוחדו. אחדים מהנוכחים ביקשו לקבוע את הניב האיטלקי של צפון איטליה כשפה הרשמית, שהרי תהליך האיחוד התבצע ביוזמת המלך ויטוריו עמנואל השני מצפון איטליה.

אך היה זה דווקא טיעונו של אלסנדרו מנצוני, גדול סופרי איטליה, ואיש מובהק של הצפון, שגבר על האחרים. מנזוני טען כי השפה האיטלקית הרשמית צריכה להיות השפה של פירנצה. שם חיו, פעלו וכתבו גדולי השפה : דנטה, בוקצ'יו ואחרים.

היות ומדינת האפיפיור הגדולה, שכללה גם את כל העיר רומא והשטחים שסביבה, טרם נכבשה בידי הלאומנים האיטלקים, נקבעה פירנצה כבירה הראשונה, ושפתה הפכה למה שאנו קוראים היום "איטלקית".

פסלו של אלסנדרו מנצוני, מקבל היום את פני הבאים ללקו. בזכות הסופר המפורסם הפכה לקו, בסוף המאה ה-19 למפורסמת ולמוקד תיירות. העיירה הייתה הרקע לרומן רב המכר "המאורסת" (The Betrothed), שכתב מנצוני.

לקו היא דוגמא מושלמת לאופיין של העיירות השלוות של אזור האגמים: מדרחוב נחמד המוביל אל טיילת האגם, פיאצה יפה עטורת בתי קפה וגלידריות, וכמובן כנסייה.

מעל לעיירה, כשומר אדיר שאין להתעלם מנוכחותו, מתנוסס בגובה של 1,329 מטר מעל פני הים רכס פיאני ד'ארנה (Piani D'arna). הרכבל הגדול מעלה מידי חצי שעה תיירים ומבקרים אל פסגת ההר. בימות החורף עטורה הפסגה בשלג, ואתר הסקי הוא האטרקציה העיקרית.

אך דווקא בימי הקיץ מספק ההר מגוון רחב יותר של אפשרויות. הגובה הרב דוחה כאן את זמני הפריחה וגורם לכך שגם ביולי ובאוגוסט עטור ההר בפרחי אביב מרהיבים. רועי צאן עולים לכאן עם עדריהם, ופעמוני העדרים מפלחים יחד עם ציוץ הציפורים, את האוויר הצלול.

מראש הפסגה נראית לקו כעיר מיניאטורית. מכאן ניתן לראות היטב את צורתו המוארכת של האגם, האופיינית לרוב אגמי צפון איטליה. 

 

 

האריה עם הכנפיים

כחצי שעה נסיעה מדרום מזרח ללקו, במפגש העמקים ברמבאנה (Brembana)  וסריאנה (Seriana), ממוקמת ברגמו (Bergamo), אחת מעריה היפות של חבל לומברדייה באיטליה. חלקה העתיק יותר של העיר ממוקם על גבעה גבוהה, הצופה על המרכז העסקי והכלכלי המודרני יותר.

במאה ה-16 התפתחה בברגמו הקומדיה דל ארטה, הכוללת אלתור על הבמה, שימוש במסכות ובדיחות של דמויות הידועות גם מתיאטרון הבובות המסורתי.

עם הזמן הפכה ברגמו לאחד המרכזים האומנותיים של צפון איטליה. במוזיאון האקדמיה של קרארה (Accademia Carrara), הממוקם בארמון בחלקה התחתון של העיר, מצוי אוסף מרשים של ציירים איטלקיים וזרים מהמאות ה-15 עד ה-18. 

בעיר העליונה (Cita Alta) והעתיקה יותר מובילות הסמטאות כולן אל כיכר הקתדראלה היפה (Piazza del Doumo).

סביב בתי הקפה היפים והגלידריות, ומעל הכיכר המרוצפת, צופה מראש בית העירייה האריה המכונף – סמל  העיר וונציה. למרות שברגמו מרוחקת כ- 250  קילומטרים מוונציה נכנסה העיר, לקראת סוף המאה ה-15, לתחומי השליטה של הרפובליקה הוונציאנית.  

האריה המכונף, סמל הרפובליקה, הוא למעשה הסמל האומנותי המאפיין את מרקוס הקדוש. על פי המסורת מת מרקוס באלכסנדריה, ועצמותיו נגנבו במאה התשיעית לספירה בידי שני סוחרים וונציאנים. העצמות הועברו לוונציה, נטמנו בכיכר הראשית, ועליהן נבנתה כנסיית סן מרקו המפורסמת שמשכנה בוונציה.

האריה המכונף אוחז בכפו ספר ועליו כתובת "Pax Tibi Marce, Evangelista Meus", שמשמעו "שלום עליך מרקוס, השליח (המבשר הטוב) שלי". את סמל הרפובליקה העבירו הוונציאנים לכל מקום שכבשו, וניתן כיום למצוא אותו בערים רבות של צפון איטליה, ולאורך הים האדריאטי עד לערי מונטנגרו שמדרום לקרואטיה.          

מקום נוסף בו ניתן למצוא את האריה המפורסם הוא כיכר העשבים (Piazza del Erbe) שבעיר ורונה (Verona). ורונה שימשה בעבר כאחת מערי המסחר העיקריות של צפון איטליה.

בנוסף לכיכר השוק הססגונית נוהרים מידי יום המוני תיירים בעיקר בכדי לראות את שני האתרים המפורסמים של העיר: הארנה (Arena) - האמפיתיאטרון הרומאי העתיק, ששימש בעבר לקרבות הגלאדיאטורים, והמרפסת של יוליה (Terraza di Giulietta). ורונה הייתה הרקע לסיפור  האוהבים המפורסמים רומיאו ויוליה שהשתייכו למשפחות יריבות (רומיאו לבית מונטצ'י, מתומכי האפיפיור, ויוליה לבית קפולטי, מתומכי הקיסר). סיפור האהבה שהומחז בידי שייקספיר,  קישר לעד את ורונה לאהבה.

האגם הגדול של איטליה

כ 30 קילומטר ממערב לוורונה שוכן אגם גארדה (Lago di Garda), גדול אגמי איטליה (51 קילומטר אורך ו 17 קילומטר רוחב).

לקראת סוף ימיה של מלחמת העולם השנייה היה האזור ידוע לשמצה. מנהיגה הפשיסטי של איטליה, בניטו מוסוליני,  הצליח, בעזרת פשיטה גרמנית נועזת של הקומנדו הנאצי, להימלט מכלאו שבמרכז הרי האפנינים. ב 12.9.1943 נחת מטוס נאצי מול המלון הקטן בו שהה מוסוליני, והמריא מיד עם הדיקטאטור האיטלקי בתוכו.

הדוצ'ה הועבר אל העיירה סאלו (Salo), השוכנת בחלקו המערבי של אגם גארדה, וגילה, למגינת ליבו, שהוא הפך להיות לחותמת גומי של הנאצים. בהיסטוריה של איטליה מכונה תקופה זו בשם תקופת רפובליקת סאלו.

סאלו של ימינו חזרה אל השקט שאפיין אותה ברוב שנות קיומה, והיא דוגמא טובה לעיירה מקסימה על שפת האגם ויעד לתיירים ולנופשים. מפורסמת מאד גם הכנסייה השוכנת בה, שהוקמה במאה ה-15 בידי הונציאנים, ששלטו באזור.

אל האגם הגדול נמשכים, בעיקר בעונות החמות, עשרות אלפי נופשים מאיטליה מחוצה לה, המגיעים למקום בכדי ליהנות מהמגוון האדיר של הפעילויות המוצעות במקום: טיולים רגליים, ספורט ושיט, גלישת גלים, טיפוס מצוקים , מסלולי רכיבה על אופניים, וכמובן  - פארק השעשועים  המפורסם גארדלנד (Gardaland).

מצפון לעיירה סאלו נמצאת לימונה (Limone Sul Garda), עיר הלימונים של האזור.
העיירה הקטנה בנויה על צלע הר היורד ישירות אל האגם. נמל זעיר כיכר יפה, ומספר בתי קפה ציוריים הם לב העיירה המיניאטורית. העיירה קרויה על שמם של הלימונים הרבים הגדלים בה. חלק מהקסם של לימונה נעוץ בשפע הצמחייה שבה הפורחת בשלל צבעים מרהיבים, מעטרת את גינות הבתים, השבילים ואדני החלונות.

בצפון האגם נמצאת עיירת הנופש ריבה דל גארדה (Riva del Garda). מידי שנה מושכת העיירה, ששימשה בעבר נקודת מסחר חשובה שבין ורונה לאלפים, עשרות אלפי נופשים איטלקים.

מעל לעיירה ובצמוד לה, נמצא מפל מים גבוה ומעניין  בשם "מפלי-וורונה"(Cascata del Verone). במפל זורמים מימיו של נחל "טאנו", אשר במשך עשרות אלפי שנים  חפרו בסלע ויצרו במקום מנהרה צרה בה נופלים המים מגובה של כ- 100 מטר. במקום ישנם מסלולי הליכה בלב טבע כפרי ויפה הפתוחים לקהל בעונות האביב והקיץ.

סירמיונה (Sirmione), שבדרום האגם, היא כנראה המפורסמת מכולן. העיירה בנויה על גבי מורנה מוארכת, שהפכה לחצי אי ונמתחה אל תוך האגם. מבצר סקאליג'ר (Rocca Scaligera) הבנוי ממש על המים מרמז על זמנים אחרים, מאיימים יותר, ובטוחים פחות.

המבצר נבנה במאה ה-13, אבל  סירמיונה  משכה את תשומת לבם  של השליטים באזור הרבה לפני כן. כבר בתקופה הרומית הקדומה ניצלו הרומאים את המעיינות החמים הנובעים בצפון העיירה, ובנו בית מרחץ גדול ששימש את נכבדי האימפריה שחלפו באזור.

הדרך הטובה ביותר לצפות במרחצאות היא בשיט באחת מסירות המרוץ שניתן לשכור בכניסה לעיירה (ליד חניון האוטובוסים).  

מומלץ להחנות את הרכב בכניסה לעיירה ולהתחיל לתור את העיירה היפה ברגל. למרות המסחור הניכר בכל פינה המכוון תיירות, תענוג להסתובב בין סמטאותיה הצרות, לבקר בגלריות היפות המציגות תמונות מרהיבות של מיטב אמני האזור, להתהלך בנחת בין חנויות המזכרות וכלי הבית אגב ליקוק ג'לטי – הגלידה האיטלקית הטובה בעולם.

צפון איטליה למתקדמים. צילום: גיא נוימן

 

בשנת 1991 התגלתה בתוך קרחון נמס בהרי האלפים גופת אדם במצב כמעט מושלם. בבדיקת מעבדה התברר כי "איש הקרח" הוא בן 5,300 שנה, והוא הוגדר כ"גוף המבוגר ביותר בעולם שנשמר באופן טבעי". 

במשך שש שנים הוא הוסתר במעבדה באוסטריה, ורק לאחר מכן הסכימו האוסטרים להודות כי הוא התגלה בשטח שבריבונות איטליה. בשנת 1998 הוא הועבר לבולזאנו (Bolzano), בירת חבל הטירול, וכיום הוא מוצג ב"מוזיאון טירול לארכיאולוגיה". 

בולזאנו ממוקמת על צומת הדרכים המובילה צפונה לכוון גבול אוסטריה, ומזרחה אל רכס הדולומיטים. 

רכס זה קרוי על שמו של הגיאולוג הצרפתי דולומייה (Dolomieu). דולומייה, על שמו קרויים הרי הדולומיטים,  היה הראשון שחקר במאה ה-18 את תכונותיו והרכבו של הרכס. 

רוב הרכס מורכב מסלעי גיר קשים, אך למרבית הפתעתו גילה דולומייה כי חלק מההרים עטורים בשוניות אלמוגים, שהיו בעבר מונחים על קרקעית הים. בשל לחצים פנימיים מפנים כדור הארץ התרוממו השוניות וכיום ניתן למצוא אותן אף על הגבוהות שבפסגות. 

מידי חורף הופכים ההרים ללבנים, כאשר שלג מכסה את הכל, וחוסם את הדרכים. 

רכס הדולומיטים עומד בצורה עצמאית מדרום לקשת האלפים. במרכז הרכס.

כ-210 קילומטר ממזרח לבולזאנו, ניצבת העיירה קורטינה ד'אמפצ'ו (Cortina D'ampecho). 

הדרך שבין בולזאנו לקורטינה היא חלק מ"דרך הדולומיטים הגדולה" - אחת הדוגמאות המרתקות להנדסת כבישים. כבר בתקופות קדומות השתמשו במעברים ההרריים סוחרים, שביקשו לנוע בין וונציה לגרמניה. 

בשנת 1895 התבצעה לראשונה סלילתה של הדרך, אך תנועה מאסיבית הגיעה אליה רק בימי מלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העולם השנייה היא שופרה, וכיום משמשת את המבקרים  המגיעים בהמוניהם אל אחד הרכסים המשוננים והיפים של אירופה.  

בקיץ נמס השלג, ושפע של צמחייה ירוקה ומעוטרת פרחים מעטרת את המדרונות התלולים. 

הדרך מכאן דרומה צונחת בתלילות ובנוף נהדר אל המישורים של וונציה.  

בימי החורף לובשת העיירה קורטינה ד'אמפצ'ו לבן, ונהנית מאלפי התיירים הנוהרים אל אתרי הסקי שבסביבה. 

בנוסף לקורטינה המפורסמת גם במקפצת הסקי שלה, מפורסם אזור הדולומיטים באתרי סקי ונופש מפורסמים כגון קנאציי (Canazei), סן מרטינו די קסטרוצה (San Martino di Castrozza), סלבה די ואל גארדנה (Selva di val Gardena), מואנה ומדונה די קמפיליו (Moena I Madonna di Campiglio). 

אל אתר הנופש ההררי מרנו Merano מגיעים מקומיים ותיירים בכדי לטבול במעיינות המרפא שבו, המכילים מים מינראליים חמים וגנים מטופחים. החוויה של טבילה במעיינות החמים כאשר מסביב מפלחות פסגות הדולומיטים את השמים, היא הדרך הטובה ביותר לסיים טיול של טבע והליכה או מספר ימי סקי מפרכים. 

מידע על אתרי תיירות ונופש בצפון איטליה ניתן למצוא בכתבות נוספות באתר דיסקברי טיול עולמי Discovery