כתבות     בתי מלון     מוזיאונים     אירועים     ילדים     כרטיס ביקור     מסעדות    

דיסקברי טיול עולמי | טיול למערב אירלנד

נופש באירלנד יחשוף בפניכם גם את היופי המדהים של אזור מערב המדינה. אתרי טבע מהיפים שיש, צוקים שגיאים, נופים ירוקים ועיירות קטנות וציוריות מאפיינות את אזור מערב אירלנד


מאת: גיא נוימן


אזור מערב אירלנד ושמורת קונמארה מהווים את אחד האזורים היפים של אירלנד. האזורים המבודדים, המרחבים והכפרים הקטנים בהם משמרים התושבים מסורות עתיקות ושפה אירית קדומה, הגאלית, גורמים למטיילים לחוש בעוצמה רבה את האמרה המפורסמת לפיה יש יותר אירים בארצות הברית של אמריקה מאשר במולדת הישנה, אירלנד.

מינזר קילמור
מינזר קילמור

שמורת קונמארה

שמורת הטבע של קונמארה (Connemara) נועדה לשמור על הנוף המרשים המשלב את נופי ההרים והביצות, כמו גם את החי והצומח של רכס הרי קונמארה הנמתח אל תוך האוקיאנוס האטלנטי, ויוצר חצי אי. הדרך הנופית המקיפה את הרכס חולפת על פני כפרים שלווים, וחושפת תצפיות נוף מפתיעות לכיוון האוקיאנוס.

העיר הראשית של חצי האי היא קליפדן (Clifden), הממוקמת לא הרחק מקו החוף של האוקיאנוס. בשנים האחרונות הולכת קליפדן והופכת מ"עוד עיר חביבה על הדרך" למרכז תיירותי של ממש. העיר הפכה לאבן שואבת למטפסי הרים, טיילים, רוכבי אופניים, רוכבי סוסים, ובעיקר שחקני גולף - המשחק שהולך וכובש יותר ויותר מעמדות בחברה האירית. תחרות הגולף הלאומית של אירלנד נערכת בדרך כלל בקליפדן.

במספר כפרים לאורך הדרך ניתן לחזות לעיתים בתופעה מוזרה. תושבים המגיעים מהערים הסמוכות מחנים את מכוניתם ליד תעלה רחבה, ורוכשים מחקלאי האזור ערימות של גושי בוץ, שהונחו בשמש. לסוג זה של אדמה מיובשת ישנו כינוי מיוחד באנגלית. זהו ה-Turf, אדמת כבול בעברית, העשירה מאד בחלקי פחמן דליקים. הקונים נוסעים עם הבוץ המיובש לביתם שבעיר, ושם מחממים את הבית בעזרת הבוץ המיובש. תכונותיה של אדמת הכבול מאזורי הביצות של קונמארה דומות לתכונותיו של פחם האבן ומכאן הפופולאריות שלה כאמצעי חימום יעיל במדינה שמזג האוויר בה אפרורי וקר ברוב יומות השנה.

בישראל, אגב, ניתן למצוא אדמת כבול באזור עמק החולה, אך אצלנו רמת ריכוז הפחמן גבוהה דיה. זו ככל הנראה הסיבה או לפחות אחת מהן במקומה מעדיפים חקלאי האזור לגדל דגים ולא לשרוף אדמה.

הרוח האירית הקדומה

הרוח האירית הקדומה מורגשת היטב בביקור במנזר קילמור (Kylmore Abbey) בשמורת קונמארה. בשנת 1863 החל מיטשל הנרי (Mitchel Henry) לבנות עבורו ועבור משפחתו את אחוזת החלומות. כצאצא למשפחת אנגלים עשירה ממנצ'סטר, ולאחר שנות עבודה רבות כפוליטיקאי אנגלי צבר עושר אדיר, והחליט לנצלו לבניית האחוזה רחבת הידיים.
האחוזה נבנתה בעמק אינאח (Inagh) בין הרי קונמארה (Connemara Mountains) והאוקיאנוס האטלאנטי.

הבנייה נמשכה חמש שנים, וזאת חרף המשבר הגדול שפקד את אירלנד באותה תקופה. כעשור אחד קודם לכן מתו כמיליון וחצי אירים ברעב הגדול, תוצאת מחלת השידפון, שפקדה את יבולי תפוחי האדמה, עליהם התבססה פרנסת תושביה.

בשנת 1868 עמד הבניין הניאו-גותי על כנו, והמשפחה המאושרת צעדה פנימה. אך האושר היה קצר מועד. כאשר מתה מרגרט, אשתו של מיטשל, מספר שנים לאחר מכן, בנה מיטשל לזכרה כנסייה קטנה ויפה, אך למרות זאת השרה עליו המקום עצב רב, והוא נטש את הבית.
בשנת 1920 נמכר המקום לנזירות בנדיקטיניות, שנמלטו מבלגיה במהלך מלחמת העולם הראשונה. הנזירות טיפחו את הבניין ואת הגנים הסמוכים, הגובלים בתחומי שמורת הטבע של קונמארה והתוצאה: מנזר מטופח שמומלץ לבקר בו לכל מי שפוקד את האזור.

שמו של מנזר קילמור נובע מהשפה האירית (Irish), הנחשבת לשפה הרשמית במדינה. זהו למעשה ניב של השפה הגאלית, בה השתמשו הקלטים, תושביו המקוריים של האי, לפני בוא האנגלים.
המילה קילמור מורכבת למעשה משתי מילים: קויל (Choill) - יער, ומור (Mhor) - גדול. השם ניתן למנזר בשל מיקומו, בלב היערות של אזור קונמארה. קילמור הוא מנזר היער הגדול.

פסטורליה ומרחבים ירוקים במערב אירלנד
פסטורליה ומרחבים ירוקים במערב אירלנד

חזרה אל שפת האבות

בסוף שנות ה-60 שלחה ישראל את דוד הכהן, לשעבר שגרירה הראשון של ישראל בבורמה, כנציג המדינה למפגש האומות המאוחדות. בפגישה פנה אליו לשיחה ידידותית אמון דה ולרה (Eamon de Valera), אחד הפוליטיקאים החשובים של אירלנד, שכיהן באותה תקופה כראש ממשלת הרפובליקה. דה ולרה שאל את דוד הכהן שאלה פשוטה וחדה: כיצד זה שאתם, היהודים, אחרי 2,000 שנות גלות, חזרתם לארצכם והתחלתם לדבר עברית, בעוד שאנחנו, האירים, שמעולם לא עזבנו את ארצנו, מדברים אנגלית?

דה ולרה צדק. מרבית תושבי אירלנד מדברים באנגלית, אם כי שיחה עם אירי אינה דומה לשיחה עם בריטי בשל המבטא האירי הכבד המקשה מעט על השיחה.
אבל השפה האירית העתיקה לא גוועה לגמרי. דרומה מקונמארה, בלב האוקיאנוס פזורים בקו ישר שלושת איי אראן (Aran Islands), המהווים את פסגותיו של רכס סלעי גיר קשים, שבסיסו מונח על קרקעית האוקיאנוס. המעבורות המועטות, החולפות בין האיים הקטנים לחוף של אירלנד, הנושאות בימי הקיץ תיירים, מיועדות ברוב ימי השנה לתושבי האיים. לתושבים אלו שמור בלב האירים מקום של כבוד. תושבי האיים הם היחידים באירלנד כולה, הדוברים בחיי היום יום את השפה הרשמית של אירלנד. כחלק מהדיכוי התרבותי שהנהיגו הבריטים במאות השנים שהם שלטו באי, נאסר השימוש בשפתם העתיקה של הקלטים. עם השנים הפכה האנגלית, שפת הכובשים השנואים, לדומיננטית יותר ויותר.

עם קבלת העצמאות, וייסוד הרפובליקה האירית, הוחלט שהשפה האירית העתיקה היא השפה הרשמית. זאת למרות העובדה כי מרבית האירים מדברים ביניהם באנגלית.
הניסיונות הנואשים של האירים להחיות את השפה האירית מעוררים התפעלות: מספר תחנות רדיו משדרות באירית ויש אפילו ערוץ טלוויזיה אחד שמדבר בשפה האירית. אבל למרות זאת כבשה האנגלית את רוב חלקיה של אירלנד והפכה לשפה המדוברת באירלנד.

כרכרות במקום מכוניות

פחות מ-1,000 בתי אב חיים באיי אראן (Aran Islands). נראה כי הריחוק הפיסי של האיים מהמאורעות שהסעירו את אירלנד במאות השנים האחרונות, הוא שגרם לשימור השפה במקום. גם כיום החיים במקום הם פשוטים. רבים מהתושבים משתמשים גם בימנו, במאה ה-21, בכרכרות סוסים.

תוואי הנוף העיקרי באיים הוא הסלעים והטרשים. גדרות האבן שהוקמו בידי החקלאים בכדי לתחום את הצאן והבקר יוצרים מראה מיוחד של פסי אבן מאורכים. כאשר הגיעו לאזור ראשוני המהגרים גילו כי כמות האדמה במקום היא זעומה, וקיימת כמעט ורק בחריצים ובסדקים שבין הטרשים. החקלאים הראשונים נאלצו לאסוף אצות ים, לפזרן על הסלעים, וכך ליצור את החומר האורגני הראשוני, ששימש כקרקע לגידולים.

האי המרכזי מבין שלושת איי אראן הוא אינישמור (Inishmore): אורכו מגיע ל- 13 קילומטרים ורוחבו לשלושה קילומטר. לפני כ 3,000 שנה בנו הקלטים מצודה ענקית בראש אחת הפסגות. במצודת דון אונגאסה (Dun Aonghasa) עצמה נותרו רק חלק מבסיסי המבנים, וחלק מחומת ההגנה. אך הדבר המרשים מכל הוא מיקומה, בראש צוק אדיר, הצונח בתלילות כ 100 מטר, היישר אל מי האוקיאנוס.

בעשור האחרון הפך הכפר קילרונאן (Kilronan) למוקד משיכה עבור תיירים המגיעים לאיים דרך הנמל הקטן, מתוך סקרנות לראות מקום שהזמן קפא בו מלכת. מי שרוצה יכול לטייל בכפר באמצעות אופניים או כרכרות רתומות לסוסים, ממש כמו פעם. הכפר מפורסם גם בזכות עבודות הרקמה המפורסמות של האי שניתן לרכשם כאן במחירים נוחים.

למרות ההכנסה הנאה מעסקי התיירות, עדיין מושתתת פרנסת מרבית תושבי האיים על הים. זרם הגולף היוצא ממפרץ מכסיקו מלחך את חופי האי וזרימתו החמה יחסית יוצרת אקלים מתון וממוזג שאינו אופייני לאזורים צפוניים כל כך. על זרם הגולף אמר הסופר הלאומי של אירלנד, ג'ימס ג'ויס, כי "האירים רוחצים בזרם הגולף ולכן אין הם זקוקים לרחצה נוספת".


 

צוק באיניגמור
צוק באיניגמור

 

לקונאכט או לגיהינום - קתולים ופרוטסטאנטים באירלנד

בתקופתו של המלך האנגלי הנרי השמיני (שמלך בבריטניה בשליש הראשון של המאה ה-16) הושלם כיבוש האי בידי האנגלים. המלך האנגלי ששמו קשור לפרידה מהכנסייה הקתולית, ויצירת הכנסייה האנגליקנית, החל בשורת צעדים כנגד הקתולים באירלנד. הפולחן הקתולי, שהיה נהוג בידי תושבי האי הכבושים, הוצא מחוץ לחוק.

בד בבד החלו האנגלים בגירוש של קתולים ממחוז אולסטר (Ulster) הצפוני, וביישוב של אצילים פרוטסטאנטים (אנגליקנים וסקוטים) באזור הפורה.
בשנת 1641 לאחר תקופה קשה של דיכוי, פרץ מרד כנגד הכובשים האנגלים. השנאה ארוכת הימים פרצה, והפכה למחזה מחריד של נקמה כנגד הפרוטסטאנטים בצפון. אלפי קורבנות נרצחו, ואלפים רבים נוספים מתו כתוצאה מהקור ופגעי הטבע, כשבתיהם וחוותיהם נשרפו. אחוז ניכר מן האוכלוסייה הפרוטסטאנטית באולסטר (ובאירלנד כולה) נעלם בשנים אלו.

בנתיים החלה באנגליה מלחמת אזרחים, שהביאה (בשנת 1649) לעריפת ראשו של המלך צ'ארלס הראשון, ולעלייתו לשלטון של אוליוור קרומוול (Oliver Cronwell), איש צבא אכזר, דיקטטור דתי ובעל דעות שמרניות וקיצוניות.
"הלורד הפטרון", כפי שקרא לעצמו קרומוול, הפך להיות לשליט היחיד על האיים הבריטיים. מיד לאחר ביסוס שלטונו יצא קרומוול לאירלנד, עוד באותה השנה, בכדי לעמוד בראש הכוח שיצא לדכא את המרד האירי, ולהכניע את הדת הקתולית, בה ראו עבודת אלילים לשמה. התנהגותו של קרומוול באירלנד נבעה מתחושתו כי הוא שליחו של האל עלי אדמות. הוא חש כי עליו להפיץ את הדת הנוצרית הנכונה, ול"טהר" מן העולם את עבודת האלילים, ובמיוחד את זו הקתולית, שהאל רואה בה את השיקוץ המתועב מכל. חמוש בגישה זו, ומשולהב על ידי הסיפורים על הטבח שביצעו הקתולים במרד של 1641, ניגש קרומוול למסע הנורא של הכנעת האי.

עיר אחר עיר נפלה מול כוחותיו העדיפים של קרומוול. השליט האכזר לא נהג בסלחנות גם כלפי אלו שנכנעו, והקפיד לשחוט את מתנגדיו עד אחרון החיילים. הצבא האנגלי קיבל הוראה לחסל את כל הכמרים הקתוליים שפעלו בעיר. מטבע הדברים נרצחו גם אזרחים רבים, ונשים רבות נאנסו. הייתה זו הפרה רבתי של כל חוקי המלחמה המקובלים במאה ה-17.

מסע המלחמה של קרומוול היה מהיר, החלטי ואכזרי. כאשר עזב את האי במאי 1650 היו עשרות אלפי אירים הרוגים, ועשרות אלפים נשלחו לגלות באיים מרוחקים כברבדוס. הלחימה נמשכה עוד כשנתיים. בינתיים פקד רעב את האי, ועם סיומה של הלחימה, ב-1652 היתה אירלנד מוכת רעב, שדודה, הרוסה, וכנועה לחלוטין למשטרו האכזר של קרומוול.

קרומוול אסר על קיום הפולחן הקתולי ובד בבד גירש אלפי כמרים. קרומוול אף הגדיל לעשות כאשר הציע לכל אזרח פרס של חמש ליש"ט על כל כומר קתולי שייתפס. גם בעלי אדמות קתולים גורשו ממרבית שטחה של אירלנד והורשו להתיישב בשטח מצומצם למדי. קרומוול הציב בפני תושבי האי שתי ברירות: לגיהינום או לקונאכט: "Hell or Connacht".

חבל קונאכט שבמערב אירלנד הוא חבל הארץ המצוקי והטרשי ביותר באי. כבר במאה ה-17 קיבע קרומוול את השנאה והמתח, הקיימים עד היום בין האוכלוסייה הפרוטסטנטית, היושבת בעיקר בצפון האי, לבין הקתולים – תושבי האי המקוריים.

אי ירוק ורטוב

באחד הביקורים הראשונים שלי באירלנד מצאתי את עצמי יושב עם שני חברים בשעת אחר צהריים, באווירה עגמומית למדי. ישבנו בפאב מול הים בעיר האוניברסיטאות גאלווי (Galwey), והבטנו בטיפות הגשם שלא פסקו מרדת זה היום השלישי. ילד צעיר עמד לידנו, ממתין לאמו ואנחנו מיהרנו לבדוק איתו האם בכל השנה יורד באירלנד גשם. פניו של הילד הרצינו לרגע ובתמימות אופיינית ענה: "אני לא יודע, אני רק בן 10".

אמרה אירית מוכרת מציינת כי באירלנד יורד גשם בעצם רק פעמיים בשבוע: פעם אחת לשלושה ימים ופעם שנייה לארבעה ימים... הגשם האירי מגיע בדרך כלל בצורה של זרזיף, המפוזר בצורה שווה בכל ימות השנה. כמות המשקעים הרבה, בשילוב עם האקלים הממוזג המאפיין את האי, הם הסיבה לגבעות הירוקות הבוהקות, המהוות את אחד מסימני ההיכר הבולטים של אירלנד. בספרות מכונה אירלנד בשם האי הירוק (The Emerald Isle).

אחד האזורים הבודדים באירלנד בהם מתקשה העשב הירוק לצמוח הוא האזור המערבי של קונאכט (Connacht), ששיאו הוא הבארן (The Burren). שמו המקורי של האזור בגאלית (אירית), הוא בויראן (Boireann), שמשמעו שטח סלעי. כאשר ראה קרומוול, הכובש האנגלי את האזור לראשונה, הוא תיאר אותו כך: "אזור פראי שאינו מניב די מים בכדי להטביע אדם, אינו מצמיח עץ בכדי לתלות אותו, ואין בו אדמה מספקת בכדי לקברו".
הדרואידים, כוהני הדת של הקלטים, הפכו את האזור הטרשי והמצוקי לאחד מאתרי הפולחן החשובים של האי. מספר דולמנים (Dolmens), שהם שולחנות אבן אדירים, הוקמו במקום לפני כ 4,000 שנה, כנראה לצורכי הפולחן הדתי של הקלטים.

לפני כ-10,000 שנה כיסו קרחונים את משטחי הגיר של הבארן. עם נסיגתם חרצו הקרחונים בסלעים והותירו בהם נקיקים רבים. המים הזורמים בערוצים והאדמה הרוויה יצרו כר פורה לצמיחתם של כ- 1,000 מינים ייחודיים של פרחים בשלל צבעים.

אתר הטבע המדהים ביותר של הרפובליקה האירית הוא צוקי מוהר (Cliffs of Moher), הנמתחים לאורך קו החוף האטלאנטי. שמונה קילומטרים של צוקים תלולים, הנופלים אל האוקיאנוס האטלנטי מגובה עוצר נשימה של 200 מטר ויותר. ציפורי הסולות והשחפים המרחפים במקום מול הרקע המנוגד של שכבות הסלע הכהות המופיעות על סלעי הגיר, מוסיפים לדרמטיות ולאווירה הקדמונית השורה במקום. ההולך מעל הצוקים בשביל בן חמשת הקילומטרים המוביל לליסקאנור (Liscannor) זוכה לחוויה לכל החושים.

צוקי מוהר
צוקי מוהר
 

 

סיפורם של שני נשיאים

מדרום לאזור הבארן, זורם נהר השאנון (Shanon river), הנהר הארוך באירלנד. הנהר מפריד בין המחוזות קונאכט וליינסטר (Leinster).
בצמוד לנהר נבנתה במאה ה-15 טירת בונראטי (Bunratty Castle). הטירה מפורסמת בקשתות הענקיות הקבועות בחומתה, ומשמשת כיום כאחת האטראקציות התיירותיות החשובות של מערב האי. הטירה הייתה מעונם של הרוזנים לבית ת'ומונד (Thomond), שחיו כאן בין שנת 1500 ועד שנת 1640.

העיר לימריק (Limerick) השלישית בגודלה באירלנד, נוסדה בידי הויקינגים ממש על שפך הנהר שאנון. העיר אינה זוכה בדרך כלל לביקור תיירים, והיא התפרסמה בעיקר בזכות הספר (והסרט) "האפר של אנג'לה". הספר שנכתב בידי פרנק מק-קורט, והפך לרב מכר, מתאר בצורה מרגשת וחיה את העוני, הדלות וקשיי החיים של תושבי מערב אירלנד בשנות השלושים.

בעבר הלא רחוק "נודעה" לימריק בשל המוניטין המפוקפק שיצא לה כעיר בעלת אחוזי האבטלה והפשיעה הגבוהים ביותר באירלנד. אך השנים האחרונות הטיבו עמה, והיא נחשבת כיום לעיר המסחר החשובה ביותר במערב אירלנד. כ - 80 קילומטרים דרומה משם ממוקמת העיירה קילארני (Kilarney), המשמשת כנקודת המוצא לטבעת קרי (Ring of Kerry), טיול הטבע המפורסם באירלנד. זהו למעשה מסלול מעגלי נפלא בן 189 קילומטרים. הדרך חולפת על פני כפרי דייגים שלווים, שמורות טבע קטנות, אדמות ביצות ויערות, בתי אחוזה ותצפיות נוף נהדרות. בין האגמים הצלולים והקרים, המפלים וההרים הגבוהים ניתן למצוא כאן בין השאר את הר קאראנטוהיל (Carrantuohill), שפסגתו, הגבוהה באירלנד, מיתמרת לגובה של 1,041 מטר מעל פני הים.

בחודש אוגוסט חוגגת העיירה קילורגלין (Killorgin) את פסטיבל התיש המקומי. אלפי תושבים יוצאים באותם ימים בתהלוכה ססגונית של זמרה וריקודים, כשהם נוהרים אחרי מנהיג הכפר - תיש שנבחר ללכת בראש. בכניסה לכפר עומד פסל התיש, מונומנט המעורר גאווה בקרב תיישים בעולם כולו.

מבין הכפרים הפזורים על טבעת קרי, נחשב סנים (Sneem), עם בתיו הצבועים בגוונים בוהקים, לאחד הכפרים היפים שיש. פלג קטן זורם מתוך הכפר לכוון אתר הקמפינג הסמוך. בכניסה לכפר סמוך לכביש ישנה גינה ציבורית קטנה, שבדרך כלל אינה זוכה ליותר ממבט עין חטוף מצד המבקרים במקום. אך דווקא כאן, ליד האנדרטה המתכתית הסמוכה, נמצאת כתובת, אולי היחידה מסוגה בעולם, בקומבינציה המשלבת שלוש שפות: אנגלית, אירית ועברית. בשלט הקטן נכתב "פסל זה מוקדש לאומה האירית בידי נשיא מדינת ישראל, מר חיים הרצוג לזכר מר קאראל או'דאאלי, 19 ביוני, 1985".
הנשיא המנוח חיים הרצוג הביא את האנדרטה למקום לזכר השנים בהן בילה כילד באירלנד. אביו, הרב יצחק הרצוג, היה רבה הראשי של הקהילה היהודית באירלנד (1921-1936), ומאוחר יותר הרב הראשי האשכנזי של ארץ-ישראל ומדינת ישראל (1959- 1936). קאראל או'דאיילי (Cearbhall O' Dalaigh), חבר ילדותו של הנשיא הרצוג, שימש בין השנים 1974-1976 כנשיא החמישי של הרפובליקה האירית.

המשך הטבעת מכאן מוביל לכוון שמורת הטבע של קילארני (Kilarney National Park), ומשם בחזרה לנקודת המוצא, בעיירה קילארני. קילארני עצמה היא דוגמה למהפכה הכלכלית המתרחשת במערב אירלנד בשני העשורים האחרונים: מעיירה חקלאית זנוחה וענייה הפכה קילארני למרכז תיירותי שוקק חיים. מחירי הנדל"ן כמו בכל מקום באי, עולים בקצב מסחרר, וגם כאן תושבים רבים עסוקים בעיקר בדילמה באיזה מגרש גולף לבלות בסוף השבוע.

לא בכדי קיבלה אירלנד את התואר "הנמר הקלטי של אירופה". מערב אירלנד, שהיה בפי קרומוול תחליף הדומה לגיהינום, הפכה לאחד מגני העדן מעוררי הקנאה של האי הירוק.