"העמק" הינו מושג עתיק יומין, שקדם אף להתנחלות הישראלית בארץ ישראל. עמק יזרעאל הוא העמק הפורה הגדול ביותר בארץ ישראל, והוא נזכר כבר בימי הפרעונים במצרים, מהמאה ה-22 לפנה"ס ואילך.
 כשהוגים אותו עם ה' הידיעה, מיד מבינים שלא מדובר בעמק החולה וגם לא בעמק בית-שאן. ה-עמק יש רק אחד, זה שזכה לתיאורים הפואטיים הרבים ביותר בספרות ובשירה העברית, זה ששמו היפה מעיד עליו שהאל עצמו זורע את אדמתו ומברך את יבולו.
בימי ההתנחלות הישראלית נפגשו כאן גבולותיהם של שלושה שבטים: זבולון, יששכר ומנשה. כאן התנהלו מלחמות ישראל כנגד הכנענים – למשל "מלחמת דבורה" - ובימי בית שני שגשגו כאן יישובים עירוניים וכפריים, בראשם מגידו כעיר מבצר וכמרכז סחר ושלטון. במאה השנייה והשלישית, תקופת המשנה והתלמוד, בימי שלטון הרומאים, היה העמק מרכז יהודי תוסס עם חקלאות מפותחת. באותו פרק זמן שכנה בבית שערים הסנהדרין ובראשה רבי יהודה הנשיא.
כל אלו ועוד הם המרכיבים המספקים את הבסיס לתיירות של היום. כאן בעמק תוכלו להנות מאתרי תיירות המשלבים עבר הווה ועתיד. הנוף, האטרקציות והאנשים שחיים פה הם ארץ ישראל היפה זו שכולנו אוהבים להתרפק ולשוב אליה.

הביצה מול בלפוריה

נקודת התחלה: כחצי ק"מ מערבית לכביש עפולה - צומת עדשים, 2.5 ק"מ דרומית לצומת עדשים. דרך גישה יוצאת מהנתיב המערבי של הכביש, 3 ק"מ דרומית לצומת עדשים, עוברת במקביל לכביש ופונה בגבול חורשת אקליפטוסים עד גבול השמורה.
אין פנייה לדרך זו מכיוון דרום, והבאים מכיוון זה צריכים לנסוע עד צומת מזרע ולפנות חזרה דרומה.
נקודת סיום:זהה לנקודת ההתחלה
 
רמה      סוג          נגישות
קל        תצפית      יש
 

תיאור המסלול
מתיישבי בלפוריה ייבשו את הבִצה הגדולה בעמק יזרעאל ומצאו בשוליה באר שחפרו הגרמנים עבור צבאם במלחמת העולם הראשונה. לנו נשארה שלולית למזכרת.
תחום השמורה כולל שטח ביצתי, האחרון ששרד מביצות עמק יזרעאל שיובשו במהלך המאה ה- 20. בביצה גדלים צמחי מים שונים, בין היתר אגמון ימין וורבנה רפואית. הביצה מגודרת, והובאו אליה מספר תאואים (ג'מוסים) וחמורים כדי למנוע את השתלטות הקנה המצוי על השטח.
בחלקה הצפוני של השמורה נמצא תל יפאר, תל עתיקות ובפסגתו אנדרטה לבני בלפוריה שנפלו במערכות ישראל. בתל גדלים, בין היתר, תורמוס ההרים, עיריוני צהוב, צמר מפוצל וקנרס סורי.
השמורה עצמה מגודרת ולא ניתן להיכנס אליה ויש להסתפק בתצפית מפסגת תל יפאר (או הקפת השמורה, בתקופה בה אין עיבוד חקלאי סביב גבולותיה).

שמות יער אלונים – אלוני אבא בית לחם הגלילית

נקודת ההתחלה: מהכביש המוליך מצומת אלונים לכיוון בית לחם הגלילית (כביש 7513), 200 מטר לפני הכניסה לאלוני אבא.
נקודת הסיום: זהה לנקודת ההתחלה.
 
 

רמה       סוג           זמן           אורך           עונה מומלצת
קל         היקפי       שעה         1.5 ק"מ      חורף- פריחת הכלניות
 
תיאור המסלול
רק מקומות ספורים בישראל יכולים להתהדר בתואר יער טבעי. יער ממש, העומד בחורף בשלכת זהובה, שאפשר לשוטט בו בנחת בין עצים עתירי נוף, שאדמתו מתכסה בחורף בעשב ירוק ובאביב בשלל פרחים. היער הטבעי של אלון התבור בשמורת אלוני אבא הוא דוגמא נהדרת ליער יפה שכזה.
לאחר שהחנינו את הרכב בחניית השמורה, נצא מהשער לעבר השביל. מיד נצא עצמנו בשביל המטפס ביער. מוקפים בשלל צבעים, ריחות פריחה וירק וציוצי ציפורים. כך, עד לקרחת היער הגדולה. זו קרחת יער נהדרת, מעוטרת עצי אלון תבור גדולים. נחצה אותה ונכנס שוב לאזור המיוער. הצמחייה סביבנו נעשית צפופה וסבוכה יותר, המאפיינת חורש. הסיבה לכך היא כיוון המדרון שפניו צפונה (מפנה צפוני) ועל כן הוא חשוף פחות לקרינת השמש. נמשיך בדרכנו עד למקום שבו מתעקל השביל חדות ימינה ונפתחת תצפית דרומה: הבתים הקרובים ביותר שייכים לאלוני אבא. מעבר להם רמת ישי והלאה משם ניתן לראות את עמק יזרעאל, הכרמל והרי נצרת. מכאן השביל יוביל אותנו לאחו פורח: מרפד של כלניות עיריות, דודאים ועוד.. באחו רועות הפרות והתמונה פסטורלית ממש כמו באירופה. נפרש לשלום מהאחו ונרד עם השביל עד לשלולית החורף. השלולית מלאכותית והיא משמשת אתר רבייה ובית גידול לדו חיים כמו סלמנדרה, טריטו וחפרית שהולכים ונעלמים מארצנו. מכאן נכנס השביל לואדי, מקיף את הגבעה וחוזר חזרה לחניון.

אלוני אבא ובית לחם הגלילית

סיור זה משלב מסלול הליכה בטבע וביקור בשתי מושבות הטמפלרים בעבר, המשרות על המטייל בהן אוירה מיוחדת וקסומה.
בצומת אלונים (כביש 75) נפנה לכביש 7513 המוביל אל המושבים אלוני אבא ובית לחם הגלילית. בדרכנו נחלוף על פני קיבוץ אלונים. הכביש מתפתל בין הגבעות המיוערות, ואנו נמשיך בנסיעה כ- 800 מטר מצומת הפניה לישוב בסמת טבעון, כאן נגיע לשלט המכריז על שמורת אלוני אבא. בזהירות נפנה שמאלה אל מגרש החניה. בסמוך לכניסה אל מגרש החניה יש שער בגדר. זו נקודת ההתחלה והסיום של מסלול מעגלי של כשעה, קל להליכה, בין עצי היער. בעונה המתאימה, מסלול הסיור עובר בין מרבדי הפריחות החורפיות והאביביות. אלוני התבור, שמהווים את מרבית עצי היער, כיסו בעבר את רוב האזור אך נכרתו בימי השלטון התורכי. את יער האלונים, שסביב במושבות, הצילו המתיישבים הגרמנים הטמפלרים בתחילת המאה הקודמת.

ביציאה ממגרש החניה נפנה שמאלה, ניסע כ- 200 מטר וניכנס למושב אלוני אבא, בעבר המושבה הגרמנית וולדהיים. בכניסה למושב נוכל לראות בתי מגורים חדשים – זו ההרחבה של המושב. נמשיך לאורך הכביש עמו נכנסנו, עד למרכז המושב שם נחנה את הרכב ונערוך סיור רגלי קצר. הגרמנים, שהתיישבו במקום בשנת 1907, סללו שני רחובות המצטלבים במרכז הישוב, שם גם ניבנו מבני הציבור: מבנה בולט ומיוחד הוא הכנסיה (1915) - כנסיה כפרית בסגנון האופייני לדרום גרמניה. מעברו השני של הכביש – מול הכנסיה – מבנה חד קומתי ששימש כבית ספר ומשכן הנהלת המושבה. נמשיך להתקדם ברחוב עמו הגענו, כמה עשרות מטרים מעבר לכנסיה ונפנה ימינה – למולנו מספר מבני לבנים אדומות. אלה שרתו את השומרים מטעם השלטון הבריטי, בתקופת מלחמת העולם השניה, כאשר המושבה הפכה למחנה מעצר לטמפלרים שהיו אזרחי גרמניה הנאצית.

ניתן לטייל רגלית או ברכב לאורך הרחובות המתפצלים ממרכז הישוב ולהתרשם מהבתים האופייניים לבניה הטמפלרית בארץ: קומת מרתף השקועה בחציה בקרקע, מעליה קומת המגורים עם מדרגות ומרפסות, והקומה העליונה – קומת חדרי השינה, מחופה בדרך כלל בגג רעפים.

לאחר הסיור באלוני אבא, נצא אל הכביש הראשי, נפנה ימינה ונמשיך לבית לחם הגלילית.

שדרת פיקוסים מרשימה, מקבלת את פנינו שמובילה אל תוך רחובות משולבים בבתי אבן טמפלרים, שמזכירים עיירה אירופאית ציורית. אופייה המיוחד של בית לחם הגלילית יצא למרחוק והיא מהווה מוקד משיכה למטיילים רבים.

משער הכניסה למושב ניסע כ- 800, מטר נפנה ימינה ונחנה במגרש החניה. נמשיך רגלית ממגרש החניה לאורך הרחוב עוד כמאה מטר עד למבנה בית העם (משמאל). המושבה הטמפלרית נבנתה (1906) לאורך הרחוב היחיד שעבר בה. במרכז הישוב נבנה בית העם. המבנה מיוחד בצורתו מתוך הסגנונות הארכיטקטוניים המשולבים בו. המבנה שימש כמקום התכנסות, כמו כן שימש את הנהלת המושבה וכבית ספר מקומי. מעבר לבית העם נמצא מגדל המים עם בית הפעמון בראשו.
מומלץ לטייל לאורך הרחוב ולהתרשם מהאווירה המיוחדת ומהבתים הטמפלרים המשמשים כיום את תושבי מושב בית לחם הגלילית שהתיישבו כאן בשנת 1948.
פעילויות בבית לחם