לא מזמן חזרתי מסיור באירלנד. חלק ניכר מן הטיול הוקדש לטירות הרבות הפזורות במדינה זו, כמו גם בחלקים אחרים של האיים הבריטיים. אמנם בארצנו קשה למצוא טירות בהן התגוררו שועי הארץ בימי הביניים, אך גם לנו יש את "הטירות" שלנו - שרידי מבנים אשר הותירו אחריהם הצלבנים מתקופת ממלכת הצלבנים בארץ ישראל.

מסעות הצלב – רקע כללי

הצלבנים הם משתתפי מסעות הצלב וצאצאיהם. מסעות הצלב נערכו בין המאות ה- 11-13 לספירה הנוצרית ונשאו אופי דתי – צבאי. את המסעות יזמה וארגנה הכנסייה הנוצרית והם נועדו להדוף את המוסלמים מארץ ישראל ולכבוש את העיר ירושלים, שכבר אז היתה היעד הקדוש והחשוב ביותר לנוצרים. המטרה העיקרית של הכיבוש היתה להבטיח גישה חופשית לצליינים נוצרים לירושלים, אשר נראתה לכס הקדוש כמאוימת החל ממחצית המאה ה- 11. לצד השיקולים הדתיים עמדו מניעים פוליטיים וכלכליים, אשר נבעו מן המצב באירופה באותה תקופה. מסעות הצלב נודעו כמסעות אלימים - בין הצלבנים היו אסירים ששוחררו לצורך המסעות וקהילות יהודיות רבות סבלו מפרעות הצלבנים, עת עברו בעיירות היהודיות בדרכם מאירופה לישראל.

אתרים צלבניים, המקפלים אלפי שנות היסטוריה נשתמרו בארץ והם שרידים אותנטיים לימי מסעות הצלב ולתקופה בה התקיימה הממלכה הצלבנית בארץ ישראל ( 1099- 1291). טיול בעקבות הצלבנים הוא טיול לאורכה ורוחבה של הארץ: שרידי הצלבנים נמצאים בעיקר במרכז ובצפון, בעכו ריבוי כנסיות ומבצרים המעידים על העיר הצלבנית העתיקה, בירושלים עקבות רבים לימי הצלבנים ואף בירדן המזרחי ובלבנון הותירו הצלבנים חותמם, למשל מצודת הבופור.

מבצרים עתיקים במרכז הארץ

בחרתי לפתוח את סיורנו הווירטואלי באפולוניה ולא במקרה. אפולוניה אוצרת עבורי זיכרונות ילדות רבים. גדלתי בנוף- ים, שכונה במערב הרצלייה, בסמוך לחוף הים. אני זוכר ,כילד, כיצד כמעט בכל חורף היו מפולות סלעים ברכס הכורכר שליד קו החוף אשר בעקבותיהם נחשפו באופן בלתי מבוקר שרידים מעברו הקדום של המקום. כך שעבורי טיול לאפולוניה, אשר נקראה בימי הצלבנים ארסוף, תמיד צפן בחובו, הבטחה למסתורין ולהרפתקאות. בתקופתנו נחפרו השרידים ואפשר לבקר בהם בצורה מסודרת, ללא כל צורך לצפות לחסדי החורף ולמפולות סלעים. החפירות באפולוניה נערכו על ידי רשות הטבע והגנים וכמו במבצרי צלבנים רבים אחרים בארץ, זהו אתר רשמי של הרשות.

אפולוניה נבנתה במקום בעל היסטוריה קדומה ומפוארת. כך, לפני הצלבנים היה המקום כנעני, פניקי, יווני ( אפולוניה, על שם אל השמש היווני), חשמונאי ואף רומאי. בשנת 1101 ואחר שוב בשנת 1191, נכבש המקום על ידי הצלבנים. בין השנים הללו, עבר המקום מיד ליד בין המוסלמים לצלבנים וחוזר חלילה, תוך כדי קיום קרבות עקובים מדם. עם קצת דמיון, נוכל לחזות בעיני רוחנו כיצד יורים הצלבנים המגנים את אבני הקלע, אשר כמה מהן ניתן לראות באתר של היום, לעברם של המתקיפים – חייליו של הסולטאן הממלוכי בייברס. האחרון, הצליח לבסוף, בשנת 1265 לכבוש את המקום, לאחר 40 ימי קרב קשים.

המבצר הצלבני באפולוניה ממוקם, כמבצרים אחרים, על גבעה נישאת השולטת על סביבותיה ובייחוד על הנמל הצלבני אשר נבנה מסביב לים, למרגלות הצוק. המבצר משמש גם כחוליה ברצף מצודות צלבניות, אשר ניבנו על חוף הים התיכון, כאשר על רצף זה נמנות גם המצודות של יפו, קיסריה , עתלית ועכו. את שרידי מערכות הביצורים וקירות התמיכה, ניתן לראות בביקור במקום גם היום. כמו כן ניתן לראות שרידים של מבנים מחיי היום יום של מגיני המבצר, כמו חדר אוכל ומטבח ובו שרידי תנור בישול עתיק. על פי השרידים הללו, ניתן להבין כי מדובר במצודה, אשר כמו רבות מחברותיה, היתה ערוכה ומותאמת לחיי היום יום של תושביה.

באזור המרכז אתרים צלבניים נוספים. רבים מאיתנו שמעו על מבצר אנטיפטרוס, אולם מעטים יודעים כי זהו מבצר עתיק, שריד מימי הצלבנים. האתר הנקרא כיום תל אפק והוא נמצא בסמוך לתחנת הרכבת של ראש העין. באזור ראש העין, שוכן מבצר נוסף - מגדל צדק אשר ממוקם לא הרחק מתל אפק. שני המבצרים נבנו במקומות בהם כבר התקיימו מבצרים של כובשים מוקדמים להם ולכן קשה להבדיל בין השרידים הצלבניים לבין השרידים המוקדמים יותר ובמיוחד קשה ההבחנה בין הקירות המאוחרים לבין אלה שהוסיפו הצלבנים. גם שמו של המבצר, אנטיפטרוס, מקורו בכובש קדום וניתן לו על שם העיר ההרודיאנית שהיתה שם.

מבצר תל אפק נמצא על גבעה אסטרטגית, אשר שלטה על "דרך הים". בזמנו בנו כאן הצלבנים מצודה קטנה לה קראו - " מצודת המעיינות השקטים", על שם המעיינות של מקורות הירקון, אך המצודה אשר ניצבת במקום היום היא מימי העותומנים וספק אם ניתן לזהות בוודאות שרידים משמעותיים מתקופת הצלבנים.

גם מגדל צדק שלט על "דרך הים" וגם בו ניתן למצוא בין השרידים מימי הצלבנים, שרידים מתקופות מוקדמות יותר, החל מימי הרומאיים. כאשר נשקיף מהאתר, הבנוי על גבעה בולטת בגובה של כ- 140 מ' מעל לפני הים, נבין כי לא במקרה שימש המקום כמשלט לכובשים רבים. מיקומו מאפשר תצפית מעולה אל עבר מישור החוף ומכאן חשיבותו האסטרטגית. גם כיום ניתן ליהנות מהתצפית היפיפיה אל עבר מישור החוף כולו. הצלבנים כינו את המבצר שהקימו במקום בשם מירבל – פלא יופי.

היום ניתן לראות במקום שורה של בנינים גדולים ומרשימים המחוברים ביניהם. ומקיפים ריבוע מרכזי ועוד כמה רחבות קטנות יותר. ניתן גם לטפס על מדרגות ולעלות לחומה פנימית המקיפה חלק מהאתר. המבנה המרכזי במקום הוא מגדל גדול , כנראה רומי, אשר מסביבו ניבנו קירות חדשים יותר, שחלקם מתקופת הצלבנים ובהן משובצות אבנים גדולות. את הנופים היפים של השרון נוכל לראות מהקומה השנייה באגף המערבי של המבנים.

"אקוה בלה" בין הרי ירושלים

מקומם של מבצרי הצלבנים לא נפקד גם מהרי ירושלים. כך בדרכנו מתל אביב לירושלים (או בכיוון ההפוך) נוכל לבקר באתר מיוחד בשם עין חמד, או כפי שהצלבנים קראו לו "אקוה בלה" – מים יפים. האתר נמצא לאורך ערוץ נחל כסלון, ובניגוד למקומות בהם ביקרנו עד כה, כאן רוב השרידים הם מימי הצלבנים ולא מתקופות קודמות. כמו כן, בניגוד למבצרים אחרים, לא הגובה הטופוגרפי הנחה את הצלבנים להתיישב במקום, מדובר במקום די נמוך, אלא שפע המעיינות הוא שהנחה את בחירתם.

במקום התפתחה חקלאות טרסות, ואלה עדיין קיימות שם. המבצר הצלבני נבנה בימי המלך פולק ד'אנז'ו בשנות ה- 30 של המאה ה- 12. אותו מלך, אגב, סיים את חייו בתאונת רכיבה עת צד ארנבות ליד עכו. המבצר ניבנה בכדי לשמור על מקורות המים החשובים בדרך העולה לירושלים מכיוון יפו. יותר מאוחר בשנת 1168, נמסר האתר, יחד עם אתרים נוספים בסביבה למלך הונגריה. כאשר ניכנס למצודה , - מיבנה מלבני בגודל של כ- 40 מטר על 30 מטר - נבחין בחרכי הירי, אשר שימשו את הצלבנים. בנוסף לחרכים נראה אולמות ועמודים מעוטרים, עדות לחיים שהתקיימו במקום. לצד המבצר עסקו התושבים בגידולי חקלאות שונים ומן המבצר הגנו החיילים על המעיינות ועל החלקות החקלאות מפני מתקפה מוסלמית.

מצודות צלבניות רבות זכו לשמות צרפתיים אשר בהם המילה "יפה" וכך גם המצודה "בלומנט" - ההר היפה, אשר שרידיה נמצאים בקרבת קיבוץ צובה בהרי ירושלים. כל שנותר מן המצודה הוא בסיס מגדלה, כנראה המגדל המרכזי, שער פה ואבן שם. המצודה בלומנט נבנתה בשנת 1170 ונהרסה על ידי צבאות סלאח –א-דין ב- 1191. מצודה זו היא רק אחת ממספר מצודות בהרי ירושלים, אשר אבטחו את עולי הרגל בדרכם ממישור החוף לירושלים. הצלבנים תכננו את מצודותיהם, כך שיהיה קשר תצפית בין מצודה אחת לשכנתה. מכאן בקרבת בלמונט הוקמה מצודת הקסטל (קסטלום בלוויר, Castellum Belveer), שם המקום עליו ניצבה, הקסטל, נגזר אגב משם המצודה ועל חורבותיה הוקם הכפר הערבי, הקסטל.

היסטוריונים וארכיאולוגים מאמינים כי מבצרים צלבנים התקיימו במקומות נוספים בהרי ירושלים, וזאת על אף העדר שרידים ברורים לקיומם במקום. מקום אחד שכזה הוא ההרודיון. ההרודיון אשר ידוע גם כהר הורדוס שוכן מדרום לירושלים, אל מול ים המלח והרי אדום והתפרסם כאחד ממפעלי הבנייה המונומנטאליים של הורדוס ובו שרידים של מכלול ארמונות מתקופתו. במקום גם שרידים ביזנטיים כולל שרידי כנסיה, ומנזרים. הנוצרים מן המאה ה -15 כינו את המקום "פרנקברג" - הר הפרנקים, שכן הם האמינו שבתקופת ממלכת הצלבנים התקיים במקום יישוב נוצרי, אשר כלל כפי הנראה גם מצודה צלבנית.