מקורות הירדן מהווים אבן שואבת למאמינים מכל הדתות גם אחרי שהטקסים לאל הפגאני פאן הוחלפו בהשתלטות האמונות המונותיאיסטיות - האמונות באל אחד. לכל אחת מהדתות סימוכין ואגדות הקשורים במקורות הירדן. בנחל חרמון התרחש, על פי המסורת הנוצרית, אחד האירועים המשמעותיים בהתפתחותה של הנצרות: פטרוס (שמעון) אמר לישו כי הוא המשיח.
במעמד זה העניק ישו לפטרוס את מפתחות השמיים והארץ. כאן בפניאס הונח כפי הנראה, פעם ראשונה בהיסטוריה, פסלו של ישו. אבות הכנסייה זיהו בפניאס את מקום התרחשות "נס האישה שותתת הדם" שהציבה כאות תודה על ריפויה את פסל ישו בפתח ביתה. מתוך כ - 400,000 איש המבקרים בשמורת נחל חרמון, הצליינים המהווים שליש, מקיימים כאן טקס תפילה על הספסלים המוצלים.

מהמערה מוביל שביל לקברו של הקדוש הדרוזי נבי חאדר - מבנה לבן כיפה שבנוי על מדרגה במצוק. לקברו של השיח הדרוזי סידי אברהם, השוכן בסמוך לעץ אלון תבור, עולים לרגל דרוזים וערבים מכל רחבי ישראל, מתפללים וחוגגים בשירה, סעודה וריקודים. בתקופת השלטון העותומאני היה סידי אחראי על המידות והמשקולות- ה"מטמכיל". לעץ אלון התבור תפקיד חשוב באמונה המוסלמית. לא הרחק מכאן, בגן הלאומי חורשת טל, משתרעת חורשת אלוני תבור, שנחשבו לקדושים בזכות קברו של שיח עלי ששכן כאן בעבר.

לפי האגדה, חורשת העשרה, היא סג'רת אל עשרה בשמה הערבי, קשורה לעשרת מלוויו של הנביא מוחמד שהגיעו יום אחד לעמק החולה וירדו לנוח ליד מי נחל דן. כיוון שלא היו עצים בשטח, תקעו את מקלותיהם כדי לקשור את הסוסים. אחרי רחצה מרעננת ודיון בענייניהם כשעמדו לעלות על הסוסים ולהמשיך בדרכם, ראו שהמטות הפכו לעצים כבירים, מהם צמחו כל אלוני התבור שניצבים בחורשת טל עד עצם היום הזה.

נהר הירדן

"ויקם דוד וכל-העם אשר איתו ויעברו את-הירדן עד אור הבוקר..." (שמואל ב' פרק יז') .
לאורך הטיילת היפה הממוקמת מתחת לגשר הברזל הירוק, ליד קבוץ עמיר, אפשר לראות את הפסוק הנ"ל הלכה למעשה: המוני עם ישראל על טפם ונשותיהם מתייצבים כאן לבילוי קייצי עממי, משכשכים במים, הולכים בשביל ההליכה ונהנים מפיסת הנוף הייחודית הזו. המוני המבקרים יצרו יזמות חדשה יחסית בענף הרפטינג - מזרוני גומי כחולים - מתנפחים, המיועדים לשינה שעברו הסבה לרפטינג. זהו אולי חיסכון לכיס, אבל סכנה לא קטנה לאלו ששוכבים עליהם וגולשים בזרם ללא כל הגנה ויכולת ניתוב.

לפי כמות השלטים בגליל אנחנו מעצמה של רפטינג ובבעלותנו נהר אדיר עם אשדות מים לבנים, גועשים, כאלו שמעלים את האדרנלין השפוף של ימי החום. קיבוץ הגושרים, דן, שאר ישוב, כפר בלום, בית הלל ועוד. כמעט כל יישובי האזור מציעים את הדרך אל לבם הרטוב של המבקרים. התוצאה אכן מרנינה, למרות שלא מדובר בנהר האמזונס. שיט באבובים או בקייקים, בחלק האיטי של הירדן או באשדות הדרומיים יותר של הירדן ההררי, לא הרחק מגשר בנות יעקב, מהווים חוויה רטובה לכל המשפחה. לא פלא שכל קיץ חוזרים לכאן ובכל קיץ נהנים מחדש. העיקר שיהיו מים בירדן.

ה"גייזר" הצעיר

יום בהיר אחד, בלי הכנה מוקדמת "נולד" יצור חדש בקיבוץ שמיר: גייזר של מים חמים שמצליח לקבץ סביבו צעירים ומבוגרים, ילדים ובני נוער שבאים להשתכשך במימיו, להתיז מהם על מי שנמצא בסביבה, ובעיקר ליהנות מהכוכב הנולד, שזה מכבר פרץ לחייהם של חברי הקיבוץ, הנמצא במורדות רמת הגולן, והפר את שגרת יומם.

פרנסי הקיבוץ שראשם בעננים ורגליהם נטועות היטב בקרקע החומרנית של המציאות העכשווית, הספיקו לתכנן אתר, שבילי גישה, העמקה והרחבה. עם קצת מזל ייהנה הקיבוץ בעתיד הלא רחוק מפירות ההשקעה.. בינתיים תכניות לחוד ומציאות לחוד. ה"גייזר" לא קרוב כלל במימדיו ל"אולד פייטפול" הגייזר המפורסם בפארק יילוסטון בארה"ב, אלא לנביעה ישראלית של מים חמימים ונעימים. את הג'מוסים שכמעט נכחדו מעמק החולה, שמשתרע בקצה האופק הפרוש למרגלות הקיבוץ לכיוון דרום, החליפו חברי הקיבוץ החולמים והלוחמים שמתכנסים בצוותא על כוס בירה, ודנים בפלא החדש או אם תרצו בסוד שנמצא עדיין בחיתוליו.

כך או כך, לא בכל יום נקרית לפתחנו הזדמנות לחזות בנפלאות הטבע ובפעילות של נביעה טבעית. בזכות ה'יחוס' או אולי בגלל העובדה שזהו מקום הולדתי, זכיתי כמעט מההתחלה להיות בסוד העניינים.

הסוד המבעבע

אז איך התחיל הכל? ולמה דווקא עכשיו? תחילתו של הסיפור בחיפוש אחר מקורות מים, שהמדינה שלנו כה זקוקה להם. בהתחלה קדחו פרנסי המשק לעומק של כ 1300 מ' . את הבור שנוצר דיפנו עד לעומק של כ-900 מ'. נביעת המים שמלאה את הצינור שהונח באדמה שנקדחה, הניבה תוצאה מרשימה: 850 ק"ב של מים מלאים במינרלים: אפילו הסלעים שנמצאים סביב התעלה שנבנתה, תפסו אדמומית קלה בזכות הכמות הקטנה של גופרית שנמצאה במים, שהטמפרטורה שלהם עמדה על 39 מעלות.

אלא מאי, כיוון שכולם באו לחזות בפלא, ואין עדיין סידור או תשתיות שיהפכו את המקום למשהו כמו 'חמי שמיר' נניח, סגרו הקיבוצניקים את השיבר. ועדיין עם שיבר סגור פורצים להם המים בנחת ובבעבוע קל זורמים בין עצי דומים ושיחי צלף קוצני שפירותיהם הירוקים והמוארכים מכונים "העגילים של הבדואיות". כל השפע הפתאומי הזה פורץ אל המול העמק היפה, המרושת בשדות חקלאיים של כותנה, מטעים של שזיפים ואגסים ושדות חמניות שניצבות שמוטות ראש ויבשות, בשלהי חודשי הקיץ.

ולמי שדואג מה יעלה בגורלו של הגייזר החדש נאמר רק זאת: בשלב זה מתכננים בקיבוץ קידוחים נוספים שאולי בסופם יתגלו עוד כמה ניסים ונפלאות, ואת הנביעה הבלתי צפויה, מתכננים לתעל ולהזרים אל הכנרת ישירות. ואולי כך יעלה מפלס המים של הכנרת, ואוצר המים שלנו יגדל קצת. אבל עד שזה יקרה ועד שהציונות בגרסת שנות ה-2000, תתפוס תאוצה נסתפק במה שיש, נשמור על איכות המים ונקווה כי עוד מעט קט, עם קצת מזל וטכנולוגיה חדשנית תתמלא הכנרת גם בימים שחונים. עד אז אפשר לפתוח את ברז המים בבית ולהתענג על מגעם. "המחייה"!

הכותבת הינה מרצה ומדריכת טיולים.