מדי יום עוברים רבים מתושבי ירושלים והאורחים הפוקדים אותה במגרש הרוסים וברחוב הנביאים, כשהם ממהרים למחוז חפצם. רק מעטים מהם מכירים את סיפורם המרתק של כמה מהחצרות והמבנים שבין קירותיהם רחשו חיים שלמים רצופי אירועים דרמטיים וסיפורי אהבה, כמותם אפשר לראות היום בעיקר בסרטים. מסלול הטיול שמובא לפניכם עוקב אחר סיפורן של כמה מנשות ירושלים שהטביעו חותמן ברחובות, בשירים ובדפי ההיסטוריה של העיר.

"חצר סרגיי" – הלני המלכה 13

את סיורנו בעקבות נשים שחיו בעבר בירושלים ושמן וקורות חייהן נשזרו בקורות העיר, נפתח ב"חצר סרגיי" – אכסניה שנבנתה עבור עולי רגל אריסטוקרטים מקרב הצליינים הרוסים. האכסניה נקראת על-שם הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו של הצאר אלכסנדר השני, שנשא לאישה את אליזבט, לימים יליזבטה.

בשנת 1905 קטלה פצצה של אנשי המחתרת את הנסיך, שהיה באותה העת מושל מוסקבה, לעיני יליזבטה. לאחר שהמתנקש נתפס הלכה אליו יליזבטה אל בית הכלא וניסתה להביאו לידי חרטה. הרוצח סירב וגילה לה כי בשל הערכת אנשי המחתרת אליה נמנעו מלהתנקש גם בחייה. בעקבות הדברים הקימה יליזבטה מנזר.

בשנת 1917, עם פרוץ המהפיכה הבולשוויקית, נותרה יליזבטה בחיים למרות שהשתייכה למשפחת הצאר. אבל ייחוסה לא עמד לה לאורך זמן, ובשנת 1918 נעצרה והוצאה להורג כיתר בני משפחת הצאר. עם מותה איתרו נאמניה את מקום קבורתה והעבירו את גופתה דרך פקינג לשנגחאי, ומשם בינואר 1921 לירושלים. משאלתה של יליזבטה להיקבר בכנסיית מריה מגדלנה התגשמה, והיא הוכרזה כקדושיה על-ידי הכנסיה הרוסית.
כיום משמשים חצר סרגיי וחלק מהבנין כמטה פעילותה של החברה להגנת הטבע.

בית רשות השידור, הלני המלכה 21
בשנת 1903 הקימה הקיסרית האתיופית טאיתו, אשת הקיסר האתיופי מנליך השני, את הבנין בהלני המלכה 21, בו פועלת כיום רשות השידור, למען בני העדה האתיופית הנוצרית שחיו בירושלים.
בניית הבנין גרמה לסכסוך בינה לבין ראש העדה האתיופית בעיר, ממהר ולדא סמאת, וכשציוותה הקיסרית לכלוא אותו, ברח למצרים.
שנים מאוחר יותר, בעת ביקורה של טאיתו בירושלים, הורתה הקיסרית להרוס עד היסוד את הבית הקיים. ובמקומ ציוותה לבנות בית ייצוגי, מפואר, שבמשקוף חזיתו סמל הקיסרית – שמש זורחת ומעליה כתובת עם שמה.

בתקופת המנדט הבריטי השוכר המבנה לממשל ושימש את רשות השידור הבריטית. מאז קום המדינה ועד היום משמש הבניין את רשות השידור הישראלית. לא הרחק מהבניין , ברחוב הנביאים, מספר בניינים בולטים, בהם בית החולים האיטלקי ובניין הקונסוליה האתיופית אשר נבנה אף הוא על-ידי הקיסרית.

בית אליעזר בן-יהודה, רחוב אתיופיה 11
בשנת 1909 עצרה ירושלים את נשימתה וחיכתה למוצא פיה של הנערה היפה בעיר, לאה אבושדיד – האם תיענה לחיזורי בנו-בכורו של מחיה השפה העברית, איתמר בן-אב"י?


הסיפור החל שנים ספורות לפני כן, כשאיתמר בן אב"י פגש באירוע חברתי ילדה ממוצא ספרדי. ביומנו האישי, לצד תיאורי נשים רבות שאיתן בילה, תיאר איתמר את לאה: "עוד לא מלאו לה 8 וכבר נחשבת כחביבת בית הספר של מרת לנדאו. בדמותה האצילה, בחינה, בזוג עיניה הגנדרניות, בכל תנועה היתה מגלה כישרונות שחקניים וניבאו לה עתיד גדול על הבמה".
איתמר חיכה שלאה תגדל. בינתיים יצא ללמוד בסמינר למורים ולמד באוניברסיטה בפריז. לאה גדלה והיתה לנערה המחוזרת ביותר בעיר. אבל כולם נענו בשלילה. כשאיתמר חזר לירושלים הוא החל לחזר אחריה. הוא ייסד פינת מודעות בעיתון "הצבי", אותו ייסד וערך, ושלח דרכו מסרים לאהובתו. ככל שגברו חיזוריו והיא לא נענתה, הפך נועז יותר, עד שיום אחד פרסם בעמוד הראשון שיר אהבה לאלה (היפוך האותיות של שמה). השיר עורר סערה בירושלים, ולאה נדרשה לא ליצור עם אתימר שום קשר.
אבל איתמר לא נכנע. הוא פירסם שוב שיר בעמוד הראשי של עיתונו – והו איום כי אם לא תשיב לו לאה אהבה – יתאבד. משפחתה של לאה שקלה לשלוח אותה ללמוד בסלוניקי, אבל איום ההתאבדות גרם אנשים רבים לדבר על לב המשפחה שהסכימה בסופו של דבר להתיר לשניים להינשא. רק אז נשמה ירושלים לרווחה....