הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם, בשמה המלא, משתרעת על שטח של 330 אלף קמ"ר וגובלת בקמבודיה, לאוס וסין. שרשראות הרים מכסים שבעים אחוזים משטחה. ההר הגבוה מכולם הוא פאניספן, המתנשא לגובה של 3,143 מטרים.

שני האזורים החקלאיים העיקריים במדינה הם דלתת נהר המקונג בדרום ודלתת הנהר האדום בצפון. 

היערות הולכים ומידלדלים, ואיתם גם מגוון בעלי החיים, שמצטמצם עקב ציד בלתי חוקי. פחות מעשרים אחוז משטח המדינה עדיין מכוסה יערות, ואלו שנותרו נתונים לאיום מתמיד מצד כורתי עצים והחקלאות המתפשטת. כדי לשמור על אוצרות הטבע, מתכננת ממשלת וייטנאם להכריז על 87 פארקים לאומיים כשמורות טבע.

 

דת וחברה

וייטנאם מאכלסת 79 מליון איש. מתוכם 87 אחוז וייטנאמים, 4% סינים ו-2% תאים. ששת האחוזים האחרים הם בעיקר שבטים החיים בהרים. 

55% מתושבי וייטנאם הם בודהיסטים, 7% נוצרים ו-38% אתיאיסטים ואחרים. רוב התושבים חיים לאורך נהר המקונג בדרום ולאורך הנהר האדום בצפון.

 

שפה

השפה הרשמית היא וייטנאמית. שפות מדוברות אחרות הן צרפתית, סינית ואנגלית.

 

היסטוריה

ההיסטוריה של העם הוייטנאמי באזור מרחיקה שלושת אלפים שנה אחורה, לתקופה שבה סין החלה להתפשט דרומה, ולדחוק את העם הוייטנאמי אל עבר אזור וייטנאם של היום. סין שלטה בצפון וייטנאם עד שנת 948, ולאחר מכן מספר ממלכות נאבקו על השליטה במקום. בסוף המאה העשירית נצחה ממלכת אנאם, ושלטה שם עד 1887, השנה בה כבשה צרפת את וייטנאם.

בשנת 1940 עברה הארץ לידי הכובש היפני. וייטנאמים רבים החלו להתמרד נגד השלטון הזר, ובראשם הו צ'י מין וכוחות ה"וייט מין" (החזית הוייטנאמית המאוחדת). הוייט מין נלחם ביפנים, ולאחר מכן בצרפתים, שניסו להחזיר את שליטתם באזור. המאבקים נמשכו עד שנת 1954, בה חולקה וייטנאם לשתי מדינות: בצפון מדינה קומוניסטית, ובדרום מדינה פרו – מערבית. 

הכוחות הקומוניסטים בצפון המשיכו לנסות לאחד את הארץ. האמריקאים שחששו מהתפשטות הקומוניזם, שלחו כוחות סיוע לדרום. כמליון וחצי וייטנאמים נהרגו במלחמה.  ב-1973 עזבו החיילים האמריקאים את וייטנאם במסגרת הסכמי פריז. 

שנתיים אחר כך אוחדה וייטנאם תחת שלטון קומוניסטי. בעקבות המלחמה התמוטטה הכלכלה, והשלטון הקומוניסטי חייב היה להתיר רפורמות כלכליות על מנת לייצבה. באמצע שנות ה-90 אף חודשו היחסים הדיפלומטיים עם ארצות הברית, ובשנת 2000 ביקר בה לראשונה נשיא אמריקני, ביל קלינטון.

 

 

לפני הכניסה לוייטנאם יש להוציא ויזה מראש. ניתן לקבל אשרת כניסה דרך סוכני הנסיעות בישראל או באסיה, או דרך שגרירויות וייטנאם. ככלל מומלץ להגיש הבקשות אצל סוכני הנסיעות כבר בישראל, בקבוצות של למעלה מחמישה אנשים, ולקבלן בבנגקוק או בשדות התעופה הבינלאומיים של וייטנאם (האנוי והו צ'י מין). לשם כך, יש להקפיד לקבל מהסוכנויות אסמכתא על קבלת האשרה, אחרת לא ניתן יהיה לעלות לטיסה. האשרה תקפה לחודש, וניתן להאריכה בחודש נוסף באמצעות אותה הסוכנות שהנפיקה אותה. חשוב מאוד לציין בבקשת האשרה את נמלי היציאה והכניסה המבוקשים. 

שגרירות ישראל בוייטנאם נמצאת בהאנוי בכתובת: 

A Hang Bai Str - hanoi   400.

שעות פתיחה: 8:00-17:00 לא כולל שבת וראשון.

טלפון: (84)4-38260919

 

איך מגיעים

מישראל יוצאות טיסות אל על לבנגקוק ומשם להו צ'י מין סיטי ולהאנוי. כמו כן ניתן לטוס משדות התעופה של אירופה ישירות לוויטנאם, וכן מערים מרכזיות בסין. אפשר גם לעבור במעברי הגבול מהמדינות השכנות, אם כי שם התהליך מייגע יותר, במיוחד בגבול הקמבודי.

 

כסף

המטבע המקומי הוא דונג (Dong). כדאי להגיע לוייטנאם עם דולרים במזומנים ובהמחאות נוסעים, ולהחליפם לדונגים בעת הצורך. אין להכניס יותר מ-3,000 דולר למדינה. בכרטיס אשראי ניתן להשתמש רק בבתי המלון ובחנויות הגדולות. המרת מטבע אפשרית בכל בתי המלון. טיול חסכוני, הכולל לינה באכסניות זולות ואכילה במזנונים, יעלה עשרים דולר ליום בממוצע לא כולל עלויות הנסיעה בתחבורה ציבורית. טיול ברמה גבוהה יותר יעלה כ-65 דולר ליום. מחירי הארוחות נעים בין דולרים ספורים לארוחה זולה וכ-20 במסעדה יקרה יותר. חדר זול יעלה בין 3 ל-10 דולר ואילו חדר במלון יקר יעלה כ- 50 דולר לאדם.

 

אקלים

וייטנאם משתרעת על טווח גדול של קווי רוחב ולכן אקלימה מגוון. קשה להחליט מתי הכי כדאי לטיל, כיוון שבאותו הזמן שבאזור אחד יורדים גשמים, באזור אחר זורחת השמש. באופן כללי, הצפון די קריר, ובדרום האקלים טרופי.

העונה הגשומה בדרום נמשכת בין מאי לנובמבר, והעונה היבשה בין דצמבר לאפריל. באזור החוף המרכזי העונה היבשה נמשכת בין מאי לנובמבר, והעונה היבשה בין דצמבר לאפריל. 

באזור החוף המרכזי העונה היבשה נמשכת בין מאי לאוקטובר, והרטובה בין דצמבר לפברואר. באזורים הגבוהים קריר הרבה יותר, ובחורף הטמפרטורות יורדות אל מתחת לאפס. 

בצפון שורר חורף קריר ורטוב בין נובמבר לאפריל, וקיץ חם בין מאי לאוקטובר. בין יולי לנובמבר עלולות סופות טייפון לפגוע באזור הצפון והמרכז.

 

 

בריאות

יש להיוועץ בלשכות הבריאות המחוזיות לגבי חיסונים.

שרותי רפואה מערביים ניתנים רק בסייגון והאנוי, לפיכך מומלץ להיעזר בביטוח נסיעות לחו"ל באופן אישי.

אין לשתות מים מהברזים אלא מבקבוקים בלבד. יש להזהר מרמת הניקיון במסעדות.

מילת אזהרה נוספת: תעשיית הזנות פורחת והאיידס די נפוץ.

 

תחבורה

נהיגה בוייטנאם בלתי אפשרית, אלא עם רכב שכור ונהג מקומי. בערים ניתן לשכור אופנועים, הנהוגים בידיהן האמונות של וייטנאמיות חביבות (ראו הוזהרתם: גם זונות הכרך נוסעות בטוסטוסים ומשווקות סחורתן). נסיעות קצרות אפשר לעשות בריקשה. סיקלו (ריקשה ממונעת) או מונית.

טיסות הפנים במדינה די יקרות, ומגיעות לסייגון, ערי המרכז דאננג והואה, ערי הצפון האנוי והייפונג והערים נה טראנג ודאלאת.

אפשרות אחרת היא האוטובוסים, שהם אמנם זולים, אך איטיים וצפופים. הרכבות איטיות אפילו יותר, אך צפופות פחות. מטיילים רבים מעדיפים להתארגן בקבוצות, לשלם קצת יותר ולשכור מיניבוס פרטי עם נהג.

 

יהדות

אין בוייטנאם קהילה יהודית. בערים הגדולות חיים כמה עשרות יהודים וישראלים, אך הם אינם מאורגנים כקהילה ואין כל שרותי דת או אוכל כשר. לעיתים יש התארגנויות ספונטאניות בחגים. מומלץ להתקשר לשגרירות לברר.