כתבות     בתי מלון     מוזיאונים     אירועים     ילדים     כרטיס ביקור     מסעדות    

דיסקברי טיול עולמי | טיול להאנוי, בירת וייטנאם

 

האנוי הבירה הוייטנאמית היא מזיגה מעניינת בין מזרח למערב, בין חדש לישן, בין מסורת  וקדמה


כתב וצילם: זאביק רילסקי


 

האנוי ממוקמת בדלתא הגדולה, על שפת הנהר האדום. כאן, על פי האגדה, הגיח דרקון זהב עצום ממי האגם אל הרקיע. כיום האנוי מהווה בירה פוליטית ומנהלית של וייטנאם המאוחדת, אך עברה העתיק ניכר בה היטב. לצד האזורים המודרניים, ניתן לראות מבנים בסגנון צרפתי, זכר לעברה הקולניאלי, סמטאות מסורתיות, שכונות צפופות ואגמים קטנים המוקפים במקדשים, פגודות וגנים.

 

בתים ומבנים קולוניאלים בעיר העתיקה. צילם: עמיקם שרון
בתים ומבנים קולוניאלים בעיר העתיקה. צילם: עמיקם שרון


על פי האגדה, העיר הוקמה בשנת 1010 על ידי המלך לי טיי טו, שראה דרקון זהב עצום עולה ממי האגם אל הרקיע ממעל. בעקבות כך הוא החליט להפכה לעיר הבירה, וקרא לה טאנג לונג (הדרקון העולה), שם ששונה לטונקין כשהשפה הוייטנאמית עברה לטיניזציה. האנוי, שמה הנוכחי, משמעו גדת הנהר.
ההיסטוריה של האנוי מרחיקה אלפי שנים אחורה, אל ימי תחילת התרבות האנושית בחבל זה של העולם. היא החלה את דרכה ככפר דייגים על כלונסאות. לאחר שהפכה לעיר הבירה, הוקמה בלבה העיר הקיסרית האסורה, בה חיו בשלווה הקיסרים, נשותיהם ופילגשיהם, מוגנים על ידי המשמר המלכותי. שלושה מארבעת שערי העיר עדיין עומדים על תילם, ומשמרים בשמותיהם סממנים סיניים: שער השגשוג, שער הסגולה הנפלאה ושער המזל. השער הרביעי, שער האושר הנעלה, לא שרד.

 

גשר יפני בהאנוי. באדיבות נופר  נופש וטיולים
גשר יפני בהאנוי. באדיבות נופר נופש וטיולים


מבני העיר כללו בעיקר פגודות וביתנים. השינוי האדריכלי בה, שבא יחד עם השינוי הכלכלי, חל במאה ה-17, כאשר סוחרים מערביים החלו להתדפק על שעריה. הולנדים, פורטוגלים וצרפתים הביאו עמם את בשורת המערב. הבניינים הקולוניאלים בעיר בעלי החזות המערבית צרפתית, מהווים עדות אילמת  ומרשימה למדי לתקופה זו. לצד סממני המערב, תמצאו בהאנוי סמטאות מסורתיות, שכונות צפופות, שווקים ודוכנים. 
לצורך הכרות עם העיר ותושביה, מומלץ לצאת לסיור על שפת האגם ובמקדשי נגוק סון, טראן קוק ומקדש הספרות שבו התחנכו המלומדים המקומיים. אומנם בפגודת העמוד הבודד ובמואוזילאום של הו צ'י מין משתרך טור ארוך של בני נוער ותלמידים, אך כדאי להתאזר בסבלנות ולא לוותר על הביקור בהם.