כתבות     בתי מלון     מוזיאונים     אירועים     ילדים     כרטיס ביקור     מסעדות    

וייטנאם - היסטוריה

דור אחרי המלחמה, שאזכורה עדיין מעלה זיכרונות מרים של קרבות עקובים מדם, הופכת וייטנאם לארץ תיירותית יפהפייה וייחודית, המושכת מטיילים שמחפשים מפגש אותנטי ואמיתי עם מראות דרום מזרח אסיה


כתב וצילם: זאביק רילסקי


המטייל בוייטנאם אינו יכול שלא לחוש בעושר המראות ובהיסטוריה המורכבת הזועקת מכל פינה: החל מהשפעות השלטון הסיני ועד לארכיטקטורה הצרפתית מימי הקולניאליזם.  לצד שרידי העבר, אי אפשר לפספס גם את סממני הקדמה, שהחלו להופיע עם תום המלחמה הקרה. גל של רפורמות שטף את וויטנאם, והארץ ששמה נקשר בשדות הקטל, הופכת לזירת תיירות פורחת.


על קצה המזלג

בשולי חצי האי של דרום מזרח אסיה, לחופי ים סין הדרומי, שוכנת אחת הארצות המרתקות ביותר ביבשת, וייטנאם. ההיסטוריה העתיקה של וייטנאם כוללת תרבות עשירה של אלפי שנים, ומתובלת במיתולוגיות ואגדות על דרקונים אכזריים, נסיכים אמיצים וגיבורים עשויים ללא חת.

ההיסטוריה המודרנית של וייטנאם ציורית פחות: שנים ארוכות של קולוניאליזם צרפתי, קומוניזם וכמובן, הטרגדיה הנוראה של מלחמת וייטנאם. הגאות והשפל בהיסטוריה האנושית של העם הוויטנאמי הותירו את רישומם בארץ האינגמאטית, כשהם מדגישים את השוני בין עבר להווה.

 

דור אחרי המלחמה, שאזכורה עדיין מעלה זיכרונות מרים של קרבות עקובים מדם, וייטנאם הופכת לארץ תיירותית יפהפייה וייחודית, המושכת טיילים שמחפשים מפגש אותנטי ואמיתי עם מראות דרום מזרח אסיה. 

לא מדובר במקום שופע אתרים מפורסמים או פלאי עולם. המבקרים מגיעים כדי לחוות את המרקם העשיר של חיי היום יום השלווים במרחבים הכפריים – חקלאים עטויים כובעי משולשים וילדים המובילים את עדרי הבאפלו בדרכם הביתה –  לצד החיים התוססים בערים הגדולות, הסואנות מנחילי אופנועים, ריקשות והמון אדם.
נופי וייטנאם הם שילוב של חופי ים מעוטרים עצי קוקוס, מפרצים תכולים מנוקדים בצוקי סלע, איוני אלמוגים וספינות סמפן המשייטות ביניהם: הרים ועמקים הנחצים על ידי פלגי מים, שבהם אלפי טרסות אורז בוהקות בשמש: ערים עתיקות, שבהן הזמן כמו קפא, ולעומתן בירות מודרניות, בהן מריצים קדימה את כלכלת המדינה.

 

איכרים מעבדים את אדמתם - וייטנאם

 

היסטוריה של קרבות

שנים רבות של שלטון סיני בוייטנאם, מהמאה  השלישית ועד המאה העשירית, הסתיימו במרידות והתקוממויות עממיות, שבסופן הושגה עצמאות. עד המאה ה-15 התפשטו הוייטנאמים דרומה והקימו את ממלכת צ'אמפה. בסוף המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17 הגיעו לממלכה המיסיונרים מאירופה. הצרפתים היו הראשונים שהצליחו לתקוע יתד ולהרחיב את השליטה המסחרית והמעורבות הדתית באזור. ההשתלטות הזרה לא עברה בשתיקה, והוייטנאמים הגיבו ברדיפות קשות. בעקבות הרדיפות התקיפה צרפת יחד עם הקולוניה הספרדית של הפיליפינים את הארץ וכבשה את סייגון. קיסר וייטנאם טודוק נכנע ללחץ המעצמות, ובשלהי המאה ה-19 נחתם הסכם חסות בין המדינות, אשר העניק לצרפת את אזור דלתת המקונג.

 

בית האופרה בהאנוי. באדיבות נופר  נופש וטיולים
בית האופרה בהאנוי. באדיבות נופר נופש וטיולים

 

ב-1925 ייסד המנהיג הקומוניסטי המכונה הו צ'י מין (מביא האור) את ליגת הנוער הוייטנאמית המהפכנית, וזרע את הזרעים הראשונים להקמת המפלגה הקומוניסטית. ב-1945, לאחר תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה, בקשו הצרפתים לחדש את שליטתם באזור, אך נהדפו על ידי כוחות הוייט מין בהנהגתו. שנים ארוכות של מאבק מול הצרפתים הסתיימו בועידת ז'נבה ב-1954, בה הוסכם על נסיגת הכוחות הצרפתיים וחלוקת וייטנאם לשתי מדינות, בצפון ובדרום, ביניהן הפריד נהר הקו בן – האי. בצפון הונהג משטר קומוניסטי ואילו בדרום הוקמה רפובליקת וייטנאם, בראשות אנגו דין דיים. למרות ההסכם, לא ויתר הו צ'י מין על חלום וייטנאם הקומוניסטית המאוחדת והמתח באזור נמשך.

בשנות ה-60 החלה המעורבות האמריקאית בוייטנאם. כמענה לסיוע הסיני והסובייטי לצפון, ומחשש להתפשטות הקומוניזם, שלחה ארצות הברית לוייטנאם כוח צבאי וממלכתי. במרץ 1965 נערך הקרב הראשון במלחמה. קרב הטט, בשנת 1968, סימן את נקודת המפנה במלחמה, שעד אז נטתה לטובת הכוחות האמריקאיים.
בעוד הוייטנאמים חוגגים את השנה החדשה, יצאו כוחות הוייטקונג (המורדים בדרום) למתקפה כללית על מאה ערים, בהן סייגון, בירת הדרום. בשנת 1973 הוכרזה הפסקת אש במסגרת הסכמי פריז, הצבא האמריקאי נסוג והשבויים האמריקאים שוחררו.

 

ב-1975 צבא הדרום החל להתפורר. כוחותיו ברחו, סייגון נכבשה וויטנאם ואוחדה תחת השלטון הקומוניסטי של הצפון. מאות אלפי אנשים נשלחו לעבודות כפייה, ואלפי פליטים נמלטו ממולדתם. הארץ לא שקטה, וב-1979 החלה לספוג גם התקפות מכיוון סין, בעקבות דיכוי המיעוט הסיני במדינה. 

עם תום המלחמה הקרה והתמוטטות ברית המועצות החלה התקרבות בין וייטנאם לארצות המערב. גל של רפורמות כלכליות שטף את המדינה, ורבים מהחקלאים עברו לעסוק בתעשייה, מסחר ותיירות.
בשל מיקומה הגיאוגרפי, שימשה וייטנאם כציר מעבר מצפון לדרום. חוץ מסחורות, חצו אותה גם רעיונות פילוסופיים, השקפות עולם, תרבויות, דתות, אמונות ודעות מגוונות, שנספגו בה. מהסינים ספגה וייטנאם את הדאואיזם והקונפוציאניזם, כמו גם את ההעדפה לפשטות, הסבלנות והכבוד לזולת. מקמבודיה ולאוס הגיע הבודהיזם, ואת בשורת הנצרות הביאו במאה ה-16 ספנים פורטוגליים. הם שהעניקו לארץ את השם הודו – סין, מאחר והיא ממוקמת במחצית הדרך ביניהן.

 

הקונפוציאניזם, הדאואיזם והבודהיזם התמזגו עם האמונות העממיות של הארץ ויצרו את הדת המשולשת טאם גיאה (Tam Gia). אך ללא ספק, המיזוג המיוחד, המוזר ויוצא הדופן ביותר הוא של כת הקאו דאיי נגו מין. את הכת ייסד איש רוח ומיסטיקן, אשר שילב סמלים בודהיסטיים, נוצריים ויהודיים (כמו לוחות הברית) עם ניחוח פאגאני. סמלה של הכת הוא העין הגדולה, החקוקה במקדשי הכת וקוראת לאנשים לתפילה.

בעיר טאי נין (Tai Nin), מאה קילומטרים ממערב לסייגון, פועל המרכז הרוחני של הכת. כיאה למרכז של דת המושפעת מכמה דתות שונות, הוא מעוצב כמקדש סיני, כולל עיטורי דרקונים וצבעוני כמקדשים הינדיים. לקראת הצהריים מגיעים למרכז כוהני הדת העטויים תלבושות ססגוניות בצבעי כחול, אדום ולבן, בהתאם למעמדם הדתי.