כתבות     בתי מלון     מוזיאונים     אירועים     ילדים     כרטיס ביקור     מסעדות    

דיסקברי טיול עולמי | טיול לצפון תאילנד


אי אפשר שלא לאהוב את תאילנד בכלל ואת הצפון בפרט, עם האנשים החיכנים, הנופים המדהימים, מזג האוויר הנוח, הטרקים ושבטי ההרים.  צפון תאילנד הוא אזור הררי הגובל במערב עם בורמה (מיאנמאר) ועם לאוס במזרח. ההרים מכוסים ברובם בעצי טיק ועצי רוז שכריתתם אסורה למעט באישור מיוחד


מאת : יפתח סנדלון

 

כ-70% מהשטח בצפון, הוא הררי ובעבר היה כולו מכוסה ביערות, דבר שהקשה על התחבורה ועל המסחר. כתוצאה מכך, העמקים הפוריים ואזורי הנהרות שגשגו, והיוו מוקד משיכה, לסוחרים ומהגרים מאזורים שונים. מתוך כך נוצר בליל השפות והתרבויות. 

עד הקולוניאליזם האירופאי במאה ה-19 (בומרה-אנגליה, לאוס-צרפת), היו מלחמות בלתי פוסקות בין בורמה לממלכות תאילנד-לאנה, איוטאיה, סוקותאי. כל אחת מהממלכות ניסתה להגביר את כוח צבאה על ידי "יבוא" של אנשים, מפרובינציות שכנות. 
בחצי השני של המאה ה-19 החלו להגיע לאזור סינים מהדרום, ומספר רב של אנשים ה"שאן" שעסקו בכריתת עצי הטיק. 
במאה ה-20 הגיעו לאזור שבטי ההרים מדרום סין ולבסוף הרבה אנשים עסקים תאילנדים ומערביים שמגלים עניין בכלכלה, ובאפשרויות הטמונות באזור. 

 

 

צילום: לשכת התיירות של תאילנד
צילום: לשכת התיירות של תאילנד


עמק הנהר פינג


העיר ציאנג מאי חייבת את קיומה לנהר פינג. הנהר החוצה את העיר, יצא את הדרך, בין ההרים המיורים עד לעמק הפורה. זו הייתה גם הדרך לקשרי המסחר בין סין ובורמה למפרץ סיאם. העמק הרחב, יכול היה לכלכל, כמות רבה של אנשים, שיצרו את ממלכת לנה (מיליון שדות). 
עמק הנהר פינג היה נתיב מסחר ארוך בין יונן (דרום סין) ואגן הצ'אופאיה (אותו נהר אדיר שזורם עד לבנגקוק, עובר דרכה ונשפך למפרץ תאילנד). התושבים הראשונים של העמק היו בני שבט לאווה כבר בתחילת הספירה הנוצרית, במרות ה-6-10, הגיעו לאזור בני שבט לאווה ה"מון". דרומית לצ'אנג מאי הקימו בני שבט ה"מון" את עיר המדינה הראשונה בעמק, המאה ה-8 וקראו לה למפון. 
בשנת 1296 המלך מנגראי מנהיג תאי כבש את למפון, ואח,כ הקים את הבירה החדשה של ממלכת לאנה (מיליון שדות). בצ'יאנג מאי ב-1296. 


המלך מנגראי


המלך החשוב ביותר הממלכות הצפון היה ללא ספק מנגראי (על שמו קרויה העיר צ'ינג ראי). הוא נולד בשנת 1239 בממלכת צ'יאנג סאן על גדלת המקונג, נצר לשושלת של מלכים ועלה לשלטון ב-1259. מנגראי היה ידוע בכריזמטיות שלו ומהר מאוד שלט גם בנסיכויות שכנות. כשכוחו עלה הוא העביר את הבירה לצ'יאנג ראי (1262) ושש שנים מאוחר יותר לפאנג. ב-1281 כבר את למפונג הדרומית יותר ששוכנת בעמק פוקה. הוא כבר את למפונג די בקלות בעזרת חבר קרוב בשם AIFA סוחר ממולח שהפך לשר הלמפון. דרך חבר משותף נוסף התיידד מנגראי עם ראמקמהנג מלך סוקותאי שהבטיח לו הגנה מדרום ואפשרות להפנות את כוחו לכיוון צפון. את הבירה הראשית והחשובה שלו הקים כאמור מנגרי ב-1296 בצ'יאנג מאי. 

מנגראי מת ב-1317 במרכז העיר מפגיעת ברק. הוא השאיר אחריו שלושה בנים, השני הוכתר תחתיו והשושלת המשיכה עד 1564. 


ממלכת לאנה


הבחירה בצ'אנג מאי הייתה בגלל המיקום ליד הנהר למרגלות ההר "דוי סוטפ" שמספק מים ועץ לכריתה. תקופת הזוהר של לאנה הייתה במאה ה-15. בזמן הזה שלטה הממלכה על אזור שכיום מוכר כצפון תאילנד, צפון מערב לאוס. מדינות שאון המזרחית של בורמה ודרום יונן (סין). לאינה נחלשה בעקבות מאבקים פנימיים ומלחמות הישרדות נגד ממלכת איוטאיה הדרומית, ובשנת 1558 נכבשה על ידי הבורמזים. רק ב 1774 הצליחו להדוף בפעם האחרונה  את הבורמזים בעזרת הסיאמים (התאילנדים) מתוך בורי. 


צילום: לשכת התיירות של תאילנד
צילום: לשכת התיירות של תאילנד


ממלכת סיאם והצפון


בעזרת הסיאמים החל צ'או קאווילה מלמפנג צ'או קאווילה מלמפנג ליישב מחדש את צ'יאנג מאי לאחר הקרבות וההרס. למקום הגיעו מקומיים ואנשים ה"שאן" (נקראים גם TAI YAI), ושבטים נוספים. לבסוף ב-1796 ייסדו מחדש את העיר. 
במאה ה-19, גברה ההתעניינות של המערב באזור, השופע עצי טיק. תנועה רבה של סינים ומערביים הגיעה לאזור בחצי השני של המאה הזו. ב-1892 סיפח המלך צ'ולאלונגקורן, מבנקוק את הצפון לממלכת סיאם. דחיפה חזקה למסחר עם בנקוק נתנה פתיחת תחנת הרכבת ב-1921. כל הדרכים צפונה לסין ובורמה נחסמו ולא נמצאות בשימוש כיום. 


שבטי ההרים

שבטי ההרים מחולקים לקבוצות ולתתי קבוצות על פי מוצאן: נתמקד כאן בששה שבטים הבולטים יותר בתאילנד. כל אחד מהם כאמור מחולק לתתי שבטים ולכל אחד לבוש שונה, צורת מגורים שונה, ולפעמים גם אמונות שונות. ל"לאהו", "אקא" ו"ליסו" שפה משורש דומה של השפות הטיבטיות בורמזיות. הם הגיעו לתאילנד מאזור יונן בדרום סין דרך בורמה. ה"מונג" וה"מין" (יאהו) מדברים את השפות מהשורש הטיבטי והגיעו מדרום מרכז סין דרך לאוס השכנה ממזרח. חמשת השבטים הגיעו לתאילנד בעיקר במאה ה-20 לאחר המהפכה הקומוניסטית בסין (1949), והשינויים הפוליטיים בבורמה (1962) ולאוס (1974). 
השבט ה-6 והגדול מכולם הוא שבט הקארן שרובו גם היום מתגורר בבורמה. 

 

תושבי השבטים כיום הם תושבי תאילנד לכל דבר, ובשנים האחרונות נעשו מאמצים כדי לשנות כמה מהרגלי החיים שלהם, כדי להתאימם לחוקים התאילנדיים. מציאת מקורות הכנסה חלופיים לגידול האופיום, בניית בתי ספר אזוריים בין הכפרים, לימוד מחזור זרעים והכנסת גידולים חדשים כמו תפוחי אדמה, קפה וטבק. מחזור הזרעים פתר את בעיית כריתת העצים: לפני כן היו כורתים עצים כדי לגדל ירקות, וכשהאדמה לא הייתה מספיק טובה עקרו שטח נוסף. כיום בעזרת מחזור הזרעים וטיוב האדמה ניתן לגדל באותה החלקה שנים רבות.

 


סוקותאי (עלות השחר)


אם תשאלו תאילנדי מתי נוסדה תאילנד, הוא יגיד לכם בממלכת סוקותאי (1238). בתקופת סוקותאי חובר הכתבה התאילנדי ע"י המלך רמקמהנג. בסוקותאי נמצא פארק עתיקות שהוכרז ע"י אונסקו כאתר שימור היסטורי. בכניסה לפארק ניתן לשכור אופניים או ריקשת מונית ולהסתובב בין שרידי המקדשים. אלה בנויים בסגנון אופייני-צ'דים (פגודה) עם פרח לוטוס בקצה והרבה פסלים של בודהה בתנוחת ההליכה. לאחר הכניסה מימין ניצב פסל של המלך רמקהנג הגדול. בסוקותאי נערך מדי שנה הטקס המרכזי של פסטיבל "לוי קרטונג" הנחגג בחודש נובמבר. 



צ'אנג מאי (העיר החדשה)


העיר נוסדה ע"י המלך מנגראי כבירתו החדשה ב-1296 על גדת נהר מהפינג (אחד מהיובלים של הצקאופריה שחוצה את מנקוק). כיום צ'יאנג מאי היא מוקד משיכה לתיירים רבים ויש בה כמעט כל מה שיש לנבגקוק להציע עם יתרונות ברורים כמו: פחות לחות, פחות זיהום אויר וצפיפות קטנה יותר. 

לצ'יאנג מאי ניתן להגיע מבנגקוק באוטובוס ממוזג, רכבת או טיסה ישירה. במרכז העיר פועל מדי ערב שוק לילה, הגדול מסוגו במזרח הרחוק. בשוק ניתן למצוא שפע של סחורה כגון: שעונים כמעט אמיתיים, בגדים, ומזכרות, ניתן אפילו להכין שלט עץ חרוט בעברית., העיקר חשוב להתמקח עם חיוך. מומלץ לא להתעצל ולקום בוקר אחד קצת יותר מוקדם (בערך ב-6:30), כדי לראות את טקס הבאת המנחה בכניסה לאוניברסיטה או בשוק ליד שער פילה. הנזירים יוצאים בבוקר כשבידיהם מין קערה כדי לאפשר לאנשים להגיש להם מנחה ולקבל ברכה.

 

 

צילום: לשכת התיירות של תאילנד
צילום: לשכת התיירות של תאילנד


דוי סוטפ

מערבית לצ'יאנג מאי, על הר דוי סוטפ (1675 מ') שמשקיף על העיר, נמצא המקדש - "ווט פראטאט דוי סוטפ" - אחד מהמקדשים החשובים בתאילנד. האגדה מספרת כי המלך שקיבל שריד של הבודהא, חיפש מקום לבנות מקדש. הוא החליט לשים את העצם על גב של פיל וזה צעד במעלה ההר. לפני הפסגה הסתובב הפיל שלושה סיבוביםם נצח ומת. המקום שבו נפל הפיל בנו את המקדש ב-1383. 

אל המקדש אפשר להגיע ב"סונגתאו" (שפירושו שני ספסלים) – שהוא מין טנדר מונית. בדרך מפותלת, כשבסופה 306 מדרגות, שתחומות בין נחש הנגה המיתולוגי. כמו כן ניתן גם לעלות במין מעלית מיוחדת. במקדש ניתן לקבל ברכה מנזיר מקומי וללמוד על חיי בודהא, בעזרת ציורי הקיר, ולצפות על העיר. 


דוי אינטאנון


דורמית לצ'אנג נמצאת שמורת הטבע דוי אינטון. בשמורה סידרה של מפלים מרהיבים, שדות אורז ומספר כפרים של שבטי ההרים. לפני הפסגה נבנו שני צ'דים לרגל הגיעם של המלך והמלכה לגיל 60 (חמישה מחזורי חיים לפי המחזור הסיני), הוא ב-1987 והיא ב-1992. יש האומרים כי הפרשי הגובה בין הצ'דים הוא כהפרש השנים ביניהם – 5. בפסגה (הגבוהה בתאילנד - 2576 מ') נמצא מרכז מבקרים, והתחלת מסלול הליכה בו ניתן לחוש את צפיפות היער והלחות שבו. 



 

צילום: לשכת התיירות של תאילנד
צילום: לשכת התיירות של תאילנד



אזור סאנקמפנג

 
מזרחית לצ׳יאנג מאי נמצא מרכז עבודות היד הגדול בתאילנד. לאורך הרחוב הראשי של סאנקמפנג אפשר למצוא בתי מלאכה ואולמות תצוגה, של מיטב האומנות תאילנדית:
שמשיות - כאן נוכל לראות איך מייצרים נייר מקליפת עץ ה״סא". ואותו מחברים למנגנון ההפעלה של השמשייה או המטריה והמניפה. בסוף"פס הייצור" יושבים הציירים המוכשרים, שמציירים על גבי השמשיות הם מוכנים תמורת סכום סמלי לצייר לכם גם על התיק או החולצה.

משי - את המשי התאילנדי, "דחף" אמריקני בשם ג׳ים תומפסון, שנעלם בנסיבות מסתוריות. ניתן לראות במפעלי המשי, את תהליך יצור המשי מהתולעת הקטנה ועד המוצר הסופי. מומלץ לבקר במוזיאון המשי שנפתח בביתו של תומפסון בבנגקוק.

גילופי עץ - תעשיית רהיטי וקישוטי העץ, מתבססת על שני סוגי עץ עיקריים: טיק ורוז (אדום יותר). כדאי לראות איך האומנים מגלפים בעץ, ואיך מטביעים בתוך עץ הרוז את קישוט הפנינה. באולמות התצוגה מערכות ריהוט ופסלונים מדהימים.

לקה - כאן מראים לנו, איך מייצרים מוצרי נוי שונים מעץ או מבמבוק, וכיצד מצפים אותם בשכבות רבות של לקה. את המוצר הסופי מקשטים בעלעלי זהב, בצדף.

תכשיטים - ישנם כמה בתי מלאכה לייצור תכשיטים מכסף, זהב או אבנים טובות, שנמצאות במכרות בדרום תאילנד. כמו־ג׳ד (ירקן) וספיר בשלל צבעים.


אזור מה סא


צפונית לצ׳אנג מאי נמצא אזור מהסא. שם לצידי הכביש נמצאות: חוות נחשים, חוות סחלבים - (הפרח הלאומי של תאילנד), וחוות פילים גדולה.  בה ניתן לרכב ולראות מופע ורחיצה של פילים מאולפים.


הדרך מצ'יאנג מאי לצ'יאנג ראי


מצ׳יאנג מאי לצ׳אנג ראי הצפונית, ניתן להגיע בשתי דרכים, אחת קצרה יותר דרך וויאנג פפאו והשניה דרך טאסון.


הדרך הקצרה - אם בחרתם לנסוע בדרך הקצרה יותר (כ-3 שעות נסיעה). תוכלו לעצור במעיינות החמים של אזור וויאנג פפאו. שם יש נביעה של מים כמעט רותחים. והמקומיים מבשלים בהם ביצי שליו, ותרנגולות - מומלץ עם סויה. כיאה לתאילנד, ליד המעיינות יש שוק גדול של עבודות עץ, שרוולים ופיצ׳פקס.
ניתן בהמשך, לעצור באחת מטחנות האורז האזוריות. שם תוכלו לראות כיצד מטפלים באורז, מרגע הגיעו מהשדה ועד לאריזתו בשקים. בשלב הראשון מפרידים את המוץ (הקליפה) ואח״כ משייפים את גרגר האורז המלא כדי לקבל את האורז הלבן. (תאילנד היא אחת מיצואניות האורז הגדולות בעולם יחד עם ויאטנם וארה״ב). מומלץ לעשות הפסקה ב״צ׳ארין רסורט״, כ-40 דקות לפני צ׳יאנג ראי בצד ימין. שם מכינים עוגות פאי מדהימות במבחר טעמים.

הדרך הארוכה - עם בחרתם לנסוע דרך טאטון. כדאי לעבור דרך אזור מהטאנג. לרכב על פילים באזור קסום. בין מטעי בננות ושדות אורז. ואח״כ לחזור על גבי כרכרות שוורים אם זה לא הספיק אפשר גם לעשות רפטינג על נהר המהטנג (לעטוף בניילון מצלמות ודברי ערך).
בהמשך הדרך העיר פאנג, ואחריה העיר טאטון על גדת נהר ה״קוק״ שם ניתן לשכור רפסודה לחצי יום שיט עד לצייאנג ראי. הדרך היבשתית לצ׳יאנג ראי עוברת דרך אזור דוי מה סלונג. הדרך מקסימה, הרים ירוקי עד משובצים בכפרים קטנים. באחד מכפרי שבט ה״אקה״ ניתן לצאת לטרק קצר בשביל פילים יפהפה עד לבתי שבט ארוכות הצוואר.

 
צילום: לשכת התיירות של תאילנד
צילום: לשכת התיירות של תאילנד

 

 צ'יאנג ראי


העיר על שם המלך מנגראי (שבנה גם את צ׳יאנג מאי). שוכנת על גדת נהר המקוק, שהוא אחד מיובלי המקונג (הלוואי עלינו יובל כזה). זוהי נקודת מוצא טובה לטרקים באזור להכרת השבטים ובעיקר לסיבוב   משולש הזהב. אפשר לצאת בשיט מדהים במעלה הנהר (ממלון רימקוק) משך כ-40 דקות עד לשבט הקארן. שם ניתן לרכב על פילים וגם לשמוע את הילדים מספרים על דודו טופז.


סיבוב משולש הזהב


לאחר כ-40 דקות נסיעה צפונה, נפנה מערבה לפי השילוט ל"דוי טונג״ (פסגת הדגל). אזור ההר הוא חלק מהפרויקט של המלכה האם, למתן אזרחות לשבטי ההרים, ומציאת מקור פרנסה חלופי לגידולי האופיום. בפסגה גנים יפיפיים שמעוצבים מחדש מדי מספר חודשים. מהכביש הראשי, ממשיכים עד לעיר הגבול עם בורמה־מהסאי- הנקודה הצפונית ביותר של תאילנד. הגבול הוא הגשר מעל נהר המהסאי, ועליו עוברים בשעות היום בורמזים לצורכי מסחר. במקום שוק בורמזי עם מוצרי אלקטרוניקה ואופטיקה מזויפים. מעבר הגבול נסגר לעיתים תכופות על פי היחסים בין תאילנד לבורמה. כחצי שעה נסיעה מזרחה מהמהסאי נמצא מפגש הגבולות בין תאילנד בורמה ולאוס־ משולש הזהב. באזור גידלו את פרח הפרג וממנו יצרו את האופיום. אומרים שעבור האופיום היו משלמים בזהב טהור ומכאן שמו של האזור. משולש הזהב אולי מאכזב ברגע הראשון למי חשב לראות שם מסחר גלוי באופיום. האזור ידוע כאחד הצמתים החשובים בעולם למסחר באופיום אך כיום חל איסור מוחלט על גידול ומסחר בסם. הצבא התאילנדי מדי פעם עורך פשיטות על השדות ומשמיד אותם. עונשים קשים עד גזר דין מוות ניתנים בתאילנד על מסחר בסמים ורק המלך יכול לחון את הנאשם. את האופיום מפיקים מההלקט של פרח הפרג.

ידוע כי כבר במאה השביעית לפנה״ס השתמשו היוונים במיץ הפרג לצורך שיכוך כאבים ולהרגעה.
המגדל של הפרג לוקח סכין מיוחדת ו״פוצע״ את הלקט, ומהלקט מופרש נוזל חלבי שאותו אוספים. הנוזל הופך כעבור זמן קצר לצמיגי ובעל צבע חום כהה. החומר הוא האופיום הגולמי. מאופיום שעבר עיבוד וזיקוק נוספים מפיקים סמים נוספים כגון הרואין ומורפיום.


מוזיאון האופיום


ליד הירידה לשיט, במשולש הזהב, נמצא מוזיאון האופיום. שם אפשר לראות את כלי העבודה לייצור הסם, ואת צורות השימוש בו כולל אביזרי עישון. מי שמממן היום את המלחמה בגידול ושיווק הסם, הן מדינות המערב. שבעבר עודדו את גידולו לצרכים הפרטיים שלהם. אנגליה למשל שיווקה לסין כמויות אדירות של אופיום כדי לממן את קניית המשי והתה. כשסין התנגדה פרצו מלחמות האופיום, אשר הגיעו לכיבוש האי הונג קונג והפיכתו לבריטי. הצרפתים שלטו במסחר הסמים בויאטנאם, ואחריהם האמריקאים בתקופת המלחמה.

מומלץ לראות את הסרט ״אייר אמריקה" (עם מל גיבסון), שם אפשר להבין, איך הצבא האמריקאי, בזמן מלחמת ויאטנם, עזר לטייקוני סמים באזור לסחור בסמים בתמורה לכסף שאיתו מימנו מפקדי הצבא פעולות שהקונגרס לא אישר. 
את הסרט הסריטו באזור מה הונג סון, מערבית לצ׳יאנג מאי על גבול בורמה. תעשיית הסרטים בתאילנד מפותחת בין השאר בזכות סרטי המלחמה הרבים שצולמו בה.

הגבול הטבעי בין תאילנד ללאוס, הוא נהר המקונג (אם כל הנהרות) האדיר, שספיקתו בשיא - 16,000 מ״ק בשניה. מומלץ לשכור סירה ולשוט עליו. שטים תחילה לאורך הגדה של בורמה. על הגדה בנו יזמים תאילנדים קזינו מפואר (בתאילנד ההימורים אסורים למעט לוטו וספורט). אח״כ עוברים לגדה המזרחית ושטים לאורך חופי לאוס. לאוס היא אולי האחות הצעירה של תאילנד, תושביה מאירי פנים ושפתם דומה.

נהר המקונג הוא ה-12 בעולם מבחינת כמות המים שזורמת בו (אמזונס ראשון). מקורותיו בטיבט בגובה 5000 מטר, והוא זורם דרך סין, בורמה, לאוס, תאילנד, קמבודיה וויאטנם. שם הוא נשפך בדלתת ״תשעת הדרקונים״ לאוקינוס הסיני. הנהר זורם לאורך 4,200 ק"מ ומשמש נתיב תובלה ומקור השקיה לשדות אורז רבים. הנהר נקרא בשמות רבים והמוכר הוא ה״מקונג״ - אם הנהרות. 

האיים במרכז המקונג, באזור הזה, שייכים ללאוס. על אחד מהם ישנו כפר קטן שם אפשר לעגון עם הסירה, לקנות ויסקי מקומי (אפשר בכסף תאילנדי) ולשלוח הביתה גלויה למזכרת.

 

הפסטיבלים של הצפון


הצפוניים כמו שאר התאילנדים מוצאים כל סיבה למסיבה. אם זה החריש הראשון לפני זריעת האורז. אם זה פסטיבל למטריות, לפילים ולנזירים או יום הולדת למלך ולמלכה (יום האם). עד לשנת 1940, חישבו התאילנדים את לוח השנה שלהם, בערך מחודש אפריל לפי הירח (כמו בישראל), כך שתאריכי החגים משתנים משנה לשנה. כיום משתמשים בחודשים הלועזיים ובשנה התאילנדית שמתחילה ב-543 לפנה"ס - הולדת בודהה.


הפסטיבלים החשובים ביותר


פסטיבל הפרחים של צ׳יאנג מאי

באחד הבקרים של תחילת חודש פברואר, יוצאת לאורך רחוב טאפה, תהלוכה מדהימה של כרכרות מקושטות בפרחים. כפי שרק התאילנדים יודעים לקשט כל גוף שמכבד את עצמו, מחברות תעופה דרך בתי ספר ובתי מלון מעצב כרכרה. על הכרכרות יושבות יפות הצפון, בתחילת התהלוכה יושבים גם נציגים של בית המלוכה.

 

פסטיבל לוי קרטונג

בחודש נובמבר כשהירח מלא נחוג החג המרשים ביותר. התאילנדים יוצרים סירות זעירות (קרטונג) מעלי בננה. בתוכן מניחים קטורת, נר פרח ומטבעות. משיטים אותן בנהרות ובאגמים כדי לשלח את המזל הרע, להודות לאל הנהרות יש הטוענים גם להפסקת הגשמים. בשלושת ערבי הפסטיבל מפריחים בצפון ״קומלוי״, מין בלון פורח והשמים של צ׳יאנג מאי מלאים בהם. זיקוקי דינור מכל עבר משלימים את השמחה הגדולה בעיר.

 

פסטיבל סונגקראן

זהו ראש השנה התאילנדי, החל בערך באמצע אפריל. הפסטיבל נערך 3 ימים ומתחיל ביום האחרון של השנה שנגמרה. אחת החוויות הגדולות של הפסטיבל היא: להסתובב ברחובות, ולראות את המקומיים (אפשר להצטרף), מתיזים זה על זה כמויות אדירות של מים, בעזרת רובי מים וצינורות. ומי שלא ראה שמחת סונגקראן לא ראה שמחה בימיו.