כתבות     בתי מלון     מוזיאונים     אירועים     ילדים     כרטיס ביקור     מסעדות    

פסטיבלים ואירועים - תאילנד


קפיצה קטנה לתאילנד (Thailand) הממלכה הקסומה, המורכבת מיופי אינסופי, מיסטיקה, מסורות ופולקלור, וכמובן שפע של פסטיבלים: מפסטיבל הפרחים הססגוני והריחני ועד לפסטיבל הירח המלא ששורשיו מתחילים אי שם לפני למעלה מ-800 שנה. טיול בממלכת סיאם


כתב: יוסי ברגינסקי

 

אני נוהג לומר לנוסעים לתאילנד ואף לנוסעים מנוסים שכבר ראו עולם, כי כל מה שהם מכירים מהמערב לא דומה במאומה למה שהם צפויים לראות בתאילנד. הריחות, השפה, האנשים, הפולחן, הארכיטקטורה, המוסיקה, האוכל – בקיצור הכל – שונים בתכלית מהמראות אליהם התרגלנו. על כן אני ממליץ לבצע, כמו במחשב, פעולת 'reset, ולהגיע עם ראש פתוח על מנת לספוג את האווירה והקסם במלוא עוזם.

שטחה של תאילנד הוא כ-510,000 קמ"ר וחיים בה למעלה מ-60 מיליון תושבים. עיר הבירה היא בנגקוק (בפי המקומיים היא נקראת קרונג טאפ – כפר שזיפי הבר. השם התאילנדי המלא מכיל 28 שמות אשר מיקמו אותה במקום הראשון בספר השיאים של גינס, כעיר בעלת השם הארוך בעולם).
מספר התושבים בבירה, הוא כ-11 מיליון. זוהי עיר שאדריכלים רבים בעולם אומרים כי היא "סיוט לכל מתכנן ערים". למה בעצם? – אם נחזור אחורה לתחילת המאה ה–20, נגלה כי אז חיו בה רק 300,000 איש, לכל היותר. הפיתוח האורבני לא הדביק את קצב ההגירה הפנימית אליה, והתוצאה: עיר לא מתוכננת אשר טלאים רבים נתפרו עליה ואולי זה מה שהופך אותה למרתקת כל כך!
חלק מקסמיו של המזרח בכלל ותאילנד בפרט, נעוץ בתרבות ובמנהגים השונים כל כך מהמקובל במערב. הפסטיבלים השונים הנערכים בתאילנד מידי שנה ונחגגים ברוב פאר והדר, על פי כל כללי הטקס, מוכיחים זאת אחד לאחד. השתתפות או צפייה בהם מהווים הצצה לתרבות מסקרנת, פולקלור והווי מקומי. הנה כמה מהפסטיבלים היפים והחשובים בתאילנד.

 

 פסטיבלים ואירועים - תאילנד


 פסטיבל הפרחים בצ'אנג מאי (Chiang Mai Flower Festival)
בשבת הראשונה של חודש פברואר, בכל שנה, מתקיים פסטיבל ססגוני מאין כמוהו בבירה הנפלאה צ'אנג מאי. העיר אשר  מונה כרבע מיליון תושבים, הנה בירת המחוז הנושא את אותו השם, ובו חיים כ-2 מיליון תושבים. צ'אנג מאי משמשת גם כמרכז מנהלתי ואדמינסטרטיבי לענפי החקלאות הרבים המאפיינים מחוז זה. ענף מרכזי בפרנסת התושבים הוא גידולי הפרחים. פרח האורכידיאה (הסחלב) נחשב ובצדק, ליהלום שבכתר. רובנו מכירים את הפרח בצבעים של ורוד לבן. אבל בפועל, ישנם למעלה מ-1000 (!) זנים בעלי צבעים שונים  של סחלבים. בחממות רבות סביב העיר (ניתן לבקר בכולן) מגדלים את כל מיני הפרח האקזוטי, שמשמש למטרות שונות ומשונות, כגון: מתן מנחות במקדשים, מנחה ל"בתי הרוחות", קישוט הבית ועוד. אז למה "פסטיבל הפרחים"? זוהי מסורת מרהיבה למדי, שנמשכת עשרות שנים, במטרה להגביר את התיירות לאזור ולהציג לראווה את הישגי המקומיים. 
ההכנות הסופיות מתחילות בלילה, במקומות ריכוז מוגדרים, אליהם מגיעים כלי הרכב עליהם ייבנו במות מפוארות. כולם לוקחים חלק בהכנות הקדחתניות: נגרים, אמנים, שוזרי פרחים, מעצבים  וצוות לוגיסטי גדול שאחראי על ניהול ההפקה כולה. על פי תכנון מראש בונים את המעטפת החיצונית של העיצוב הנבחר ומרכיבים על כלי הרכב. האלמנטים העיצוביים, אגב, לקוחים מתוך הדת, המסורת, החיים והממשל. את לוחות העץ על גבי המשאיות מצפים בקלקר ובו נועצים את הפרחים בשלל צורות וגוונים.
לקראת השעה 7:30 בבוקר, מתייצבת שיירה ארוכה בצד המזרחי של גשר "נוואראט" המקשר בין שתי גדותיו של נהר הפינג החוצה את העיר מצפון לדרום. בצדו המערבי של הגשר מוקמת במת כבוד מרכזית ועמדת שידור לכל אמצעי התקשורת הלאומיים והבינלאומיים אשר יסקרו את האירוע השנתי. 
ראשי המדינה והמחוז, שגרירים ועוד אנשים חשובים, תופסים את מקומם על הבמה כשרבבות הצופים מתייצבים משני צידי הכביש וממתינים. בשעה 8:15 ניתן האות, ולאחר נאומי הפתיחה מתחיל המצעד המשלב בתוכו, מעבר לפלטפורמות המקושטות, גם תזמורות רבות, זקני העיר רכובים על ריקשות, מכוניות "ענתיקות" לרוב, כשעליהן יושבות מלכות היופי שיתחרו בערב על התואר הנכסף. 
האווירה מחשמלת. המוזיקה המתנגנת ברמקולים, הרוכלים המוכרים מכל הבא ליד, המיצגים הססגוניים החולפים מול הצופים במשך כ-3 שעות, בהן לא מפסיקים לקרוא קריאות התפעלות, העין לא שבעה מהמראות והמצלמה לא חדלה לתקתק. בתום התהלוכה מרכזים את כל בימות התצוגה למינהן ליד חומות העיר העתיקה של צ'אנג מאי בקרבת שער "טאה–פה" כדי לאפשר גם למי שהחמיץ את המצעד לראות את המיצגים היפים. 
הפסטיבל יתקיים השנה בין ה-1 בפברואר ועד ה-3 בחודש.
 
 פסטיבלים ואירועים - תאילנד

 


פסטיבל לואי קטונג (Loi Krathong Sao (Festival of Lights
בליל ירח מלא ראשון של חודש נובמבר מתקיים הפסטיבל המיסטי של תאילנד. למעשה מדובר בפסטיבל עתיק ששורשיו מתחילים אי שם לפני כ-800 שנה. 
שורשי החגיגה נעוצים בעיר הבירה הראשונה, מתוך ארבע הבירות ההיסטוריות של תאילנד – סוקותאי. העיר ממוקמת בצפון, בציר הנסיעה הראשי בין בנגקוק לצ'אנג מאי במרחק של כ-500 ק"מ מצפון לבירה ו-250 ק"מ דרומית לצ'אנג מאי.
זהו פסטיבל ארצי שחוגגים אותו בכל רחבי המדינה במשך שלושה ימים של שכרון חושים אמיתי. 
הרעיון המרכזי של חגיגה זו הוא אמירת תודה לאלת המים "מאה–קונגה" על שפע המים, שהמטירה בעונה הגשומה, המסתיימת בתקופה זו. דרכים רבות נמצאו למתן מנחות לאלה האהובה. האלמנט הנפוץ ביותר הוא מין סירה קטנה, העשוייה מפלח של גזע עץ הבננה, אותו מקשטים סביב סביב בעלי בננה מעוצבים ברוב חן ובקיפולים אומנותיים. ננעצים בסירה פרחי סחלב, מקל קטורת ונר. את הסירה לוקחים למקור מים (נהר, ים, בריכה או אגם), ובלילה מדליקים את הקטורת והנר ומשלחים אותה במורד הזרם. תארו לעצמכם עשרות אלפי סירות השטות לאיטן במורד הזרם, כשהבהוב הנר מרצד על פני המים. זהו אכן מחזה מופלא! התאים מאמינים שאם בני זוג משגרים את הסירות יחדיו והן שטות קרובות זו לזו במורד הזרם עד להיעלמותן מטווח העין – אזי הזוגיות תלבלב לאורך שנים. אך אם הסירות תיפרדנה בזמן השיט – כנראה שהעתיד אינו ורוד כל כך.
הטקס המרכזי מתקיים עד היום בין חורבותיה של סוקותאי. זהו פארק היסטורי בו מצויות עשרות פגודות עתיקות ומקדשים הרוסים למחצה, באדיבות שכניה של תאילנד, הבורמזים. בין המבנים העתיקים נבנו יציעים, היכולים לאכלס 1200 צופים שלפניהם מגולל חזיון אור – קולי מתקדם ביותר ברמת הפירוטכניקה – פיצוצים, ברקים, סאונד סטריאופוני, כדורים פורחים בוערים, זיקוקים, וכמובן – מופע אמנותי של מאות משתתפים, המציגים מסכת, המתארת את מלכות סוקותאי והמלחמות מול האויבים הצרים עליה. 
המיצג מלווה בקריינות בשלוש שפות: תאית, אנגלית וצרפתית. בפארק עצמו חוגגים למעלה מ-100,000 מקומיים אשר הופכים את האירוע להפנינג ענק של אוכל, ביתני משחקים, תחרויות אגרוף תאילנדי וכמובן תחרות ה"לואי קטונג" (הסירה) היפה ביותר – תחרות הנושאת פרסים גדולים, אך בעיקר יוקרה וכבוד לבונה הסירה.

 


פסטיבל סונגקראן (Songkran in Thailand)
פסטיבל זה מציין את ראש השנה התאילנדי החל ב-13 באפריל. בזמן כתיבת שורות אלו חוגגת תאילנד את שנת 2549 מהיום בו הגיע בודהה לנירוונה. על מנת למנוע בלבול בין ראש השנה התאילנדי לעולמי הוחלט, כי השנה הבודהיסטית תוחלף ב-1 בינואר. נושא הפסטיבל הוא המים המטהרים. החוגגים נוהגים להוציא את פסלי הבודהה מהמקדשים ולהוביל אותם בתהלוכות ארוכות ברחובות, כשהעם כולו מתכנס ומתיז מים על הפסל. לאורך הנהרות הראשיים בצפון (נהר הקוק למשל) מקימים לונה פארק מימי שכל מתקניו מיועדים למשחקי מים. קשה ללכת ברחבות בלי להסתכן בהרטבה ("פצצות מים" בשקיות נילון – נשמע לכם מוכר?) אלו ימי שבתון במדינה כולל בתי הספר אשר סוגרים שעריהם אך מאפשרים להשתמש בחצרות לצורכי הפסטיבל והחגיגות המתלוות לאירועים הלאומיים הרבים, שמאפיינים את ימי הכיף הללו. 
בתקופת הסונגקראן חוגגים כולם, ובכלל זה גם המלך. לבית המלוכה יש מעגן מיוחד בבנגקוק ליד נהר הצ'אופיה החוצה את העיר. במעגן המיוחד מאוחסנות מחוץ למים הסירות המלכותיות (Royal Barge). סירות העץ המפוארות שמורות אך ורק לאירועים ממלכתיים. בימי הפסטיבל מוצאות ספינות המלך אל הנהר ובראשן הסירה "סופנה רונג" בה יושב המלך ושישים וארבע מלחים מצטיינים של חיל הים, אשר זכו בכבוד העצום, חותרים במשוטיה. 
מסביב משייטות עוד 6 סירות עץ יפהפיות ולאורך גדות הנהר עומד העם ומריע למלכו האהוב (כיום בן 79).
הפסטיבל נערך בין ה-13 ועד ה-15 באפריל.