דיסקברי טיול עולמי | הודו - חבל לדאק

טיול אל חבל לדאק שבצפון הודו,לוקח את המטיילים לאחד החבלים היפים והמרתקים בתת היבשת ההודית. ברוכים הבאים לסוף העולם

כתב וצילם: זאביק רילסקי

בצל פסגות ההימאליה בגובה שבין 3000 ל-5000 מ', משתרע אחד המחוזות המרתקים בהודו, מחוז לדאק. הבידוד הטופוגרפי של המדבר הסלעי החבוי בין פסגות ההימאליה על גבול טיבט, יצר קהילה ייחודית ושונה בנוף האנושי של הודו. יחד עם קאשמיר וג'אמו מהווים שלושת המחוזות את המדינה הצפונית בהודו. שילוב של פסגות מושלגות בלב מדבר, תרבות טיבטית עשירה, נהרות גועשים וכפרים מבודדים מעוטרים במנזרי מצוק בלב נאות מדבר מוריקים ואם יתמזל מזלכם תפגשו פסטיבל בודהיסטי ססגוני או טקס מקדש מקומי, זוהי לדאק.

"שנגרילה", "גג העולם", "גן העדן האבוד" ועוד תיאורים מליציים שנכתבו על ידי זרים מערביים אשר תרו וחיפשו אחר אוטופיה אנושית בהרי ההימאליה ורק במאה ה 18 החלו להתדפק על שערי התרבות הטיבטית. המושג "שנגרילה" עוצב על ידי אנתרופולוגים אירופיים כארץ לא נודעת אך השתרש בידע שלנו אודות המזרח עד כי רובנו חושבים כי זהו מושג הלקוח מתרבויות אלו.

המרחב הטיבטי הוא מהאזורים הקשים והקיצוניים בעולם. רוחות ומונסונים, קור עז, גובה רב ודלילות חמצן הופכים אותו לאזור קשה למחיה ויחד עם זאת אבן שואבת למטיילים, חוקרים ונוסעים שחיפשו בו את גן העדן האבוד, עמים וחברות אנושיות החיות בהרמוניה עם הסביבה והטבע ומתקיימות הרחק מן המהפכה התעשייתית והשפעת המערב.

האגדה מספרת שלפני שנים עלו חמישה דרקוני ענק מן הים וגרמו להרס רב בארץ ובעולם החי, אך יחד עימם חמש פיות ירדו מן הרקיע והכניעו את הדרקונים, שלום ושלווה שבו לארץ. לבקשת שוכני הארץ לא עזבו הפיות את העולם. מכוחן יבש הים ובמקומו נולדו שני חבלי נוף, המזרחי הירוק והמערבי המדברי. חמש הפיות הפכו לחמש פסגות אצילות המגנות על האדמה ומפרות את עמקיה בשפעת המים הזורמים.

מים במדבר

רמת טיבט ולדאק היו בעבר הגיאולוגי בתחתית אוקיינוס התטיס ששימש כחיץ בין יבשת אירואסיה ותת היבשת ההודית. שינויים גיאופיזיים בתחתית הים גרמו לעליית המסה הסלעית של רכס ההימאליה, ואכן בין סלעי האזור נמצאת תערובת מוזרה של מאובנים פרהיסטוריים מבטן האוקיאנוס ומיערות גשם מאובנים המעידים על תהליך ממושך של שינוי בין ים ליבשה.

פסגות ההרים מהוות מקור המים לעשרות אגמים תוצרי בלייה קרחונית, אגמים שהתקדשו על ידי תושבי האזור כמשכנם של הנאגות "רוח המים" שיש לסגוד להן ולהביא להן מנחות. מקצת מן האמונות בה לידי ביטוי גרפי בציורים עתיקים במנזרים המשמרים מסורות אילו ובאגדות המספרות על הקשר בין החיים והמים. כל האגמים נקראים צו ורובם אגמים כלואים המתנקזים לבטן האדמה או מתאיידים, ומהווים מקור משיכה למאות ציפורים המגיעים לשולי האגמים, בהם ברווזים, אווזים, לבניות.

צלליות הענק של הרכסים וההרים וצבע המים המשתנה בשל שינויי עומק המים מדהימים ויוצרים הרגשת בראשית, הגוונים המשתנים של כחול עמוק, ירוק צלול עד טורקיז וג'ייד נותנים לאגמים מראה של אבנים טובות הבורקות כשקרני השמש נוגעות באדוות הגלים.

בלב המחוז מתפתל אחד החשובים בנהרות עולם, האינדוס, פס כסף בין הגבעות החומות המסתירות סודותיהם, ערוץ החיים לחבל בו האקלים והרוחניות הם היסודות החשובים ביותר.

סנגה קאבב "העולה מפי האריה" נקרא הנהר בלאדקית, מקורותיו בהר קאיילאש, האולימפוס הקדוש בהרי טיבט, הוא יורד מרמת טיבט אל הרמה, חורץ את נופי הירח של לדאק, יוצר קניונים צרים, גועש בשאון מתחת לכפרים ציוריים התלויים מעל מצוקיו ונעלם מעבר לגבול עם פקיסטאן בדרכו אל הים בואכה קראצ'י.

בדרכו הפתלתולה בערבות לדאק מצטרפים אליו יובלים ופלגים בצבעים שונים. החשובים והמפורסמים הם הנוברה והזנסקר המוכרים כיעדי תיירות נפלאים לטיולים רגליים וטיולי ג'יפים. מי הטורקיז הירוקים תוצר הבלייה והשחיקה של הסלעים יוצרים מחזה מרהיב בלב הנוף הצחיח.

כמו רשת עדינה של עורקים וורידים מרושתים העמקים בצבעים משתנים של ירוק השדות ויבולי השעורה המצהיבים, כחול המים והשמים וחום ההרים והמרחבים בהרמוניה שבירה של מחזור העונות.

מאמינות בעת תפילה

נוודים וחקלאים

רק כ-25% משטחו של החבל רחב הידיים ראוי לעיבוד חקלאי, חקלאות ששימשה עמוד השדרה הכלכלי של הלדאקים, חלקם מעבדי אדמה וחלקם מגדלי בקר. החקלאות הלדאקית מבוססת על אחדות הכפר ועיבוד משותף של החלקות החקלאיות.

מראה בני הכפר עובדים ושרים יחדיו הוא מחזה נפוץ באזור. מקורות המים במחוז המדברי הם מי הפשרת השלגים ועונת הקציר בספטמבר, כשמאות כפריים יורדים אל השדות לעבודת האדמה, קציר, דייש ואיסוף היבול בשדות החיטה והשעורה.

באזורים גבוהים של הרמה עוסקים בני לדאק בגידול היאק ששימש אותם במשך דורות כמקור לשומנים, עור וצמר, ונוצר איזון כלכלי בין החקלאים ומגדלי הבקר. נקבת היאק נותנת חלב משובח לחביצת חמאה וגבינה המשמשים במטבח הלדאקי, הבשר מוחזק מתחת לקרח או תלוי ברוח הקרה לשימור מהווה מקור פרוטאינים לימות החורף, והצמר והעור משמשים ליריעות האוהל והבגד הלדאקי המסורתי. יחד עם היאק מגדלים כבשים עד לגבהים של 500 מ' ומגדלים את הצו, הכלאה מקומית של יאק ופרה. העולם החקלאי כלכלי באזור לדאק עובר שינויים משמעותיים בשנים האחרונות בהם דישון, הכלאות, השבחת זנים, עלייה ביבולים וכל אילו הם חלק מהשינויים העוברים על החברה והכלכלה, עלייה במספר התושבים וניצול המרחב החקלאי עד תום.

הדת הטיבטית

כצומת דרכים בין אסלאם ובודהיזם תושבי לדאק שייכים לשתי דתות אילו. האזורים המערביים באזור קארגיל, סורו ודרא הם בהשפעת האיסלאם, הקשמירי והפקיסטני ואילו המזרחיים המושפעים מהתרבות הטיבטית הם בודהיסטיים.

כמו בטיבט כך גם בלדאק הדת היא חלק מהמארג התרבותי והווי חיים וספוג בחיי היום יום של העמים החיים באזור. כאן ברמת ההימאליה הדת איננה ישות נפרדת ובלב התרבות מצויה האמונה בשחרור הנפש.

ברחבי לדאק פוגשים במנזרים בודהיסטיים ובצ'ורטן, סטופות קטנות לבנות המסמלות אתרי תפילה, מקומות מקודשים או אתרים בעלי חשיבות רוחנית. דגלי תפילה צבעוניים מעוטרים בקטעי תפילה ומנטרות המתנופפים ברוח תלויים באתרי דת או בפסגות הגבוהות, במעברי ההרים ובכפרים ומוסיפים צבע לנופי המדבר.

גלגלי התפילה הם הסמל הבלתי מוכרז של עולם התרבות הטיבטית. זרם מתמיד של עולי רגל מבקרים במנזרים ובמקדשים מסובבים את גלגלי התפילה ובכך מעלים את התפילות והבקשות לשמים. גלגלים קטנים וגדולים, גלגלים מושקעים או גליל פח פשוטים, גלגלים אישיים הנישאים בידי עולי הרגל וגלגלי ענק בכניסה לכפר או למנזר.

המנזר והנזירים

הדגם הבולט של אדריכלות דתית הם המנזרים, הגומפה, שכאילו צמחה מאדמת המדבר, בעלת סגנון טיבטי המדמה עיר קטנה מבוצרת תלויה על מצוקים נישאים המשמשים לה כהגנה, צבעי החול נראים כצבעי הסואה בשל השימוש באבן המקומית.

אל המנזר מטפס שביל תלול מתפתל בזויות עקלתון וממנו רשת שבילים הסתעפויות לכפרים באזור, בחלק התחתון של המנזר פזורים שכונות המגורים וכפרי שרותים שהיו למנזר עזרה ומשען.

בעולם הטיבטי משתלבים הרוחות, השדים והאלים אילו באילו ומופיעים כעיטורי צבע על קירות המקדשים מסמלים מאבקים קוסמיים ומלחמות מיתולוגיות או סצינות הסטוריות ודתיות.

כבר ממרחק ניתן להריח בריח האופייני למנזרים המשלב את ריח הקטורת המעורב בחמאת יאק ועשן ואילו נישאים למרחוק ויוותרו עימכם גם כשתעזבו את המנזר.

כמו בטיבט, כך בלדאק כמעט כל משפחה שולחת את אחד מבניה למנזר אליו משויך הכפר. בתחילה יהיה במעמד התלמידים הצעירים, הטירונים עד שיגיע תוך כדי לימודים לתואר בוגר, ראשו יגולח והוא יקבל את בגד הנזיר האדום. הנזירים משתתפים בכל עבודות המנזר בהם עבודות יום יום, פעילות חקלאית והעתקת כתבי דת מתוך הכתבים המקודשי של הקנגיור והטנגיור. במערכת של מבחנים יעבור התלמיד מדרגה לדרגה ויקבל מעמד גבוה יותר במנזר ובפר. הנזירים יהיו הקשר למארג החברתי בלדאק המחבר בין המנזרים והכפרים. הנזירים עוסקים ברפואה, מוסיקה ומשמשים כלמות, מורים רוחניים לתושבים ולעם. לאורך הכפרים נמתחים קירות אבן, מני רינגמו, כשעולי הרגל מניחים אבנים עליהם פסוקים ואמרות מקודשות כשהמנטרה הנפוצה היא קליגרפיה של המנטרה "הום מאני פאדמה הום" שמשמעו אני נותן מבטחי באל.

מרבית מתושבי לדאק לא ידעו קרא וכתוב וכך מרבית הרעיונות הרוחניים, הסטוריים, דתיים הופצו בציור ועל גבי טאנקות, שטיחי קיר שעובדו בתהליך מורכב ובצביעה בטכניקות ייחודיות. הטאנקות משלבות איורים היסטוריים מ12 האירועים העיקריים בחיי בודהא.

מקומיות בלבוש מסורתי

מנזרי לדאק

מנזר המיש, דגם קלאסי לאדריכלות לדאקית הוא מנזר הנטוי בנופי צוקים סביבו ובו פסטיבל המתקיים בסוף יוני. מעל המנזר תאי התבודדות ותצפית מרשימה על עמק האינדוס.

מנזר טיקסה שנחנך מחדש על ידי הדלאי למה ומשלב ציורי קיר ותצפית נפלאה מגג המבנה הצופה אל תשבץ ענק של שדות דגן וקטניות, מים זורמים והרים לבנים משתפלים במתינות אל החלקות החקלאיות. האולם המרכזי נמצא בחלקיו העליונים של המכלול ובו ממוקם פסל ענק וצבעוני של בודהא מאטריאה.

ארמון שיי ההרוס ששימש את הבירה הקודמת ובו פסל ברונזה של סאקמוני ולידו תגליפי הסלע המתארים אלים הינדים.

פסטיבלים בלדאק

העולם הטיבטי של לדאק החל להיפתח אל עולם המערב רק ב-1975, עובדה המציבה אותו בגבול השינוי של מסורות עתיקות שנשתמרו ובין זרמי ההשפעה, התיירות והטלוויזיה המתדפקים בחזקה על דלתות המסורת. המנזרים מהווים מוקדי משיכה רוחניים וחברתיים לעולי רגל ומהווים מוקד לפסטיבלים מקומיים. הפסטיבלים ישמשו הן כמפגש חברתי של קרובים ומשפחות מקצווי המחוז, לחיפוש אחר שידוכים, למסחר עממי ותחרויות ספורט ומוסיקה.

הלאמות והנזירים עוטים מסיכות ולובשים בגדי חג ומגלמים בדמותם קטעים נבחרים מתוך האפוסים הבודהיסטיים כשאילו מלווים במוסיקה מכלי נשיפה וכלי הקשה.

פסטיבל חשוב נערך בגומפה של המיש ליום ההולדת של פאדמה סאמבהאווה, מאסט טאנטרי שחי במאה ה8 שנולד מתוך פרח הלוטוס והצליח לגרש שדים שמנעו בניית מקדש מקומי. הוא השתמש בעקרונות טנטרה ויוגה והוכר בעולם הטיבטי כמגרש שדים וכמתרגם ספרות דתית מסנסקריט לטיבטית. בפסטיבל המתקיים ביוני לובשים הנזירים בגדים צבעוניים ועוטים מסיכות מפחידות , רוקדים ורודפים אחר קורבנות מתוך הקהל. תוך כדי הפסטיבל מוצגים לראווה פריטים בודהיסטיים מגיים ומקודשים, פסלונים עתיקים, ציורי קיר ייחודיים ותכשיטים. הפסטיבל מסמל את ניצחון הבודהיזם על הבורות והרוע, ניצחון הטוב על הרע והנכון על השגוי.

המרשים מבין הפסטיבלים הוא חג חשיפת פני הבודהא. בחלק מן המנזרים הטיבטיים מגיעים אלפי עולי רגל לצפיה בטנקה עצומה אותה פורסים לזמן מוגבל. המאמינים באו בכדי "ללכוד" את הזיכרון ולקחת עימם את ה"תמונה", כפי שאנו עושים בעזרת סרט הצילום או המצלמה הדיגיטאלית.

עמקים נסתרים

למן ימי מלכותו של המלך נמיאל במאה ה-17 לה משמשת כבירת החבל והפכה למרכז וקשר לאורך דרכי המסחר בין סין, הודו ואפגאניסטן בדרך לירקאנד וקאשגר בלב אסיה. מבוך של רחובות סביב השוק המרכזי, מסעדות הודו-טיבטיות, אינטרנט-קפה, מרכזיות טלפון, ובליל של שפות, תיירים וצעירים הגודשים את העיירה עטופים בשלים צבעוניים. העמק סביבה מנוקד במנזרים ונאות מדבר וארמונות בהם חיו מלכי העבר.

עמק הנוברה הוא מאתרי לדאק היפים. דרך מרהיבה חוצה רכס שגובהו כ-6000 מ ובו מעברי ההרים הגבוהים בעולם בדרך לבירת העמק, דיסקיט, כפר החבוי מתחת לרכסי גרניט עצומים ועטור בדיונות חול תוצר בליית הסלעים. נוברה, הירוק הוא גם הפורה מבין העמקים אך האותנטי ביותר וכזה שלא הושפע מגלגלי הפיתוח. דרך מעבר קארדונג-לה בגובה 5514 מ' יורדת הדרך לעמק לא לפני שהנהג ההינדי יניח מנחת תודה במנדיר, המקדש ההינדי. בדסקיט, אכסניות חביבות מכניסות אורחים ומשמשות בסיס נח לטיול בסביבה. מעיינות חמים בפנאמיק אל מול נוף בראשית, בוסתנים ונחלים זורמים, מסלולי הליכה נוחים. במנזר בשאיוק בשעות הבוקר המוקדמות מזמינים הנזירים את התלמידים ללימוד בתקיעת הקרן הטיבטית.

העמק השלישי הוא עמק זנסקאר ממזרח לקארגיל. העמק הוא גן העדן לחובבי הליכה. משמעות שמו "נחושת הלבנה" והוא אזור מעבר אתני בין האסלאם הקשמירי והבודהיזם הלדאקי, מינרטים צבעוניים של מסגדים מקומיים, אוכלוסיה מעורבת של תרבויות מקומיות ומהגרות ופסגות וקרחונים הגולשים משיאים בגובה 7000 מ' ויותר.

טיול משפחתי בכביש לה – מנאלי

אחד הכבישים המסעירים והיפים בעולם הוא הכביש מלה למנאלי, "אוטוסטראדה" הימאלאית בת כ- 500 ק"מ שהוכשרה ב-1987 המחברת את שני אגני הניקוז משני עברי פרשת המים, מצפון לרכס אזור המדבר של רמת טיבט עם האגן הדרומי הגולש אל מדינת הימאשל פארדש דרך נופי יערות וקרחונים, נחלים זורמים ואוכלוסיה הימאשלית, הינדית ולדאקית.

בקיץ האחרון יצאתי עם משפחתי לטיול בת מצוה לכביש הגבוה בעולם. "כביש" משמעו פס של דרך לפעמים נראית אך לפעמים לא שלאורכה עולות ויורדות משאיות מקומיות בדרכן מצפון המדינה לדרומה. הדרך הבלתי סלולה חוצה נופי אבן חול וגרניט, דיונות צבעוניות ותופעות גיאומורפולגיות מיוחדות של זיזים וצוקים, נקרות ודרגשי סלע אתרי קינון לעופות דורסים. התחנה הראשונה הייתה לתה ושירותים של בוקר עם נהגי המשאיות שהסתכלו בנו בחיוך מהול בסלחנות וביקשו להצטלם עם בנותיי בהירות השיער, התה עבר בשלום לאחר שהכוסות נשטפו במי אפסיים אך שרותים אין וכדרך ההודים מסתכלים סביב, מסירים השאל העשוי פשמינה ועברנו גם את זה. הנהג הלדאקי, מאושר מעליית התיירות בארצו לאחר שההודים פתחו את שערי לדאק לתיירות זרה ללא אישורים מיוחדים, מרוכז בדרך ויותר מכך במד המהירות.

לאחר העיירה אופי מתחילה הדרך לטפס אל מעבר ההרים טאנגלג-לה בגובה 5384 מ'. במעבר ההרים כבכל ההרים והמעברים דגלי תפילה טיבטיים המתנופפים ברוח העזה, כתובות הקדשה חרוטות באבנים קטנות מונחים ברוגם ולידו שלט קטן בו מצוין גובה המעבר. הדרך מתפתלת אל המישור החולי הצהבהב אל קניון הנהר המתפתל בעוצמה בלב העמק. זרם של משאיות מתפתל לאיטו בדרך הצרה, בכל משאית נהג ו"הלפר", עוזר נהג ותפקידו לשמור במעברים הצרים מעל תהומות איסוף שהמשאית תישאר על הדרך ולא תצנח מטה. הנסיעה היא כבקרקס, משאית משמאל, תהום מימין, עיקול חד, משאית מקולקלת ממתינה לישועה והג'יפ שלנו מתמרן במקצועיות בין כל אילו.

לינת הלילה במחנה אוהלים מאורגן עם ארוחה הודית בטעמי קארי, אורז, נאן ומלאי קופטה, המנה האהובה על בנותיי שהתרגלו לחוסר בצ'יפס וקטשופ, וללא פסטה והמבורגר. בחוץ נושבת הרוח בעוצמה אך העייפות מתחלפת בהרגשת מסע משפחתי אל גג העולם. הבוקר עולה על לדאק ואנו בדרכנו אל נופי הרמה, מי טורקיז תוצר הפשרת קרחונים, גושי סלע עצומים שהידרדרו אל המדרון ורוח קרה המצליפה בנו בכל תחנת צילום.

מעברי ההרים באראלהצה-לה בגובה 5000 מ' ורוטאנג בגובה 4000 מ' ואנו באזור יערות מחטניים ירוקי עד המשובצים בין כפרים השונים בסגנונם, מים זורמים ומנקזים מדרונות תלולים, פיסות קרחונים תלויים בואדיות העליונים ומפשירות קילוח דק של מים. אנו במדינת הימאשל המוכרת בתפוח העץ וביערות העד בואכה מאנאלי.

הגעה

בדרך האויר: טיסה יומית מדלהי, מצ'אנדיגר או מסרינגר

ביבשה: מסרינגר בקשמיר עם לינה בקארגיל

ממנאלי ללה עם לינה בדרך במחנה אוהלים או אכסניה

מזג אויר

העונה היחידה בה ניתן להגיע לאזור היא הקיץ בין יוני לספטמבר

הטמפ הממוצעות נעות בין 5-15 מעלות ביום

טראקים

מסלול המארקה בעמק זאנסקר 12 יום

פאדאם – טונדה זאנגלה 2 ימים

ספיטוק – סטוק 3 ימים

מסלול למיורו – פאדאם 10 ימים