דיסקברי טיול עולמי | ההיסטוריה של רומא - איטליה רומא החלה ככפר קטן השוכן לגדות נהר הטיבר וגדלה לאימפריה תרבותית אדירה שחלשה על שלוש יבשות מאת: רז מור צילומים: גיא נוימן, רונית דותן באמצע המאה ה-8 לפני הספירה היתה רומא עוד יישוב כפרי שנהנה ממים זורמים של נהר הטיבר שהתפתל בין גבעות. המקומיים יישבו את הצד המזרחי של הנהר, שם היו מוגנים מפולשים וממימי האגם שגעשו באביב. על הגבעות הם בנו בתים קטנים, במורדותיהן רעו הנוקדים את הצאן ובעמקים חרשו היוגבים, זרעו וקצרו. ברבות הימים יחלוש הכפר שהפך לאימפריה, על 50 מיליון תושבים הפזורים במרחק עצום המשיק לשלוש יבשות – אפריקה, אסיה ואירופה. בשיאה תחלוש האימפריה הרומית על העולם הים תיכוני כולו. פונטה דה טרבו האגדה על רומא האגדה מספרת על פאוסטולוס הרועה ששב מהשדה כשהוא חובק תאומים עזובים שמצא תחת עץ תאנה ואימץ אותם עם אשתו. הוא קרא לאחד רומוס ולשני רומולוס, שהפכו לאנשי ריב, יש האומרים שבשל מוצאה המפוקפק של אמם המאמצת, יש התולים את האשמה באביהם הביולוגי, שהיה אל המלחמה מארס, ויש המאשימים את הזאבה שהיניקה אותם בשהותם בשדה. כך או כך, ברבות הימים חרש רומולוס תלם ארוך, תחם חלקת אדמה והכריז על ייסוד יישובו. כשחדר רומוס בהפגנתיות אל המתחם, רצח רומולוס את אחיו. כך נולדה האגדה של רומא ומכאן שמה. כל הדרכים מובילות לרומא כדי לשלוט סללו הרומים דרכים מסביב לים. הייתה זו הפעם הראשונה, ואולי היחידה, בכל ההיסטוריה, בה רוצפו דרכים רבות כל כך מרחקים כל כך גדולים. לשפה שלהם הם קראו לטינית, על שם האזור. באמצעותה גבו מסים בביצותיה של סקוטלנד, העניקו חירות לעבדים בהרי האטלס, שיעבדו את בני ספרד וסחרו בעמק הנילוס. הכפר הפך לעיר – אורבוס בשפתם (Urbs). העיר נשקה לעולם, שהגבול ביניהם הלך והיטשטש. כמו שאמר אבידס, משורר ובן העיר: "העיר והעולם חד הם". כעבור זמן הקיפה "לימס" – חומה, את העולם שהקימו לעצמם – עולם שהיה מכיל היום לא פחות מ-45 מדינות בעלות דתות שונות, שפות שונות, מטבעות שונים ושיטות ממשל שונות. על מנת לערוך סדר וליצור אחידות החלו הרומאים לספור את עידנם מאז אותו יום בו פצע רומולוס את האדמה בעזרת שור ומחרשה. חודש אפריל שנת 753 לפני הספירה מסמל את שנת האפס במניינם. את השנה הם חילקו לחודשים שנקראו על שמות שליטיהם: יולי על שם יוליוס קיסר, אוגוסט ואוקטובר על שם אוגוסטוס ואוקטביאנוס – שני שמות מוכרים לשליט נערץ אחד, ינואר ומרס על שם האלים ופברואר על שם הקדוש בחגיהם. הדעות חלוקות האם שלטה האימפריה הרומית על פני כאלף שנים – מהמאה ה-5 לפני הספירה ועד המאה ה-5 לאחר הספירה, כשהיה ברור שהעוצמה השלטונית הועברה לקונסטנטינופול, או שנפלה רק במאה ה-15 לספירה, עם נפילת קונסטנטינופול. כך או כך, מדובר במעצמה ששרדה פרק זמן מהממושכים בהיסטוריה. לא בכדי קראו תושביה למה שהיה פעם כפר עם נהר וכמה גבעות, "עיר הנצח". רומא במבט על הם קראו לה גם רומא יש הדבקים באגדה כי רומא נקראה על שם רומולוס. אחרים סבורים כי המקור הוא בעברית ויוונית, בהן ישנן מילים קרובות כמו רם, במשמעות נשגב. מרבית החוקרים סבורים כי זהו לא שמה האמיתי וכי שמה האמיתי היה ידוע רק למספר מוגבל של אנשים רמי דרג, כנראה מתוך חשש מ"עין הרע" וכדי לבלבל את האויבים. שמה האמיתי נותר עלום עד היום. רומא היא עוד מקרה קלאסי של "המימד הנוסף" – המימד הסמוי מהעין המכיל בקרבו אגדות, מיתולוגיות, מיתוסים ואמונות טפלות הניצבים מאחורי מונומנטים עתיקים, שרידים וארמונות משוחזרים. הרומים גילו פתיחות, עניין ולמידת לקח מאירועים היסטוריים שפקדו עמים אחרים, מה שהביא להתעניינות במיתוסים ומיתולוגיות של העמים אותם הכילו. כך משתרבבים לפנתיאון האלים הרומיים אלים וגיבורים מכל רחבי האימפריה האדירה ולמיתולוגיה הרומית נוספים מיתוסים וטקסים דתיים. יש חוקרים שתולים את חורבן האימפריה בעובדה שאחידות זו שנהגו בה, על כל רבדיה ותחומיה, נפגמה. עליית הנצרות היא כנראה סיבה אחת לפגיעה באחידות. איזה אמן גדול העולם הפסיד הפמליה הקיסרית וארמונותיה הגיעו לידי שלמות בתקופת קלאודיוס, שלאחר עלייתו לכס הקיסר נשא לאישה את אגרפינה אחייניתו. אגרפינה חפצה שנירון בנה מנישואיה הקודמים יירש את קלאודיוס, ולאחר שזה מינה את נירון ליורש, נעזרה בפטריות רעל כדי לקרב את שלטונו של בנה. מסופר שמגלי עתידות ניבאו כי אם יעלה לשלטון הוא עתיד לרצוח אותה, והיא ענתה: "שירצח. ובלבד שישלוט". ברבות הימים הוא אכן רצח אותה. עד מותו הספיק קלאודיוס לכבוש את בריטניה ולהעמיק את אפיק הטיבר כדי שהדוברות להעלות תבואה לרומא. בזאת נענתה דרישת ההמון ללחם מטעם האימפריה לה הם שייכים. ובאשר לשעשועים? את זאת סיפק להם הבדרן הגדול מכולם – הקיסר עצמו, נירון, היה שחקן כפייתי, וכפה על האזרחים לצפות במופעיו, למגינת ליבה של האצולה הרומית שראתה במעשיו בושה ופחיתות כבוד. טירופו של נירון נטמע כה עמוק בדפי ההיסטוריה, עד שנרקמה אגדה כי הוא שהצית את רומא, רק בשביל ההשראה שבעניין. אגדה זו הופרכה ברבות השנים והים יש הסכמה כי בעוד שהכבאים עמלו על כיבוי השריפה, הורה נירון על בניית עיר חדשה משיש. כששם נירון קץ לחייו היו מילותיו האחרונות: "איזה אמן גדול העולם הפסיד". פונטה דה טרבו כפר בתוך עיר בפיאצות (הכיכרות) הממלאות את רומא, יש עדיין אווירה של מקום קטן ושליו. כל פיאצה שכונתית היא בבחינת כפר, שבו כל השכנים מכירים זה את זה, ובחלקן ממוקם שוק שכונתי ואף מסעדה שכונתית. השכנים נפגשים בשעות אחר הצהריים בבית הקפה השכונתי, שומעים את הרכילות היומית ומשוחחים על "לחם ושעשועים" – פסטה, פוליטיקה וכדורגל. הקסם של רומא נעוץ בסיפורי העבר המציצים מכל עבר ומעניקים לחורבות ולאתרים המשופצים מימד נוסף שלא קשור בזמן, במקום או בדיוק הפרטים, שהרי רומא היא עיר שאין לה קיום אלא מחוץ לגבולותיה הפיזיים ולגבולות הזמן.