מהעיר חיפה, בירת הצפון, ניתן ללמוד רבות על אורח חיים אידיאלי. העיר משמשת כהוכחה לעולם כולו לשיתוף, הרמוניה, סובלנות ודו-קיום הקיימים בין שלוש הדתות. כולם חיים ביחד ללא פחד, באחווה ומכבדים איש את רעהו. נופיה של העיר מאופיינים במדרונות הרריים מיוערים ורצועות חוף צלולות היוצרים נוף עוצר נשימה. למרות ש "שוויצריה קטנה" והגנים הבהאים הם חלק בלתי נפרד מחיפה, יש מקומות קסומים רבים בעיר שרבים ממטיילי הארץ המושבעים לא גילו .

טיילת לואי המשקיפה למפרץ חיפה ועד לפסגת החרמון, המושבה הגרמנית המשוחזרת שמפיחה חיים בסיפורים מהעבר, חופי הים השלווים זרועי חולות זהובים, כולם מלמדים על אופייה של חיפה. עיר המשלבת בין עבר והווה וחותרת לקראת עתידה, מטפחת את הדור הצעיר ומעשירה אותו בצורה מהנה וחווייתית ומשלבת בין מקומות בילוי לבין פיתוח הייטק ומרכזי מחקר ישראליים ובינלאומיים.

שעות הערב חושפים את חיפה האחרת, כאשר השמש שוקעת ואורות העיר נדלקים, חיפה מתגלית במלוא הדרה. האורות המטפסים בגנים הבהאים, מנורות צבעוניות המשתקפות על מימיו של נמל חיפה חושפים עיר רומנטית וקסומה שנחבאת מעיניהם של המטיילים בשעות היום.

בואו לגלות את חיפה האחרת!

טיול בפנינת הכרמל

מפרץ חיפה, הגנים הבהאים, סטלה מאריס הם אתרים הידועים גם למי שלא חיפאי, אך יש פינות חמד הנסתרות גם מעינם של תושבי העיר

אחרי שהתפעמתם מהגנים התלויים, עליתם על גלגל הענק בגרנד קניון, ושבעתם מהמסעדות המשובחות בחיפה, הגיע הזמן להכיר את חיפה עם תרמיל ומימיה. 2 מסלולים קצרים יראו לכם את הריאות הירוקות בחיפה.

נחל לוטם

ואדי לוטם מדגיש את הניגוד בין מרכז עירוני תוסס ובנוי לבין הרוגע הירוק המאפיין את ואדיות הכרמל.

נקודת ההתחלה: גן האם בפינה הדרומית משמאל לבימת האירועים.

נקודת הסיום: בשכונת שער העלייה, בגן הציבורי מצפון לבית חולים 10.

אורך השביל: כ- 2.5 ק"מ.

מפת סימון שבילים כחול מלווה אותנו  לאורך כל המסלול.

תחילת מסלולנו בגן האם. נרד משמאל לגן החיות אל השלט המספר על שיקום נחל לוטם. מיד בכניסה לנחל נגיע לפינה בוטנית ובה פסיפס של מיני עצים, חלקם מקומיים וחלקם מהגרים, כמו אורן הגלעין (או אורן הסלע), שזרעיו הם הצנוברים המפורסמים, ועץ האקליפטוס. מהמקומיים נמצא כאן את מלך החורש - האלון המצוי, את האשחר רחב העלים וכן את עץ הענק של ער אציל. נמשיך במסלול לאורך הערוץ אל מעבה החורש, כאן יקדמו את פנינו מינים רבים של מטפסים (זלזלת, יערה, קיסוסית ועוד) ונפגוש גם את עצבונית החורש, בעלת הפירות האדומים. כמה מטרים לאחר מכן נעבור על פני תחנת שאיבה ישנה. כעבור זמן מה נגיע אל ער האציל הידוע בשמו היווני דפנה, על שם הנימפה שהפכה לעץ בגלל "ברכתו" של האל אפולו,מוכה האהבה.

באותו מקום נמצאת קבוצה צפופה של עצי ער ענקיים. נמשיך בשביל, כאשר מדי פעם נצא לקטע חשוף של הנחל ולאחר מכן נשוב ונטבע בחורש. כאשר הנחל נפתח, נפגוש מחשוף יפה של סלע קירטון, המשובץ עדשות צור קטנות. בנחל נמצאים הרבה שיחי לוטם, שעירים וגם מרוונים. בחורש שולטים באופן מוחלט האלונים המצויים ומתחתם נמצאים ערימות של בלוטים. בקטע הפתוח הבא של הנחל כבר נראה בגדה הצפונית את הבתים של קריית שפרינצק. אנחנו נמצאיםכ-2 ק"מ מתחילת המסלול, והבניינים הולכים ונצמדים אל שפת הנחל. נעבור בפינה יפה של עצי חרוב, ואחר כך בחורשת אורנים.

הקטע האחרון של הנחל אמנם נדחק בין בתי השכונה, אך עדיין יש בו עצים רבים ואפילו מערה קטנה ויפה.

סוף המסלול הוא בגן הציבורי ברחוב הרב אנקוואה מצפון לבית החולים 10.

נחל איזוב

הנחל הוא חלון ירוק אל השכונות: אחוזה, שמבור וכרמליה.

נקודת ההתחלה: רחוב נתיב אופקים. רחוב ללא מוצא, היוצא מרחוב מרגלית. הירידה לשביל בפתח הגדר הירוקה, מצומת הרחובות מרגלית ונתיב אופקים, מול בית מס' 6.

נקודת סיום: רחוב מגורשי ספרד, ליד אכסניית הנוער.

אורך השביל: כ-2 ק"מ. שעה וחצי הליכה.

סימון השביל: מסומן בסימול שבילים ירוק.

תחילת המסלול ליד אורן ירושלמי זקן וליד שיחי אוגהבורסקאים, צמח שמשתמשים בפירותיו לתבלין הזעתר. השביל מתפתל וחוצה ערוצון בו החורש מפותח ואז הוא פונה דרומה. לאחר חציית הערוץ, פונה השבר מערבה ויורד במתינות לערוץ הראשי.
עם הגיענו לערוץ נפתח הנוף, כאן נחלוף בין שיחי אזובוצתרה. נגיע למזלג ואדיות בו צומחים צמד עצי זית, ונבחין במחשופי סלע קרטון לבנים במדרונות הצפוניים.


בהמשך נעבור ליד מקבץ צפוף של חרובים, הכולל 10 גזעים! ! ! כשהערוץ יתרחב, נגיע לשני מבני בטון. בשנות החמישים פעל כאן מכון טיהור הביוב של השכונות המערביות של העיר.
סביב המבנים ניטע גן מעורב של עצי פרי, תאנים, דק, ושינגטוניה, עצי רימון, אולמוסים וחרובים. חפשו בערוץ הנחל את עץ החרוב העתיק שפיתול גזעיו מעיד על דו שיח, שנמשך מאות שנים,עם תנאי הסביבה. דרך עפר תובילכם אל נקודת סיום הטיול - ליד אכסניית הנוער.

 

 

 

סיור במושבה הגרמנית

ביקור במושבה היפה מלמד על חלוציותם של הנוצרים ונאמנותם לארץ ישראל בתקופתם. הסיפורים התעצמו עם השנים והמבנים הטמפלרים הניצבים בגאון לאורך הרחובות מדגישים את החיים הפשוטים והמלאים באהבה לעבודת כפיים והכנת הארץ לקראת בוא המשיח.

המושבה הגרמנית בחיפה הוקמה בשנת 1869 על ידיאגודת הטמפלרים. אגודה זו החלה להתגבש על רקע המצב החברתי-כלכלי הקשה ששרר בדרום מערב גרמניה במחצית הראשונה של המאה ה- 19. מצב זה הביאלהתפתחותם של רעיונות משיחיים בתקווה לגאולה קרובה.

התיאולוג כריסטוף הופמן קרא לתיקון אורחות המאמינים, ושיבה על העקרונות האמיתיים של הנצרות. הוא האמין שעם חדש, "עם האל", יזכה לביאת המשיח רק אם ייצור חברה חדשה ומתוקנת. "עם האל" צריך להתכנס ב"ארץ האל" הלא היא ארץ- ישראל, משום שרק בה תתרחש ביאת המשיח.

רעיונותיו של הופמן כבשו את לבם של אלפי תומכים, שבהדרגה החלו מתכנים "ידידי ירושלים".
בשנות החמישים והשישים של המאה ה- 19 הופמן ותומכיו התרחקו בהדרגה מהכנסייה והקימו תנועה דתית עצמאית, הנקראת "אגודת המקדש", בגלל הרצון להגשים את רעיון המקדש (Tempel) ב"ארץ האל". רעיון המקדש הוביל גם לשמם – הטמפלרים.
בשנת 1868 לאחר שנות התארגנות והכשרה, הגיעו לחופי חיפה שני מנהיגי האגודה, הופמן והרדג,ובין השנים 1907 - 1869 ייסדו הטמפלרים שבע מושבות במקומות שונים בארץ.

בשנות השלושים של המאה ה- 20 התגברה בקרב הטמפלרים ההזדהות עם הלאומיות הגרמנית ורבים מבניהם הצעירים הצטרפו למפלגה הנאצית. עובדה זו הובילה לגירושם של הטמפלרים על ידי הבריטים.





שדרות בן גוריון

סיור לאורך השדרה ממחיש את עברה המפואר של המושבה ואת הרושם העצום שהותירה בלב תושבי הארץ ומבקריה. שימור המושבה והפיכתה לציר תיירות מרכזי הפכו אותה למוקד משיכה.
הסיור נפתח בבית מנהלת פרויקט שימור המושבה. המבנהשופץ תוך שימור חלקו הישן והוספת אגף חדש ברוח הבנייה המקורית. במורד הרחוב ניצב בית מס' 32 בעל מאפיינים טמפלרים ברורים. הכניסה לבית זה היא מהאגף ולא מחזית הרחוב, ובאגפיו חרותות כתובות עם קישוט בצורת צלב.

מכלול הבתים בשדרות בן-גוריון מס' 24 הוא דוגמה מוצלחת נוספת לבנייה הטמפלרית: בית המגורים מופיע במתכונתו המקורית, ובחצר נמצאת אורווה גדולה בעלת דלת ענקית מקומרת, שמעליה מתנוססת שבשבת עם "נס התרנגול" וציון השנה- 1893.
ממול מניצב בית מס' 19. הבית הוא מקורי, וניצל מהריסה הודות לפרוייקט שימור האתרים. אכסדרת הכניסה של הבית היא בעלת שלוש קשתות. הבית המקורי צופה בטיח חדיש, אך הוא משתלב היטבבמרחב המסחרי שנבנה לידו זה עתה, ונדמה שההשראה ביניהם הדדית. החיקוי המדוייק של הקשתות, המשקופים וגג הרעפים מקנים למבנה החדיש את הסגנון הטמפלרי הרצוי, ובכך הושגה מטרת שימור האתר.


נחצה את שדרות המגינים שהבריטים פרצו בשנות הארבעים (שדרות המלך ג'ורג'), ומנקודה זו אנו פוסעים בלב המושבה. מולנו בפינת בן-גוריון והמגינים ניצב קפה "פרוס" לשעבר (מס' 17).מבנה מודרני זה נבנה בשנת 1935, והחליף את ביתה המקורי של משפחת פרוס. שני המבנים שימשו גם כמסעדה משובחת ומפורסמת. מבנהמס' 16 הוא בית אוליפנט כמצוין בחזית. מבית זה יצא אוליפנט למסעות ברחביהארץ וסייע למושבות היהודיות הראשונות. מול אוליפנט בבית מס' 15 התגורר רופא המושבה ד"ר שמידט, מראשוני הרופאים המודרניים בחיפה שכיהן כסגן קונסול בריטניה.

בית מס' 12 היה ביתה של משפחת שומאכר, שנשמר כמעט במצבו המקורי. כיום ניתן לראות בו את קשתות הכניסה, התוספות בחצר ובור המים. אבי המשפחה, יעקב היה ממתיישביה הבולטים שלהמושבה ועסק בסיתות באבן, בחריתת כתובות ובבנייתם של עשרות בתי מגורים במושבה בחיפה ובנצרת. בנו גוטליב, מהנדס ואדריכל, בנה בתים רבים במושבות הטמפלרים והיה מגדולי חוקריה של ארץ ישראל ובוניה.

מול בית שומאכר מצוי המבנה הציבורי המרכזי היחיד במושבה - בית העם. זהו המבנה הטמפלרי הראשון בארץ ישראל, וייחודו ניכר בסגנון המשלב יסודות מזרחיים (קשתות, חלונות אוורורעגולים, דפנות גג מעוטרים) עם מאפיינים מערביים של גודל, רווחה ותכנון. במבנה שכנו אולם הכנסים, בית ספר, משרדים ודירות מגורים. בחצרו נבנה ב-1902 בית ספר חדש יותר.שני המבנים מיועדים לעבור תהליך שימור קפדני ולהוות "מוזיאון אורבני" לתולדות חיפה.

בבית מס' 5 בשדרות בן גוריון ניצבים שרידי מלון "כרמל" של משפחת קרפט. זה היה אחד המלונות הראשונים בחיפה, שלימים התגוררו בו המושל הצבאי הבריטי ומושל מחוז חיפה. בשדרות בן-גוריון מס' 2-4 גרה משפחת שטרובה, שלחצרה היו  מגיעים מדי שבוע גמלים עמוסי זיתים. מטענם שימש להפקת שמן ולייצור סבון בבית החרושת המודרני הראשון בחיפה המצוי בעורף הבתים (הכניסה מרחוב יפו 102). מבנה זה היהגאוות המושבה וסמל לשגשוגה הכלכלי. תוצרתם נמכרה בשווקי ארה"ב.