צפון אירלנד, או כפי שהיא מכונה אולסטר (Ulster) ממוקמת, מבחינה גיאוגרפית, בחלק הצפוני-מזרחי של האי הגדול אירלנד המשתרע על כ 84,000 קמ"ר ותופסת כשישית משטח האי כולו. מבחינה מדינית מהווה החבל חלק אינטגרלי של הממלכה המאוחדת (UK) הכוללת את אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד, ומהווה יחידה פוליטית מנותקת מהרפובליקה של אירלנד המשתרעת על חמש השישיות הנותרות של האי.

 

פסל צינורות התקווה בטיילת המתחדשת של נהר לאגאן  

שטח ואוכלוסייה

שטחה של צפון אירלנד כ-14,000 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ- 1.6 מיליון תושבים. צפון אירלנד היא היחידה הקטנה ביותר, בשטח ובאוכלוסייה, מארבע היחידות המהוות ביחד את הממלכה המאוחדת.
כמו לוויילס ולסקוטלנד, גם לצפון אירלנד יש מידה ניכרת של אוטונומיה פנימית במסגרת הממלכה המאוחדת, עם פרלמנט וממשלה מקומיים, למעט בנושאי חוץ, בטחון וכספים עליהם מופקד הפרלמנט בלונדון. המלכה אליזבת השנייה היא "ראש המדינה" גם בצפון אירלנד.
בירת צפון אירלנד היא עיר הנמל והתעשייה בלפאסט (Belfast) שבתחומה המטרופוליני גרים כחצי מיליון תושבים, כשליש מכלל האוכלוסייה.

הנופים הירוקים של צפון המדינה

דת

בשונה מהרפובליקה של אירלנד בה למעלה מ - 95% מהתושבים הם קתולים, המצב בצפון אירלנד הרבה יותר מסובך. כ 55% מתושבי הצפון הם פרוטסטנטים וכ 45% הם קתולים. בערים מסוימות כמו לונדונדרי-Londonderry (בפי הפרוטסטנטים) או דרי-Derry (בפי הקתולים) היחס הוא הפוך.

חלוקה זו היא תוצאה היסטורית של מאות שנות שלטון בריטי באירלנד כולה ושל מדיניות ממשלתית בריטית מכוונת. במשך שנים רבות הופנו על ידי ממשלת בריטניה, מהגרים פרוטסטנטים מאנגליה ומסקוטלנד אל עבר צפון אירלנד.

חלוקה בין דתית זו היא הגורם לכך שששת המחוזות בצפון מזרח האי נותרו בשליטת הממלכה המאוחדת גם כאשר קבלה אירלנד את עצמאותה בשנת 1922. הפיכת האיזור לזירת מעשי טרור אלימים ורוויי דם, ברבע האחרון של המאה ה-20, נגרמה בשל סכסוכים פוליטיים ודתיים בין הקתולים לפרוטסטנטיים. הקתולים דרשו סיפוח הצפון לרפובליקה האירית ואילו הפרוטסטנטים, שרצו לשמור על מעמדם, העדיפו להישאר במסגרת הממלכה המאוחדת..

רק לקראת סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, בעקבות שיחות שלום ממושכות בין המפלגות הפרוטסטנטיות והקתוליות, נרגע האזור. בעקבות הרגיעה היחסית, חודשה תנועת התיירות לחבל ארץ זה. על פי הסכם שנעשה בין הצדדים סוכם שמנהיג הקתולים יכהן כסגנו של ראש הממשלה המקומית, הפרוטסטנטי.

כסף

המטבע החוקי בצפון אירלנד היא הלירה סטרלינג הבריטית (פאונד), להבדיל מהיורו, המטבע החוקי ברפובליקה. מספר בנקים בצפון אירלנד רשאים להנפיק שטרות שונים בצורתם מהלירה סטרלינג של הבנק אוף אינגלנד, אך ערכם זהה לחלוטין ללירה הבריטית. אמנם לא כל סוחר בלונדון ישמח לקבל שטרות של צפון אירלנד, אבל כל בנק יחליף אותם בלי בעיה לשטרות המקובלים באנגליה.

איך להגיע, מתי ולכמה זמן

הדרך הנוחה ביותר היא בטיסה ישירה וקצרה של חברות תעופה בריטיות מלונדון, או מערים אחרות בבריטניה, לבלפאסט. דרך אפשרית נוספת, המתאימה במיוחד למטייל בסקוטלנד שרוצה לבקר גם בצפון אירלנד, היא במעבורת מהירה (כשעה וארבעים דקות) מנמל סטראנרר (Stranraer) שמדרום לגלאזגו לבלפאסט או לנמל לארן (Larne) הסמוך.

אפשרות אחרת היא לשלב את צפון אירלנד בביקור מקיף באי כולו. הנסיעה בכביש המהיר מדבלין, בירת הרפובליקה לבלפאסט, בירת הצפון, נמשכת כשעתיים עד שעתיים וחצי, והיא אינה כרוכה בהליכים הקשורים לחציית הגבול. זולת השוני בין הדגל האירי לדגל הבריטי מעבר הגבול בין הרפובליקה האירית לצפונה, אינו מורגש כלל.

החודשים המומלצים לביקור הם בסוף האביב ותחילת הקיץ- מאי ויוני (פחות גשום ופחות צפוף מאשר ביולי-אוגוסט), או בתחילת הסתיו - בספטמבר. ביקור בסיסי ביותר באתרים הנבחרים של הצפון מחייב שהיית מינימום של שלושה ימים. ביקור יסודי ונינוח יותר יימשך 5-6 ימים.

נהיגה, שעון, חשמל ושפה

הנהיגה בצפון אירלנד, כמו גם ברפובליקה האירית ובבריטניה היא בצד שמאל. הכבישים, למעט הראשיים, צרים ומתפתלים. יש להיזהר. המרחקים בצפון עדיין מסומנים במיילים, לא בקילומטרים. השעון בפיגור של שעתיים אחרי ישראל ומתח החשמל זהה לשלנו- 220 וולט, אך השקעים שונים. השפה הרשמית השלטת- אנגלית.

אתרי ביקור שאין להחמיצם

העיר בלפאסט, דרך החוף של אנטרים (Antrim) וכפרי הדייגים לאורכה, פארק היער גלנאריף (Glenariff) בהרי אנטרים, תופעת הטבע הוולקנית המדהימה "מסילת הענק"- ג'אינטס קאוזוויי (Giant's Causeway), מיזקקת הוויסקי הוותיקה בושמילס (Bushmills) הסמוכה, עיר החומה העתיקה לונדונדרי (דרי), אולסטר- אמריקן פולק פארק (Ulster-American Folk Park) - המוזיאון הפתוח המוקדש לנושא ההגירה מצפון אירלנד לצפון אמריקה ואיזור האגמים (לוך ארן- Lough Erne) ליד העיירה אניסקילן (Enniskillen).