נופי הגיאות והשפל – מיאג'ימה, יפן
כתבה וצלמו: ענת שיוביץ

דבר לא הכין אותי לעוצמת החוויה בה אני עומדת לפגוש. כמערביים רבים, הגעתי ליפן עם דעות נחרצות ובטוחות למדי - "היפנים קרים, נוקשים ואכזריים", או - "אטייל ביפן בשל יופייה הרב, ולמרות תושביה המנוכרים". יפן ש"הכרתי" בדמיוני, היתה זו של הספרים והסרטים - של "שוגון" ושל "ראן", של "כבוד ורעדה" הצרפתי, או של "אבודים בטוקיו" האמריקני. הייתה זו יפן קרה ועוינת, וכפי שהסתבר במהירה - יפן סטראוטיפית וחד ממדית להפליא.
השינוי בתפיסתי חל ברגע אחד. ברגע בו ניהלתי את "שיחתי" הראשונה עם יפני שנקרה בדרכי; הוקסמתי מיד ונשביתי כליל. יפן האמיתית בה פגשתי, היא יפן של קולות וצבעים, של תחושות וריחות, של פריחת הדובדבן ושלכת האדר. אך בראש ובראשונה - יפן היא הכנסת האורחים של תושביה החמים, המעניקים ללא גבולות וללא התניות, ביודעם בוודאות כי בעוד שעה קלה תיפרד מהם,  בלי לדעת מי הם ומה שמם.

דיסקברי - טיולים מאורגנים ליפן
 
נחיתה רכה
נטולת שפה ועמוסת מזוודות (ושפע של דעות קדומות), הגעתי לטוקיו - המטרופולין הענק, שידעתי כי איש לא יסייע לי בו. מותשת מטיסה ארוכה להפליא, עמדתי בגשם זלעפות, מתבוננת במפה שבידי ומנסה לקשר בינה לבין בליל האותיות היפניות הפזורות סביבי. לא חלפה דקה, כשלפתע חשתי מטריה מעל ראשי ושמעתי מלמול מתרחק - "קחי, זו מתנה ממני. בבקשה, קחי".
עודני מתאוששת מהמחווה המפתיעה, מצאתי עצמי "משוחחת" ביפנית רהוטה עם שלושה בחורים, שמסיבה עלומה סברו שהם משוחחים איתי באנגלית... תרומתי לשיחה היתה הפתק שאחזתי בידי, בו היתה משורבטת כתובת המלון אליו היה עלי להגיע. לא חלף זמן רב, ומצאתי עצמי יוצאת ממונית בפתח המלון שלי, כששלישיית הבחורים מסרבת בתוקף לקבל תשלום עבור הנסיעה שערכו למעני. מעולם לא פגשתי בהם יותר, אך במשך שהותי הארוכה ביפן, זכיתי ליהנות יום אחר יום מאותו חום אמיתי, הנעדר כל רצון להיות מתוגמל; ובכל פעם, הצליחו עוצמתן של המחוות להפתיע אותי, כשכל אחת מהן מתעלה על קודמתה.
 
שינוי אווירה
החלטתי להרחיק לדרום-מערב המדינה, ולבקר באי הקסום מיאג'ימה (Miyajima) - אחד היעדים האהובים והמבוקשים אצל הנופש היפני, שמשום מה כמעט ואינו מוכר אצל התייר המערבי. לאי הזה מגיעים על מנת להירגע. אין כאן "אתרי חובה", אין דברים שהם בגדר - "לא ראית, לא היית". מה שכן יש בו זה הרבה שקט ורוגע, מראות טבע נפלאים, מקדשים מרשימים, סמטאות צרות ויופי מעורר השראה. הפלגה רגועה, בת כ-20 דקות, מעבירה אותי באיטיות מן האווירה המהורהרת והקשה של הירושימה הסמוכה, אל הנועם שב"אי המקדש". שחפים וחסידות מלווים את המעבורת, כמבקשים לרמוז על מה שמצפה לי במרחק קצר בלבד. "רק אל תשכחי לראות את הצבאים שבאי", אמרתי לעצמי, בעודי מפליגה אליו בפעם הראשונה. "בסדר", המשכתי בדיאלוג הפנימי - "רק אמצא מקום לינה - ריוקאן (Ryukan) או מינשוקו (Minshuku), אפטר מן המזוודות ואלך לחפש את הצבאים".
 
אי הצבאים
התחלתי לפסוע מרציף המעבורת אל עבר האי, בעודי מהרהרת לעצמי כיצד להתארגן ומה לעשות. הספקתי לפסוע צעדים ספורים בלבד, כשלפתע הבחנתי בהם - עשרות צבאים קטנים וחמודים, מקבלים את פניי בחיוך "במבי" מתוק, ומתחילים לקבע את סיפור אהבתי לאי. אותו אי, שעתיד להפוך עבורי לאבן שואבת, אליה שבתי וחזרתי, מבלי יכולת להינתק. הצבאים, הייחודיים למיאג'ימה ולנארה, קטנים מאלו המוכרים לנו; הם רגילים לקרבת בני האדם ומסתובבים ביניהם חופשיים, כשלעתים קרובות הם מרחרחים בתיקי המבקרים ואף נוברים בכיסיהם בתחושת בטחון (ויש שיאמרו - בעלות).
הצבאים נשמרים במיאג'ימה ובנארה באופן קפדני וקנאי, במלוא מובן המילה. בימי פוג'יווארה (Fujiwara), גם לאחר העתקת הבירה לקיוטו - "העיר המערבית", נגזר עונש מוות על מי שנתפס יורה בצבי. למעשה, היתה הגזירה קשה אף יותר - דין מוות נגזר גם על מי שבפתח ביתו (או חמור מכך - על מפתן דלתו) נמצא צבי מת, גם אם מותה של החיה היה טבעי. באותם ימים, נהגו התושבים המפוחדים להשכים קום, על-מנת לוודא כי אין בפתח ביתם צבי מת; אם נמצא כזה, הטמינו אותו טרם יתפסו.
כיום, איש אינו מנסה לצוד את הצבאים, הששים לליטוף ולמזון ישירות מכף היד של המבקרים. כך, בכל רחבי האי מזומנים מפגשים עם צבאים ידידותיים להפליא - בעת טיול בסמטאות, בירידה לחוף הים ואף בזמן הטיפוס בשבילים המעפילים להר החולש על האי. מלחמת העולם השנייה, או ליתר דיוק - הפצצת הירושימה הסמוכה, הביאה להשמדתם של כל הצבאים באי. בפעולת שיקום, שביקשה להחיות את אגדת הצבי המעופף הלבן, הועברו צבאים מנארה למיאג'ימה, כשהם זוכים למלוא הכבוד והחשיבות.

דיסקברי - טיולים מאורגנים ליפן
 
מראות מן החוף
אחרי מפגש ראשון עם הצבאים, מצאתי מקום משכן למזוודות ויצאתי לתהות על קנקנו של האי. שיטוט נעים בין הרחובות, דרך סמטות צרות עם בתי עץ ושלל חנויות מרהיבות, הוביל אותי לאזור החוף. היו אלו שעות אחר הצהריים, השמיים החלו להיצבע בשלל גוונים, השמש ליטפה את החול הרטוב בקרניה, והכל נראה משונה ומסתורי למדי. ובתוך האווירה הקסומה, התגלה לעיניי מראה מוזר על קו המים, שלא הצלחתי לעמוד על טיבו.
על החוף שוטטו להם אנשים רבים, גופם רכון אל החול הרטוב והם נראו מרוכזים בדבר מה שלא הצלחתי להבחין בו. התקרבתי אליהם באיטיות, מגלה כי הם אוחזים בידיהם מעדרים קטנים ולצדם דליים עמוסים. חסידות, קורמורנים, שחפים ועגורים נברו יחד עמם בחול, עד שסוף סוף הצלחתי להבין מהו אותו "דבר" מסתורי אחריו כולם מחפשים - צדפות!
הצטרפתי למקומיים בשיטוטיהם על החוף, ובתוך הנוף האנושי הנפלא הזה, הבחנתי בשער מרהיב של מקדש; היה זה ה-Torii היפהפה - אחד מסמליה המובהקים של יפן, שמשך אותי אליו, כמעט מהופנטת; התקדמתי לכיוונו, מתענגת על ייחודו והדרו, הקפתי את כלונסאות העץ העצומות של המקדש ולא שמתי לב כיצד האזור כולו מתחיל להתמלא לאיטו מים.
קריאותיהם של האנשים, שנשמעו לעברי ממפלס המדרכה, הסבו את תשומת לבי לתחילתה של הגאות. תוך דקות ספורות, נעלמו כל האנשים ממה שהיה לפני רגע חוף, כל זכר לא נראה לצדפות, בסיסו של שער ה-Torii נעלם וכך גם חלק מכלונסאות המקדש - השטח כולו (בגודל של כמה מאות מטרים) כוסה מים.
 
מקדש המים
בשעות הצהריים של יום המחרת, ירדתי שוב לאזור החוף שנראה וחזר ל"שגרה", עם עשרות אנשים המלקטים צדפות מן החול הרטוב. מאחוריהם, התגלה במלוא הדרו המקדש המרהיב, שהפנט אותי ביופיו כבר ביום הקודם - ה-Itsukushima, המוקדש לאל הים. המקדש היפהפה נבנה בשלהי תקופת יאמאטו (Yamato - 600-100), כעשרים שנה לפני תקופת נארה (Nara - 795-600), ולמעשה הוא זה שהעניק לאי את שמו.
כמה עשרות מטרים לפני המקדש, מתנשא לראווה שער ה-Torii, המגיע לגובה של 16 מ'. השער, החדש יחסית (נבנה בשנת 1875), עשוי מעץ קמפור, כשהוא נראה כמקבל את פני הבאים לאי. באפריל 2003, לאחר עבודות חיזוק, צביעה ושיוף, הוסרו מעליו הפיגומים והוא נחשף שוב במלוא תפארתו.
המקדש הקסום ניצב במי הים על כלונסאות עץ, כשבשעת הגאות מתאפשרת אליו הכניסה באמצעות גשר עץ בלבד. לא כל מתחם המקדש פתוח למבקרים, מאחר והוא עדיין פעיל ונזירים מתגוררים בתחומיו; יחד עם זאת, ניתן להתרשם מחלקיו השונים דרך מרפסות העץ המקיפות את כולו. המקדש מתהדר בשלושה אולמות - למנחה, פולחן וטהרה (שלושתם סגורים לקהל, למעט בזמן חתונות). אם יתמזל מזלכם, תזכו לקחת חלק בטקס חתונה, לשמוע את הנזירים או אומנים אחרים מנגנים, ואף לצפות ב"מחול האריה" המיוחד והמרשים.

אורז ומחצלות
מיקומו המרהיב של המקדש, מושך אל האי מאמינים רבים, העולים אליו לרגל מזה כ1,400- שנה; במידה רבה, הביאה נהירה זו לפיתוחו של האי, ובעקבות כך - לבנייתם של מקדשים נוספים בו. אחד המקדשים המפורסמים באי (ויחד עם זאת - הצנוע מכולם), הוא ה-Senjokaku - "מקדש 1,000 מזרוני הטאטאמי" (מחצלות/מזרונים המשמשים לכיסוי רצפות חדרי הבתים והמקדשים).   יחודו של המקדש בערימות אינסופיות של כפות אורז מאוגדות, התלויות על העמודים בפינות מיוחדות. מקורן של הכפות הללו, שחלקן משתרעות לאורך של שני מטרים, במאה ה-19, באחת ממלחמות יפן-סין, אז הושארו על ידי לוחמים יפנים נחושים, טרם צאתם לקרב. כיום, בכל חנות תיירים במיאג'ימה נמכרות כפות אורז, עליהן כותבים המאמינים (והתיירים חובבי הפולקלור) את שמותיהם, בצירוף בקשה מן האלים, ובכך מעשירים את האוסף העצום המצוי במקדש.
 
הר הקופים
אחד ממוקדי המשיכה המרתקים באי הוא פארק מומיג'ידאני (Momijidani), המשתרע על הר המיסאן (Misen) ולמרגלותיו. העלייה אל ההר תלולה וקשה, וכדאי להשתמש בשירותי הרכבל שבמקום ולא לנסות להעפיל מעלה ברגל. אל תחנת המוצא של הרכבל מובילה דרך קסומה, העוברת בסמטאות מגורים צרות, שבילים מוצלים, מעיינות קטנים, בריכות דגי זהב ובתי תה חמודים להפליא.
הרכבל מוביל לפסגת ההר, שם משתרעים בינות לעצים מסלולי הליכה נעימים; מכאן ניתן גם לזכות במראות מרשימים של האיים הונשו ושיקוקו, הסובבים את מיאג'ימה. מוקד העניין המרכזי של הפארק (מלבד יופיו), הם הקופים המשוטטים בו בחופשיות. אם הפגישה הראשונה עם הצבאים גילתה שהם נוברים בטבעיות ובחן בתיקי המבקרים, הרי שהקופים עושים זאת בחוסר נימוס רב, תוך חיפוש מתמיד ועיקש אחר אוכל. כך, אם אתם מעוניינים לאכול את המזון שברשותכם, עשו לעצמכם טובה - השאירו אותו בתאי האחסון המצויים בפסגה.

דיסקברי - טיולים מאורגנים ליפן

 בחזרה מהתחנה התחתונה של הרכבל, מומלץ לרדת דרך הכביש (ולא מהדרך בה עליתם), ולפגוש במראות נפלאים - שרכים מוריקים, עצי אדר (עם מראות שלכת מרהיבים בסתיו), סנאים ומגוון תופעות טבע מרשימות. ואם נותר בכם עוד כוח, כדאי לבקר באקווריום הנמצא על הרציף, מצדו המערבי של המקדש; כאן תזכו לראות מיני כרישים, דגים ואלמוגים, חלקם הגדול - מינים הייחודיים ליפן.

באדיבות אתר פאספרתור