הרי האטלס מציתים את דמיונו של האדם משחר ההיסטוריה. חומת ההרים הגבוהה אשר מאחריה משתרע ים ללא גבולות נתפסה בעיני הקדמונים כגבולו של העולם. גם במקורות היהודיים יש רמזים לתפיסה זאת, כך למשל מכונה מרוקו השוכנת במערב הקיצון כ"ארץ מבוא השמש". גם היוונים קשרו את שמם עם המושג "הרחק במערב". לשם אטלס יש משמעויות רבות בעברית: אטלס הוא מין אריג העשוי בשיטה מיוחדת של קשירת חוטים המקנה לאריג מראה חלק. אטלס הוא גם אוסף של מפות הכרוכות יחדיו. כמו כן זהו שמה של החוליה הראשונה בעמוד השדרה המכונה כך מפני שהיא נושאת את הגולגולת, כפי שדמותו המיתולוגית של אטלס נושאת בידיה את עמודי כיפת הרקיע.

המערכת ההררית של מרוקו (Maroco)

מרוקו מכוסה בהרים: רכס חופי צפוני ושלושה רכסים מקבילים המוטים באלכסון כלפי פנים היבשת ויוצרים מכלול גיאוגרפי ופיסי המהווה שטח בלתי עביר. הערים ורוב עושרה של הארץ מרוכזים באזור הגבעות לחוף האטלאנטי הפורה והנרחב. הטופוגרפיה נשלטת ע"י שלשלאות הרים טרשיים. תת החלוקה האזורית
של המדינה מורכבת משלושה אזורים גיאוגרפיים שונים: החלק ההררי הפנימי, הכולל מישורים ועמקים פוריים. החוף האטלאנטי והאזור היובשני של מערב ודרום מרוקו. שם יורדים ההרים בהדרגה אל מדבר הסהרה.

באגף הצפוני של המדינה משתרעים הרי הריף במקביל לחוף הים התיכון. מערכת ההרים מקושרת עם הסיירה נבדה בספרד, אשר מעבר לים. הרי הריף מזכירים במראם את הרי הגליל העליון, אך תבליטם חריף יותר, הם גבוהים יותר וטרשיים במיוחד. פסגות ההרים עולות לעיתים רחוקות על 2,100מ', אך הבלייה חרצה את ההרים בצורה פראית. המדרונות הפונים אל הים הם המחורצים ביותר והגישה להרים קשה. לכן אנשי הריף, הנקראים לעיתים "קבלים", היו מובילי המרד לעצמאות בתקופות רבות בתולדותיה של מרוקו.

מדרום להרי הריף, נמצאים הרי האטלס, סדרה של שלושה רכסי הרי האטלס חודרים זה לזה בעת התלכסנותם אל תוך הארץ בציר כללי מצפון מזרח לדרום מערב. תחילתה בחוף האוקיאנוס האטלנטי וסופה במפרץ גאבז בחוף המזרחי של תוניסיה בים התיכון.

בעוד שהרי האטלס מגיעים במרוקו לשיא עוצמתם: רכסי הרים הקרובים זה לזה עם בקעות צרות ביניהם, הרי שבאלג'יר ובהמשך בתוניס הם מתרחקים זה מזה וקשה לעתים להבין שמדובר בשני קמרים )אנטיקלינות( של רכס הררי אחד. הקימוט שיצר את שני ההרים הללו יצר בנוסף גם שרשרת ההרים של הריף. רכס האטלס התיכון, הוא הרכס הצפוני ביותר מבין שלושת הרכסים המרכיבים את הרי האטלס. רכס זה מופרד מהרי הריף על ידי מסדרון צר בלבד. העיר פס ממוקמת למרגלות מסדרון זה, במקום בעל חשיבות גיאוגרפית עצומה. חשיבותו הרבה בשל מעבר  Taza דרכו חדרו  הפולשים הערבים בדרכם מערבה אל המישורים האטלאנטיים החל מן המאה ה-7 לספירה הנוצרית.

רכס האטלס התיכון מכוסה במפנה המערבי ביערות צפופים ושפע המים והצמחייה מזכירים מראות אירופאים. איפרן, עיר הסקי והקיט היא בעלת מראה וניחוח אירופאים, וניתן להתרשם מבתיה המודרניים ועליהם גגות הרעפים הנטויים בתלילות. עצי הארז הגבוהים המשתרעים ביערות שבקו התפר בין האטלס התיכון לבין האטלס הגבוה, ייחודיים לאזור זה.

 

מדרום לאטלס התיכון ובמקביל לו נמצא רכס האטלס הגבוה, זהו אזור הררי פנימי של רכסים רבים אשר אינם נמוכים מ-1,200מ'. האטלס הגבוה מחלק את הארץ לשני אזורים אקלימיים: הראשון אליו נושבות הרוחות המערביות מן האוקיאנוס האטלאנטי, ואילו השני מושפע מקרבתו אל מדבר הסהרה . ממערב לעיר מרקש, הרכס של האטלס הגבוה הוא קיר גרניט מוצק עם פסגות הנישאות לגבהים של 3,000מ' ומעלה. בג'בל טובקל ) Toubkal( נמצאת פסגת האטלס הגבוה, המתנשאת לרום של 4,167מ' מעל פני הים. מערבה משם מעבר למעבר טיצ'קה )Tichka(, ההרים צונחים לגובה2,400 מ' וחלק מן הפסגות נמוכות אף יותר. פסגה אחת בולמן ) Boulemane(, לעומת זאת מגיעה לגובה של 3,900מ'. ההרים הם פחות סימטריים מאלה שבמערב, ומדרונותיהם חדים יותר.

למרגלותיהם של האטלס הגבוה והתיכון נמצאים האזורים הפוריים ביותר של מרוקו, ההרים עוצרים את העננים ואלה ממטירים גשמי ברכה על הבקעות הפוריות. בעמקים אלה נוסדו וצמחו התרבויות המפוארות של מרוקו: העיר פס, השוכנת בין האטלס הגבוה לאטלס התיכון והעיר המפוארת, מרקש, אשר אינה אלא נאת מדבר גדולה השוכנת על מים רבים. משתי הערים ניתן להשקיף אל עבר הפסגות המושלגות היפות של הרי האטלס. מדרום לאטלס נמצאים אזורים פוריים אשר מקבלים מים מן הנהרות, כמו עמק תאפילאלת או עמק הדאדס. )הטודרה והדאדס הם יובלים של נהר הדרע(. מחלקו המזרחי של האטלס הגבוה נובע נהר הזיז, אשר יוצר את חבל תאפילאלת. הבקעה הגדולה שבין האטלס הגבוה לבין האנטי אטלס נקראת בקעת הסוס )על שם הנהר(. בכל אחת מן הבקעות הנפרדות הללו, התפתחה תרבות שונה. אנשי הדרע שונים לפיכך, מאנשי תאפילאלת ומאנשי סוס והם נבדלים בסגנון החיים ובתפיסת העולם שלהם. 

דרומה ומערבה משם משתרע הרכס השלישי, הוא מול האטלס המכונה גם אנטי-אטלס. הרכס נשען על האטלס הגבוה ומופרד ממנו במערב על ידי העמק הפורה של נהר סוס )Sous(. לאנטי-אטלס אין פסגות גבוהות כמו לאטלס הגבוה או התיכון. בחלקים המערביים של נהר הדרע )Dra( משתרעות רמות חשופות, ממזרח לדר'ע הוא מתנשא כמאסיב של סלעים עתיקים עם גבהים של 2,400מ' ויותר ומזרחה יותר הוא יורד במדרגות אל רמות הקדם סהרה הסלעיות.

המסטה המרוקאית

אזור הגבעות שלאורך החוף המערבי של מרוקו נמתח מטנג'יר דרומה לכיוון אסווירה ומכונה המסטה המרוקאית )מלשון: שולחן, מדף(. החוף שטוח והוא מתוחם על ידי דיונות חול טובעניות. המישור מצפון לאסווירה הוא הלב הפורה של מרוקו, ובשל עושרה של הקרקע היה יעד לאין ספור פלישות והפך לאורך ההיסטוריה למעוזם של שליטי מרוקו. החלק הגבוה של המישור בתוך היבשת, ברום של 540- 900 מ' מעל פני הארץ, משתרע על מאות אלפי קמ"ר והוא ידוע כמישור הפוספטים. האדמה ענייה, אך השטח מסביב לעיר המכרות קהוריבגה, ) khouribga( הוא מרכז של מרבצי פוספטים עשירים, אשר הופך את מרוקו לגדולה שבספקי הפוספטים בעולם.
המשקעים בהרי האטלס מגיעים לערכים של 1,200  מ"מ בשנה ויותר, עם מעבר פרשת המים יש נפילה חדה בכמויות המשקעים עד לפחות מ-200 מ"מ גשם בשנה. הפסגה באזור ואדי נאפיס יוצרת את צל הגשם של הסהרה.  רוב הנחלים היורדים מן האטלס יבשים בעונת הקיץ, רק מעט מן הנחלים זורמים כל ימות השנה. בחורף זורמים בנחלים מים רבים, שיטפונות איתנים הנשפכים לאוקיאנוס האטלנטי ואל הים התיכון. השלטון הצרפתי ולאחריו ממשלת מרוקו, הקימו פרויקטים של סכירה, על מנת לעצור את מי השיטפונות, לייצר חשמל ולספקם לחקלאים.

ביקור אצל הברברים

הברברים חיים בהרי האטלס ובשולי הסהרה, בכפרים בעלי אופי מבוצר הנקראים בשפתם קסר )מצודה( וקסבה בפי התיירים. הכפרים המבוצרים הבנויים מלבני בוץ אדמדם מקשטים את הנוף בשלל צורות ארכיטקטוניות ומקנים לו אופי מיוחד. אלו הם מקבצים של בתים צפופים אשר יוצרים מעין מבצרים בעלי ארבעה מגדלים עם חלונות צרים כחרכי ירי הממוקמים בקומות הגבוהות בלבד. את הבתים מקשטים התושבים בדגמים גיאומטריים העשויים בוץ ובחלוקי נחל צבעוניים. בהרי האטלס יש יותר ממאה שבטים שונים הפזורים בין האזורים השונים. לכל אזור מנהגיו ושפתו הייחודית. מקובל להבחין בארבע שפות אזוריות ראשיות ובתוכן שפת ה"תשליחת" המהווה שפה משותפת המקשרת בין השבטים השונים.

הברברים ידועים כמארחים נדיבים ונעימים, מעניין לבקר אצלם ולהתוודע לאורח חייהם יוצא הדופן. הם נחשבים למסורתיים ושמרנים יותר מן התושבים העירוניים של מרוקו, אך דתם ומנהגיהם רוויים מסורות קדםאיסלמיות. הם מאמינים במגיה שחורה ובכוחם של לחשים וקללות, מקיימים מנהגים עתיקים כגון טקסי האירוסין השבטיים, ריקודי האחוואש המסורתיים והאמונה העזה בכוחם של הקדושים הקבורים במרבוטים בראשי ההרים. בתקופה שקדמה לפרוטקטורט )שלטון החסות( הצרפתי הקולוניאליסטי, נקרא האזור הגבוה של שבטי הברברים בשם "בילאד אל סיבה", )ארץ ההתנגדות( ואזור הגבעות בחוף האטלאנטי נקרא "בילאד אל מחזן", ארץ המלכות. עם בואם של הצרפתים, האדמיניסטרציה הממשלתית חדרה גם להרים, אך למרות זאת בעבר וגם כיום ההבחנות הישנות עודן תקפות וההבדלים בין האזורים בולטים. ביקור בכפרים יעניק לטיול בהרי האטלס ובמרוקו בכלל, נופך נוסף, אותנטי ומסתורי.

כתב וצילם אריה אלאלוף הוא מנכ"ל חברת רואים עולם החברה להגנת הטבע ומדריך ותיק במרוקו