קזבלנקה (Casablanca) היא עיר של ניגודים. ברחובות ובסמטאות העיר ערבוב מרתק בין מסורת למודרנה: נערות בחצאיות מיני אופנתיות אל מול נשים ברעלות ארוכות, שכונות עוני מזוהמות לצד וילות מנקרות עיניים, מוסיקה מזרחית וכנגדה מוסיקת פופ עכשווית, ושברי שיחות בערבית בצרפתית. בקזבלנקה שוכן מסגד חסן השני, גאוות המקומיים, ומן המסגדים הגדולים והמפוארים בעולם.  לכל אלה יש להוסיף ניחוח יהודי חזק, המשמר עבר מפואר ועשיר.

צרפת של מרוקו (Morocco)

קזבלנקה היא מרכז העצבים של מרוקו. זוהי העיר הגדולה במדינה ובירתה הכלכלית. אל העיר מגיעים מידי שנה המוני תיירים וכן אנשי עסקים רבים. עיר הנמל הזו, הייתה נתונה בתהליך של שקיעה, עד שהגיעו הצרפתיים והחליטו לבנותה מחדש. הם הוסיפו לעיר גנים ירוקים, חנויות ובתי קפה  בניחוח צרפתי. בשכונות החדשות שהקימו ניכרת הבניה המודרנית בסגנון צפון-אפריקאי, בניה אשר שילבה בין מוטיבים מרוקאים להשפעות הצרפתיות. הנמל הישן של קזבלנקה הפך לנמל המרכזי במרוקו. כיום הוא חולש על שטח עצום ורציפיו מכסים כ-211,000 מ"ר בריכות המגוננות על האוניות שבתוכן, בשל גאות האוקיאנוס האטלנטי. רוב המסחר במרוקו ותהליך היבוא והיצוא מהעיר ואליה, מתבצע מנמל זה. בצמוד לו נמצא נמל הדייגים ובו נמכרים דגים טריים מידי יום ביומו.

בקזבלנקה חיים כ-4 מליון תושבים ומבנה העיר משקף את שלבי צמיחתה לאורך השנים. סמוך לנמל נמצאת העיר העתיקה של קזבלנקה )"אל מדינה"( ובה שוכן מסגד חסן השני, שהוא אחד מן הגדולים בעולם. המדינה נבנתה במאה ה-18  והייתה מוקפת חומה, כמו עכו וירושלים שלנו, וממנה נותרו רק שרידים. סביב ל"מדינה" התפתחה העיר החדשה, בה נבנו בתקופת השלטון הצרפתי שכונות מודרניות בסגנון אירופאי ומרכז העסקים והמסחר.

מאז העשור הראשון של המאה ה-20, עת חיו בה כ-20,000 תושבים, הפכה קזבלנקה לאחת הערים בהן גידול האוכלוסיה גבוה ביותר וקצב הבנייה בעיר אינו תואם את קצב גידול האוכלוסיה ) אוכלוסייתה מתרבה בקצב של כ 50,000  כל שנה(. המצב הזה יצר שכונות עוני רבות בשולי העיר, בהם חיים תושבים רבים שהיגרו אליה במטרה למצוא בה עבודה. גידול האוכלוסייה החל כבר בימי שלטון החסות הצרפתי, כאשר העיר נבחרה לשמש בתור המרכז המנהלי של מרוקו.
קזבלנקה דומה לערים מודרניות אחרות בעולם ובמובן זה היא איננה עיר מרוקאית אופיינית. העניין בקזבלנקה מתמצה בהיותה עיר עם ניגודים רבים, שהופכים אותה לאחת הערים המרתקות במרוקו. קזבלנקה מעניינת במיוחד עבור הישראלים, שרבים מהם ומהוריהם חיו בעיר, באחת הקהילות המשגשגות במרוקו.

הקשר יהודי

הקהילה יהודית בקזבלנקה מונה כיום כ-7000 יהודים. רובם עוסקים במסחר ומיעוטם בייצור, הם שומרים על המסורת היהודית וישמחו לארח אתכם בבתיהם ובמוסדות הקהילה. בעיר מוסדות יהודים רבים ובכלל זה שני בתי עלמין גדולים, אשר מאחוריהם היסטוריה עשירה.

במאה ה-14 התקיימה בקזבלנקה קהילה יהודית קטנה שהתפזרה לאחר הכיבוש הפורטוגזי. על פי דו"ח של משה הירש נציג חברת "אליאנס" שביקר בעיר בשנת 1873, חיו בה בשנה זו כ-1,200יהודים. בשנת 1906 הגיעו אל העיר כ-1,000יהודים שברחו מהעיירה סיטאט. הקהילה היהודית דאז מנתה כ-6,000נפש. בשנת 1907  פרצו שבטים ברברים שמרדו בסולטאן לרובע היהודי, הם טבחו, אנסו, בזזו ופגעו בכל קזבלנקה, או בקיצור קאזה פירוש השם קזבלנקה הוא העיר הלבנה.

השם הוא פורטוגזי במקורו ומשמעותו המדוייקת: "הבית הלבן" cassa-bianca. על פי האגדה, העיר נקראת כך על שם אישה קדושה, אשר ביתה שימש מקום עליה לרגל. לאישה היה עור לבן, ולכן העולים לרגל נהגו לשאול איש את רעהו 'דר אל ביידה'? היכן בית הלבנה, או היכן גרה הלבנה. מכאן דבק בעיר כולה הכינוי הבית הלבן. גרסה אחרת טוענת כי בעיר העתיקה Anfa,  אשר על חורבותיה נבנתה קזבלנקה, השתמר בית אחד בצבע לבן. הבית הלבן שימש כמגדלור לספנים ולסוחרים הספרדים שהפליגו עם ספינותיהם אל עבר העיר. מכאן נולד הכינוי "הבית הלבן", בו מכונה קזבלנקה עד היום. מימין: חומות ה"מדינה" של קזבלנקה. משמאל: בתוך ה"מדינה" של קזבלנקה מי שנקרה בדרכם. הטבח האיום גרם למאות יהודים לברוח אל מיצרי גיברלטר, לכיוון ספרד.

בתקופת החסות הצרפתית גדלה אוכלוסיית היהודים מ-11,000 נפש ל-63,000 אלף נפש. באותה תקופה הלכה והתגבשה בקרב יהודי הקהילה שכבה אמידה ומבוססת, שנקראה שכבת "החוג הנוצץ". יהודים אלה היו סוחרים ממולחים אשר סחרו ברחבי המדינה ואף בעולם כולו. לעומתם המשיכו יהודים רבים להתפרנס בדוחק ממלאכות זעירות וממסחר זעום. בימי מלחמת העולם ה-2 ולאחריה, נמשכה ההגירה היהודית לעיר והקהילה היהודית בקזבלנקה הפכה להיות הגדולה במרוקו. בשנת 1984 ישבו בה כ-70,000נפש. בתקופת המלחמה, בעקבות שיתוף הפעולה הצרפתי עם הנאצים, פגעה ממשלת וישי בזכויות היהודים והטילה עליהם מגבלות שונות. לאחר עליית יהודי מרוקו ארצה בשנות ה-06, נתקבץ בקזבלנקה שאר הישוב היהודי במדינה. כיום רוב יהודי הקהילה הם אנשים מבוססים, הנהנים ממעמדם הרם ומנהלים חיי קהילה שוקקים. לרשותם תלמודי תורה, בתי-כנסת, בתי-עלמין, מסעדות כשרות, קצבים ומועדון חברתי.

קזבלנקה מאגדת בתוכה מזרח ומערב גם ביהדות. זוהי העיר הראשונה בעולם אליה שיגר הרבי מליובאוויטש שליחים במסגרת פעילות חב"ד לקרוב הלבבות בעם היהודי. השליחים היו חסידים יוצאי רוסיה ובמרוקו היה עליהם, לבד ממטלת השליחות, להתמודד עם קשיי ההסתגלות לארץ ולתרבות חדשה. עבור יהודי מרוקו היה זה חיבור מבורך עם אחיהם האשכנזים, שהביאו עימם משב רוח מרענן ומיוחד. המיזוג הסתיים בהצלחה וי"ט בכסלו, היום בו הגיעו שליחי חב"ד למרוקו, הפך ברבות השנים לחלק בלתי ניפרד ממעגל החגים והמועדים של יהדות מרוקו.

 

חסן הגדול


גולת הכותרת של כל טיול בקזבלנקה היא ללא ספק ביקור במסגד הגדול על שם המלך חסן השני. המלך חסן ה-2, נחשב למנהיגם הרוחני של המוסלמים המרוקאים ומכונה בפיהם "אמיר אלמואמינין", כלומר מנהיג המאמינים. חסן השני היה המלך ה-21 בשושלת העלאווית שמלכה במרוקו מאמצע המאה ה17  תחת שרביטו של אביו המנוח, המלך מוחמד החמישי, קיבל הנסיך הצעיר חינוך דתי-מסורתי, ובמקביל רכש השכלה מודרנית. תואר ראשון ושלישי במשפטים הוענקו לו מאוניברסיטת "בורדו" שבצרפת. המלך נחשב כאדריכל של מרוקו המודרנית וידוע ביוזמות הרבות שיזם לטובת בני עמו ובמספרם הרב של המפעלים שהקים במדינה, מפעלים מגוונים ורבים בעלי אופי כלכלי, חברתי, תרבותי וארכיטקטוני.

שמו של המלך חסן נקשר גם בתהליך השלום במזרח התיכון והוא נחשב כאחד החלוצים שקידמו את התהליך. במסגרת זו נפגש עם אישים יהודים וישראלים כמו גם מנהיגים פלסטינאים וערבים, ואף זכה להכרה ולהערכה הן מהצד הישראלי והן מהצד הערבי. תחת שלטונו כמו תחת שלטון אביו, שררו בארצו יחסי שכנות טובים בין יהודים למוסלמים. יחסיו לקהילות יהודיות במרוקו היה יחס חם וכבוד הדדי שרר בין מנהיגי הקהילה לבין המלך. לצד אביו, רכש הנסיך, מולאי חסן, הכשרה מדינית והתגלה כפטריוט נלהב למען שחרור ארצו מעול הקולוניאליזם. עם שובה של משפחת המלוכה למרוקו, בא הקץ לשלטון החסות הצרפתי, והמלך מוחמד החמישי מינה את  הנסיך מולאי חסן לראש המטה הכללי של הצבא המלכותי.

ביולי 1975 הוענקו למולאי חסן באופן רשמי סמכויות וחובות כיורש העצר. בפברואר 1961, בעקבות פטירתו של אביו, הוכרז למלך מרוקו והוכתר חגיגית ב-3 במרץ 1961 הוא ישב על כס המלוכה עד יום מותו ב-23 ביולי 1999 . הוא מת מהתקף לב בגיל 70 בנו מוחמד בן ה-35 ירש את כתרו.  ימי אבל לאומי הוכרזו במרוקו. יום הולדתו הוכרז כחג לאומי, שנחוג מדי שנה ברחבי מרוקו. המסגד על שמו נמצא ברח' סידי מוחמד בן עבדללה, דרומית לנמל והוא פונה לכיוון כיכר האומות המאוחדות. בסיס המסגד בנוי על פלטפורמה סלעית העולה מן הים, הגלים הגבוהים של האוקיאנוס האטלנטי נשברים על סוללות כבדות המגיעות עד הקרקע שעליה עומד המסגד, ויוצרים תחושה שהמסגד צף. מיקום זה נבחר בשל רצונו של המלך להתאים את מיקומו של המסגד, אל הפסוק מן הקוראן: " כתר מלכותו של אללה הוא על פני המים". מיקומו הגיאוגרפי של המסגד מעמיד אותו גם כמבצר הראשון או האחרון בארצות האיסלם )בהתאם לכיוון ההגעה ממזרח או ממערב(. בנוסף המסגד אמנם נקרא על שמו של המלך חסן השני, אשר בנה אותו, אך הוא ציין כי את המסגד הוא הקים לזכר אביו, אשר נפטר בקזבלנקה ונקבר ברבאט.

בניית המתחם הענק החלה בשנת 1980 והסתיימה ב-19 באוגוסט 1993. עלות המסגד הסתכמה בכ-500$ מליון. הכסף גויס באמצעות תרומות: קרן ציבורית גייסה 3 מיליארד דירהם, שערכם כ-320 מליון $. משפחות רבות תרמו להקמת המסגד ובתמורה קיבלו תמונה שלו וזו מוצגת כמעט בכל בית ברחבי מרוקו. במסגרת גיוס התרומות הכריז המלך חסן כי יהיה זה אחד המסגדים המרשימים בעולם המוסלמי: "למעט המסגדים במכה ובמדינה שבסעודיה, זה המסגד הגדול ביותר בעולם האיסלם ואבן החן המוענקת לכל המרוקאים".

הארכיטקט הצרפתי מישל פינסו, גויס להקמת המסגד והצהיר כי יהיה זה הפלא החדש בעולם האסלאם. המסגד נחשב לאחד המונומנטים הדתיים האדירים והמפוארים, שנבנו בעולם המוסלמי במאה ה-20  הוא משלב בין טכנולוגיה מתקדמת לבין קישוטים אסלאמיים מסורתיים. שטחו של המסגד כ-20 דונם והקומפלקס כולו משתרע על פני 100 דונם. באולם הראשי יכולים להתפלל כ-52,000 מתפללים , וברחבת השיש סביבו יכולים להתכנס עוד כ-80,000 מתפללים. המסגד מצולע, היקפו 25X25 מ' והוא מתרומם לגובה של 200 מ', גבוה יותר מכל צריח אחר בעולם המוסלמי. מקצה הצריח משוגרת מזרחה, לכיוון מכה, קרן לייזר באורך 30 מ'. על צלעותיו רשת של מעוינים ובתוכם משתלבים אריחים מזוגגים היוצרים דגמי כוכבים ופרחים. מעל החלונות רצועה יפה, המעוטרת באריחים מזוגגים בגווני ירוק ותכלת ובתוכן פסיפס מדהים של צורות גיאומטריות ופרחים. את כתרו של המינרט, מקיף מעקה שגובהו 36 מ'. מהכיפה מזדקרים 3 תפוחי ברונזה, וקוטרו של התפוח הגדול 3.6 מ'.

רצפת המסגד בנויה מזכוכית שקופה המאפשרת הצצה אל קרקעית הים אשר מתחתיו. גג המסגד מופעל מכנית, בלחיצת כפתור וכעבור 3 דקות נפתח לשני חלקים שמשקלם כ-500 טון. הגג הנפתח הופך את האולם הראשי לכיכר גדולה, פאטיו ששטחו 3,400מ"ר. כל השטיחים במסגד הובאו מאגדיר. התקרה מעוצבת בצורת פירמידה, צבועה בצבעים עזים של אדום ושחור ונברשות גדולות משתלשלות ממנה. הנקודה הגבוהה ביותר של התקרה מגיעה ל-56 מ'. החלק העליון של הקירות מעוטר בפסוקים מהקוראן ובעבודות סטוקו )תחרת גבס(. יער של עמודי גרניט שהובאו מתפראוט, נושא מערכת של קשתות מסולסלות הנתמכות על כותרות סטלקטיטים. חלקם התחתון של העמודים, כמו הרצועה התחתונה של הקירות, מעוטר באריחי קרמיקה בגוונים כחול, ירוק, צהוב ואדום היוצרים צורות גיאומטריות של פרחים. דלתות העץ מחוטבות ומעוטרות והרצפה מרוצפת באריחי שיש אדמדם, ירקרק ולבן-אפור. במסגד יש שתי קומות ביניים גדולות ממדים המיועדות לנשים. באגף הנשים שתי במות מופרדות בשכבת עץ. בקומה התחתונה, מתחת למסגד יש חמאם עם 3 אולמות בדרגות חום שונות, ויש 2 מרחצאות, אחד לנשים ואחד לגברים. כמו כן יש במתחם ספרייה מודרנית, מוזיאון, בית ספר דתי ומגרש חנייה ל-1,000 מכוניות. המסגד נחנך ביום הולדתו של הנביא מוחמד, הוא פתוח למבקרים, הכניסה בתשלום ויש להתעדכן בשעות הפתיחה המשתנות.

ר' אליהו מקזבלנקה


מעשה שהתרחש לפני כ-40 שנה: "קנדיל אל בלאד"- נר העיר, מושל העיר, כך כינו יהודי מרוקו את ר' אליהו הכהן, אשר נקבר בעיר קזבלנקה, במקום שניקרא "אל בחירא" ליד "באב מרקש" )שער מרקש(. ר' אליהו נחשב כקדוש וקברו הפך לאתר עליה לרגל. מידי מוצאי שבת נהגו יהודי קזבלנקה להגיע לקברו, להדליק נרות, ולערוך הילולה לכבודו של הצדיק. מיקומו של הקבר היה ב"אל בחירא", בית העלמין העתיק של קזלבנקה. יום אחד החליטו השלטונות המוסלמים לסלול כביש חדש אשר היה אמור לעבור בבית העלמין. את קברו של הקדוש הוחלט להעביר לבית העלמין החדש-"בן מסיק". הידיעה על העברת קברו של הקדוש הנערץ זעזעה את היהודים, אך ידיהם כבולות כנגד החלטת השלטונות. באחד הימים נודע ליהודי קזבלנקה כי פועלים מוסלמים הגיעו לבית העלמין "אל בחירא", כדי להעביר את הקבר למקום החדש, כל יהודי העיר התאספו ובאו לקבר.

כולם ידעו כי דבר מה עלול להתרחש, הם היו בטוחים שכל מי שינסה לפגוע בקברו של הצדיק לא ינוקה. ואכן, ברגע שהחלו הפועלים המסולמים לחפור ליד הקבר, הם קפאו וסומרו למקומם מבלי יכולת להניע יד או רגל. מהומה גדולה התרחשה במקום. חבריהם של הפועלים הערביים נפלו לרגלי היהודים והתחננו "אנא מכם, התפללו שהפועלים יוכלו לזוז ממקומם, אנו מבטיחים כי לא ניגע עוד בקבר.." היהודים נענו לבקשתם והתפללו לשלום הפועלים המאובנים ורק אז הצליחו הללו לזוז ממקומם. בסופו של דבר רבני קזבלנקה נתנו היתר לשלטונות להעביר את קברו של הקדוש ר' אליהו לבית העלמין החדש ולבנות מסביב למקום הקבורה החדש בנין מפואר שישמש את הבאים להתפלל במקום. כמו כן נתנו השלטונות סכום כסף גדול לטובת עניי העיר. ביום לג' בעומר נערכת הילולה לזכרו.

כתבה: שרה אלפסי
צילום: אריה אלאלוף, יוסי בן-עמי