למעלה מ- 40 שנה חלפו מאז נורה צ'ה גווארה על ידי חייל בצבא בוליביה. 40 שנה במהלכן התמוטט הקומוניזם, ממשלות נפלו וקמו, מלחמות התחוללו כאן שם ובכל מקום, והעוני, הדיכוי והניצול עדיין מהווים חלק בלתי נפרד מהעולם. אילו היה גווארה חי כיום, סביר להניח שהוא היה סובל מתסכול מתמשך: לא רק שהוא לא הצליח לשנות את העולם, המהפכה בקובה אותה חולל לצד פידל קסטרו, לא שנתה דבר בחיי העם הקובני. השלטון הקומוניסטי לא היטיב עם העם, אלא בעיקר עם שליטיו. אבל הכישלונות הללו, קשים ככל שיהיו, מעולם לא הפכו את דמותו ההרואית לפתטית.

תחילת המסע

ב-14 ביוני 1928 נולד ברוסאריו שבארגנטינה ארנסטו גווארה דה לה סרנה  (Ernesto Che Guevara De La Serna) כבן חמישי להוריו. זמן קצר אחרי שנולד אובחן ארנסטו כחולה אסתמה. ההתקפים הקשים מהם סבל, גרמו להוריו לעזוב את רוסאריו, בעצת הרופאים ולעבור לאלטגריסיה.
יתכן שמחלת האסתמה ממנה סבל היא שגרמה לו להירשם ללימודי הרפואה באוניברסיטת בואנוס איירס שבארגנטינה בשנת 1947. הלימודים הקשים, והשאיפה להפוך ביום מן הימים לרופא מן המניין לא הקהו  את חוש הצדק המפותח שלו ותאוות הנדודים של הסטודנט ההרפתקן.
בשנת 1949 יצא ארנסטו למסע אל מחוזות האינדיאנים. המראות הקשים והעוני המנוול שהיו מנת חלקם של ילידי היבשת, חיזקו את דעותיו הפוליטיות המרקסיסטיות אליהן התוודע עוד בנעוריו, והגבירו את שנאתו לאימפריאליזם. ב-1951 שב גווארה אל כתלי האוניברסיטה על מנת להשלים את לימודיו, ושנה לאחר מכן יצא יחד עם חבר למסע מקיף בארגנטינה צ'ילה, פרו, קולומביה וונצואלה. בשלב זה החליט לנטוש זמנית את העבודה כרופא ולשנות את העולם באמצעות מהפכות. 

טיולים ורומנטיקה בבוליביה

במהלך מסעו בבוליביה הכיר גווארה את הילדה גדאה (Hilda Gedea) צעירה ממוצא בוליביאני, שהרשימה את הדוקטור הצעיר בידע רב ודעות מהפכניות. עד מהרה התפתח בין השניים רומן לוהט במהלכו החליטו להינשא, הגרו למקסיקו ואף הפכו להורים. נראה היה כי הצעיר חסר המנוח מצא סוף סוף את מקומו, התברגן ואף החל לעבוד כרופא. אלא שהגורל רצה אחרת. בשנת 1955 פגש גווארה את ראול קסטרו וזה ערך לו הכרות עם אחיו המהפכן פידל קסטרו ומי שיהפוך לימים לשליט הכל יכול של קובה.
המפגש עם קסטרו הזכיר לארנסטו את חיבתו להרפתקאות וחיי הנדודים, והוא הצטרף לקבוצת לוחמי הגרילה בפיקודו של אלברטו באיו (Alberto Bayo). אימוני הקבוצה משכו את  תשומת הלב של הממשלה במקסיקו וחבריה החליטו לעקור לקובה. שם נתקלו לוחמי הגרילה בחייליו של שליט קובה אז הרודן בטיסטה, ובקרב קצר בו סבלו מנחיתות מספרית אבדו רבים מחייליהם. אלו שנותרו  בחיים נאלצו לברוח להרים.
אזרחים קובנים רבים שמאסו בשלטונו המושחת של בטיסטה, הצטרפו אל הלוחמים ועד מהרה הפך גווארה למפקד כוחות הגרילה וליד ימינו של פידל קסטרו. בימים היו גווארה ואנשיו מתרגלים תורות לחימה, ובלילות התחממו לאורה של מדורה והתקווה לעתיד טוב יותר.  תקופה זו היתה אחת התקופות היפות בחייו של גווארה בה הוענק לו הכינוי צ'ה שמשמעו חבר.

מעטים מול רבים 

ב-1958 תקפו קומץ חיילים בפיקודו של גווארה את צבאו של בטיסטה. חיילי הצבא נדהמו נוכח המתקפה, ופעם נוספת בהיסטוריה האנושית הוכח כי לא חשובה כמות  הלוחמים אלא איכותם. חייליו של גווארה היו זריזים, מאומנים וחדורי מוטיבציה. חיילי בטיסטה היו מסואבים, בלתי מאומנים ונטולי אידיאולוגיה כדלק מניע. הקרב בין הלוחמים שהפך למיתוס, סימן את תחילת המהפכה שהושלמה עם עלייתו של קסטרו לשלטון בשנת 1959. זה האחרון הפך את גווארה למפקד בית הכלא "לה קבאניה" – תפקיד במסגרתו הורה גווארה להוציא להורג את תומכיו של בטיסטה.
אחרי המהפכה גילה גווארה את האהבה מחדש, ונשא לאשה את אשתו השנייה אלדיה מארץ' (Aledia March). יחד יצאו השניים למסע הרפתקאות במצרים, יפן, פקיסטן ומדינות נוספות. עם שובו של גווארה מטיוליו בעולם מונה על ידי קסטרו לתפקיד שר התעשייה בו כיהן שש שנים.  אולם חיידק הנדודים קרא לו שוב, והוא יצא לאלג'יריה, קונגו ומשם לבוליביה. שם, ביערות בוליביה ניסה גווארה ליישם את מודל המהפכה הקובנית, אך נתפס על ידי הצבא וב-9 באוקטובר 1967 נורה למוות על ידי מאריו טראן, חייל בצבא בוליביה.
עם מותו הפך גווארה למיתוס ותדמיתו הרומנטית והקשוחה הלכה והתעצמה. פניו הכהות, עיניו הבוערות ושאיפתו לצדק אבסלוטי הפכו אותו לאחד הסמלים ההירואיים של המאה ה-20 ואחת הדמויות הנערצות בעולם כולו.