אלאהאבאד היא עיר קטנה ושקטנה בצפון הודו, בת כמיליון תושבים ושוכנת כ-135 ק"מ ממערב לעיר הקדושה וראנסי, המפורסמת בזכות נהר הגנגס, הקדוש להינדים, העובר בה. באלאהאבאד מתמזג הגנגס עם שני נהרות נוספים, האחד נהר היאמונה והשני הנהר התת קרקעי הסאראסוו'אטי. למפגש של שלושת הנהרות קוראים "סאנגאם".  פעם ב-12 שנים מתעוררת העיר אלאהאבאד לחיים והופכת למוקד עליה לרגל מספר אחד בעולם. במשך כחודש ימים, עוברים בה לא פחות ממאה מיליון איש הבאים מכל קצוות תת-היבשת כדי לזכות בטבילה המטהרת במפגש הנהרות, למחוק את החטאים, להביע משאלות ולהבטיח חיי נצח בעולם הזה. האינטראקציה העוצמתית והבלתי נתפסת הזו, היא ללא ספק הפסטיבל האנושי הגדול ביותר בעולם. הוא נקרא "הקומב-מלה" כלומר פסטיבל הכד. ומעשה שהיה כך היה: על פי המיתולוגיה ההינדית, שתיית נקטר, שנשאב ממעמקי האוקיינוס, מעניקה חיי נצח. בעיצומה של מלחמת האלים בשדים נמלט האל וישנו עם כד, שבתוכו הנקטר, וכעבור 12 ימי קרב הסתיים המאבק בניצחונם של האלים, ששתו את הנקטר וזכו לחיי נצח. יום בחייו של אל הודי שווה ל-12 שנות חיי אדם ולפיכך פעם ב-12 שנה מתקיים פסטיבל הכד.

עשרות מיליוני איש מאמינים, כי ארבע טיפות טפטפו מכד הנקטר בערים אלאהאבאד, הארידוו'אר (נהר הגנגס) בנאסיק (נהר הגודאבארי) ובעיר אוג'יין (נהר הסיפרה). בשל כך, נערך פסטיבל כל שלוש שנים בעיר אחרת, שזוכה למחזוריות של פעם ב-12 שנה. המקום הקדוש והחשוב ביותר מכל הוא מפגש "הסאנגאם", אשר בעיר אלאהאבאד.

 

ממשלת הודו השקיעה כ-50 מיליון דולר בהקמת מתחם אוהלים ארעי בסמוך לאתר הטבילה על שטח של 1500 דונם. במשך שישה חודשים הקימו עשרות אלפי פועלים את מחנה האוהלים, על מנת לשכן את קהל הצליינים העצום, היוצאים ובאים ללא הרף, בזמן הפסטיבל. נסללו עשרות רבות של קילומטרים של כבישים, ניבנו גשרים ארעיים, הוכנה תשתית צינורות שתיה והשקייה, הוקמו כ-2,500 בתי שימוש הפזורים במתחם, שחולק למחנות, אשרמים, בתי תפילה, דוכני מכירה של תשמישי קדושה, עגלות מזון ואוהלי מטיפי דת.

עשרות אלפי שוטרים משמשים אנשי משמר וביטחון, שעיקר עבודתם היא לנתב את הבאים והיוצאים במתחם המחנה ובאתר הטבילה, לשמור על הסדר בזמן התהלוכות מהמחנה לכיוון הנהרות ולמנוע מסקרנים ואנשי תקשורת עימותים מיותרים עם הצליינים. 

אחד הדברים הבולטים, החשובים והמרגשים בפסטיבל היא מערכת הכריזה המרכזית ומאות הרמקולים, הפזורים בכל רחבי המחנה. המערכת משדרת ללא הפסקה וברצף, הודעות על אנשים שהתנתקו מיקיריהם, ומפנה אותם לנקודת מפגש. עד כדי כך, שעל מנת שלא ללכת לאיבוד, קשרו עצמם אנשים רבים זה לזה בחבלים.

 

 

בשעת בוקר של יום ה-24.01.01, יום הטבילה החשוב ביותר מבין ששת מועדי הטבילה המרכזיים במסגרת חודש הפסטיבל, בקור עז של מינוס 5 מעלות ומתוך השקט של דמדומי הבוקר הראשונים, נשמעים לפתע קולות ושאגות קרב. תוך דקות ספורות מגיחים מן השביל המרכזי של המתחם, בתהלוכה ססגונית, הנגא-סאדהו (מאמינים פנאטיים) העירומים ומגולחי הראש, כשהם מרוחים באפר על פניהם וגופם, נעים בשיירה תחת שמירה כבדה לכיוון מגרש ההמתנה של אתר הטבילה. זוהי התחנה האחרונה לפני המגע עם המים הקדושים.

 

מייד אחריהם מגיעים שאר אנשי הסאדהו, כשהם עטופים בגלימות כתומות, מרוחים באבקות טיקה ואפר על פניהם ומעוטרים בזרי פרחים על צווארם. חלקם רכובים על טרקטורים מקושטים, כשהם מניפים דגלי דת וקלשונים ומקבלים עידוד מקהל משולהב, שמצטופף משני צידי השיירה. 

במתחם ההמתנה לטבילה, מתחממים הנגא-סאדהו בתרגילי ספורט על מנת להתגבר על הקור העז וההתרגשות הרבה. ברגע שמגיע האות להיכנס למים, נפתחת הסתערות חייתית לכיוון הנהרות.

 

בתזמון מדוייק, שנקבע על ידי אסטרולוגים, מגיע רגע השיא ביום הנכון, בשעה ובדקה הנכונה. מסה אנושית אין סופית ממלאת כל פיסת מקום בנהרות, ואנרגיה עצומה מוזרמת לתוך המים הקפואים. לאחר שמפציע השחר ובמהלך כל היום מתבצעות טבילות המוניות ואינדיבידואליות של כלל המשתתפים. הלחץ האנושי העצום מחייבת פעילות אינטנסיבית של אלפי שוטרים, הנדרשים לשמור על סדר מינימלי. לא תמיד הם מצליחים, ולעיתים נדרסים מאמינים למוות ברגלי ההמון הסוער. במלה (פסטיבל בהודית) של שנת 1954 נדרסו למוות 350 איש מתוך שמונה מיליון הצליינים שנכחו במקום. הפסטיבל של שנת 2001, לעומת זאת, הסתיים בסדר מופתי, ללא קורבנות בנפש.        

לאורך ציר התהלוכות, הפרוס על פני קילומטרים רבים, אוהלי מטיפי הדת, שמכינים נפשית את המאמינים לקראת המפגש עם המים. חצרות-חצרות של כתות מאמינים ממתינים לחלוב את פני הגורו. השפעתם של הגורואים על הקהילות הדתיות רבה מאוד לא רק בטקסי הטבילה וההיטהרות, אלא  גם לטווח ארוך יותר, כחלק מהתפקוד הקהילתי. 

 

המסע לאלאהאבאד הוא מסע לתוך נפשם של עשרות מיליוני צליינים הינדים, שמתכנסים פעם ב-12 שנה בעיר הקטנה והשקטה הזו, עיר שבשאר הימים היא רגועה עד כדי שיעמום, והופכים אותה, למשך חודש אחד, לנהר גועש של עשרות מיליוני אנשים, שהמטען העיקרי שהם מביאים איתם לכאן הוא האמונה. ובעצם, מהו בן אדם בלעדיה?

הודו – כרטיס ביקור   

 איך מגיעים?

חברת אל על מקיימת טיסות ישירות להודו, למומבאי (בומביי) ולדלהי. כמו כן ניתן להגיע באמצעות חברת תעופה הירדנית (דרך עמאן), חברת התעופה האתיופית (דרך אדיס אבבה) או באמצעות מרבית חברות התעופה האירופאיות (דרך מדינות אירופה).

  

שטח: 3.3 מיליון קמ"ר (ישראל 20 אלף קמ"ר)

מספר התושבים: כמיליארד (אמדן בלבד)

דתות: הינדו – 78 אחוזים, מוסלמים - 15 אחוזים, סיקהים – 3 אחוזים, אחרים – 4 אחוזים

אוכלוסייה: עירונית - 26 אחוזים, כפרית וחקלאית – 74 אחוזים

בירה: ניו-דלהי (עצמאות משנת 1947)

משטר: רפובליקה דמוקרטית (פדרציה של 29 מדינות ו-6 שטחי ממשל אוטונומיים), שני בתי פרלמנט, ראש הממשלה משמש כראש המדינה

ערים מרכזיות: ניו-דלהי, כלכתה, מומביי (בומביי), צינאי (מדרס)

תל"ג לנפש (בדולרים): 360 (להשוואה: בישראל בתל"ג לנפש עומד על 18 אלף דולר)

  

אזרחים ישראלים המבקשים להיכנס להודו, זקוקים לאשרת כניסה אותה ניתן לקבל בשגרירות הודו בישראל (רח' הירקון 140 ת"א. טלפון: 03-5291999).

  

לכל מי שמתכוון לטייל בהודו (בעיקר בסגנון טיול תרמילאים), מומלץ לקבל ייעוץ לגבי החיסונים הנדרשים. ייעוץ ניתן לקבל בכל לשכות הבריאות, קופות החולים ומרפאות תרמילאים שהוקמו לאחרונה בחלק מבתי החולים (בני ציון – רוטשילד בחיפה, סורוקה בבאר שבע ועוד).

  

המטבע המקומי הוא רופיה הודית. שער החליפין של הרופיה נע סביב 45-50 רופיה לדולר אמריקאי. במרבית המקומות בהודו ניתן לפרוט דולרים ולירה שטרלינג למטבע מקומי. בערים הגדולות ניתן לפרוט גם כסף ממדינות נוספות.

  

הודו היא אחת המדינות הבטוחות למטיילים. ניתן לטייל בכל החלקים המורשים לטיול בכל שעות היום והלילה ללא חשש. נשים המטיילות לבדן עלולות למשוך תשומת לב וסקרנות מצד גברים, שאינם חוסכים 

מבטים.

  

השעון המקומי של הודו מקדים את שעון ישראל ב-3.5 שעות.

  

בהודו נפוצות מספר רב של שפות בהתאם לאזור בו מטיילים. האנגלית (השפה הרשמית של המדינה) שגורה בפי מקומיים רבים בעיקר בחלק הצפוני של המדינה ובקרב התושבים העוסקים בענף התיירות.

  

הקידומת הבינלאומית של הודו היא 91. ניתן להתקשר לישראל מבתי מלון גדולים או ממרכזיות טלפון ברחובות הנקראות S.T.D. בשנים האחרונות צצו בכל ריכוזי מגורי התרמילאים אינטרנט קפה, המציעים שירותי דואר אלקטרוני.

  

לישראל קשרים דיפלומטיים עם הודו החל משנת 1992. שגרירות ישראל ממוקמת בבירת הודו, ניו-דלהי, בכתובת: Aurandgzeb Road 3, טלפון: 11-3013238 , 11-3014298.

  

בניגוד למה שרבים חושבים שימוש בכל סוגי הסמים בהודו נחשב לעבירה על החוק, כולל סם המריחואנה (צמח הקנאביס), המופיע בצורות שונות ומוצע ע"י רוכלים רבים ברחוב כעניין שבשגרה.